הנושאים החמים
מה שלמדתי בבית הספר של החיים או: איזה לקוח מועדף עליי?
בבית הספר של החיים לומדים מהר. שכר הלימוד יקר, המורים קשוחים – ואין ברירה אלא ללמוד. כולנו נעבור את זה יום אחד, אבל חכם סיני זקן אמר פעם: "חכם לומד מטעויות של אחרים". בית הספר יישאר יקר וכואב, אבל אולי נגיע חכמים יותר..
א.
הלקוח הראשון שלי. התרגשות, דמעות, דפיקות לב, עידוד מאסיבי מהמשפחה – רוצי על זה! הוא שולח קובץ מפוצץ מלל, שכולו חייב חייב להיכנס למודעה, וזה דחוף דחוף דחוף לאתמול.
את המשפט של החכם הסיני גם אני מכירה, קראתי המון על טעויות של אחרים, לכן מכינה הודעה עם תאריך ההזמנה והמחיר, ומרגישה – בהתאם – חכמה ביותר. מסמנת וי, ומתחילה לעבוד - חורשת אתרים להשראות, יושבת שעות על התוכנות, מזיזה שלוש פעמים חץ שמאלה, פעם אחת ימינה, עוד טיפה למעלה, משנה שוב את הגוונים שיתאימו לפרח שברקע, וסוף סוף שולחת סקיצה ראשונה. מבחינתי – העבודה כבר לגמרי מושלמת!
אבל רק מבחינתי. הלקוח נבהל מכמות המלל – זה שחור בעיניים! ממש מעליב, הטקסטים בכלל בצבע חום. אמרתי לך מראש שכדאי לדלל! אבל הלקוח בשלו – לא, אי אפשר, תנסי לסדר בצורה אחרת. סקיצה 2, סקיצה 13, סקיצה 26 עד שבסוף פשוט זה כבר חייב להיות מודפס ואני נושמת לרווחה. הכסף? אה, כן, מחר.
מסקנה: פרטו כמה שיותר בטופס ההזמנה! הלב, מסכן, כבר אכול לגמרי מעבודה לא מתגמלת..
ב.
הלקוחה השניה, מותק של דבר. ברור לה מה היא רוצה, שולחת לי דוגמאות מדברים אחרים שאהבה, יש לה תארים מדוייקים לכל מרצה ומה שתעשי – היא לגמרי מרוצה.
אבל 'מה? זה המחיר?' היא נבהלת. 'טוב, תכננתי שתי מודעות, נעשה רק אחת'. ואני, מתלבטת, להוריד לה במחיר? אולי אני סתם מפריזה? אבל מחליטה שזה לא חכם להוריד מיד את המחיר, אנחנו לא בשוק. משאירה לאנחות את המודעה והכסף שלא בא איתה, ומעצבת רק אחת.
הלקוחה הנהדרת שולחת לי צילום מסך של העברה בנקאית, עוד לפני שתיקנתי את הסקיצה הראשונה!
כאלה לקוחות אני אוהבת. ומיד זה עשה לי כל-כך טוב על הלב, שהכנתי לה גם את הטיזר שביקשה. כתבתי לה "מחווה ללקוחה ראשונה", ושתינו יצאנו מאושרות. גם היא הרוויחה שירות מצויין, גם לא נתתי הנחה והרגשת שוק, וגם – יש לי עכשיו משווקת מעולה לעיצובים שלי.
מסקנה: לקוחות, תהיו נחמדים! תבואו ברורים, תשלמו בזמן, ורק תרוויחו מזה.
ג.
הלקוחה הבאה נכנסה באמצע תקופת עומס, ב12 בצהריים, וזה כמובן חייב להיות מוכן עד הערב. אין לי איפה להכניס אותה בלו"ז, הילדים עוד רגע חוזרים, בערב אני לומדת, ובכלל אין לי שניה לנשום.
אבל היא כל-כך נואשת, וזו עבודה ששכרה בצידה, ואני הולכת על זה. מבהירה מראש מחירים ואופן תשלום, ומתחילה לעבוד במרץ. עימוד זה דבר שפחות התעסקתי איתו, ואני עובדת יותר קשה, ומרגע לרגע מתחברת יותר למה שאני מעמדת – התוכן של החוברת מרגש אותי וגורם לי להשקיע הרבה יותר משתכננתי. הולכת לחפש תמונות מתאימות, מגיירת אותם בדייקנות, עוברת עמוד ועוד עמוד, ומגיעה השעה 5:30 בבוקר..
שולחת הודעה ללקוחה החמודה: החוברת מוכנה. ברגע שתשלחי לי צילום מסך של ההעברה – תקבלי מיד את הקבצים מוכנים להדפסה. מגיע הבוקר של האנשים הנורמליים, היא שולחת צילומסך – והקבצים אצלה. עכשיו אפשר להשלים את הלילה הלבן בלב שקט. הלקוחה מרוצה ואני מרוצה, העבודה הייתה משתלמת לשני הצדדים – היא קיבלה יותר ממה שביקשה, ואני רגועה שלא צריכה לרדוף אחרי הכסף.
מסקנה: לא משחררים קבצים ללקוח לפני תשלום! זה דחוף דחוף? גם הכסף דחוף דחוף. סכמו את זה מראש, תעשו לעצמכם חיים קלים יותר!
ד.
ושתי שורות לסיום. בבית הספר של החיים כולם לומדים, גם מי שכבר שמע על הטעויות של אחרים. גם אם זה הלקוח הכי נחמד, ודחוף דחוף – שלחו טופס הזמנה מפורט. לא שלחתם טופס הזמנה – לפחות אל תשחררו את הקבצים לפני תשלום. שחררתם? נכנסתם לבית הספר של החיים. ברוכים הבאים!
