הנושאים החמים
ריבים בין אחים גוזלים לכם יותר מדי זמן ואנרגיה?
במאמר קצר וייחודי, ד"ר חיים דיין מציע הבנה חדשה ודרך מעשית להתמודדות עם המתחים היומיומיים בין האחים.
מאמר חובה לכל הורה שרוצה להבין את שורש העניין ולקבל כלים מעשיים.
ריבים בין אחים הם תופעה נפוצה כמעט בכל בית. הריב יכול להיות בצורה של ויכוחים, ירידות ועקיצות, מאבקים על חפצים וטריטוריות. באופן טבעי ההורים מצפים שהבית יהיה "אידיאלי", שכולם יעזרו לכולם, שהילדים יתמכו זה בזה, ובוודאי שלא יריבו בניהם. ההורים מאוכזבים מהריבים ומנסים לעצור אותם, מה שעלול להביא דווקא לתוצאה שלילית. כדי להתמודד בצורה מושכלת, ננסה להבין את תפקידו של הריב בין אחים (מה), לבחון את המשמעות (למה) ולפתח מסוגלות להתמודד עם התופעה (איך) – שלושת עקרונות מל"א.
מה תפקידו של הריב?
ריב בין האחים הוא דבר מצוי מאוד, והוא חלק טבעי בתהליך הגדילה של האחים. הריב הוא אחד הדרכים של הילדים ללמוד להתמודד עם קונפליקטים, לבטא רגשות, ולנהל מערכות יחסים. הריב מתאפשר כאשר הילד חש שהצרכים והרגשות שלו חשובים והוא יכול לבטא אותם ולהיאבק עליהם. הריב טבוע בעומק הטבע האנושי (בראשית רבה ח, ה), משום שאדם נברא יחידי וכל העולם נברא בשבילו. לצד זאת, בחייו האדם פוגש עוד אנשים שגם הם נבראו יחידים, ולכך יש פוטנציאל ליצור מתחים חיכוכים ועימותים, חלקם הכרחיים. לאדם יש צורך גם בייחודיות-בלעדית (עיגול) ומצד שני יש אינו כל-יכול ויש לו צורך גם להגביל את עצמו כדי להיות בשותפות-הדדית עם אחרים (ריבוע). זהו איזון עדין, בין מצב עגול - "אני כל יכול" למצב מרובע - "אני תלוי באחרים". כשאדם עובר בבטן אימו, הוא חווה חירות ואי-הגבלה, וכל חייו אדם מתגעגע לשלב הזה (עפ"י נדה, לא). לכן טבעי שנוצרים ריבים בין אנשים. בשפה העברית יש שמות רבים לעימות בין אנשים. למשל, קטטה, מדון, מצה ומריבה. ההבדל בין כולם לבין ריב, הוא שהריב נעשה בצורה תקינה ולמען מטרה נכונה. כאשר הריב יוצא מפרופורציות הוא נקרא "מריבה" (הכתב והקבלה, דברים כה, א). הריב הוא טבעי, המריבה היא מצב לא תקין. ריב משקף מתח טבעי בין אנשים, מריבה היא התלקחות כשנוצר "עניין" שגורם לריחוק ומחלוקת בין אנשים (ביאורי שמות הנרדפים בתנ"ך). לכן, תחילה נשאל את עצמנו, מה מהקונפליקטים בין הילדים הוא "ריב" תקין, ומהו כבר "מריבה". לא כל עימות או ויכוח צריך להטריד.
למה אחים רבים יותר?
התורה שמה דגש מיוחד על סיפורים העוסקים במתחים ובקונפליקטים בין אחים: קין והבל, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, כך ש"אח" אינו בהכרח סמל לשלום ורעות (ראו תנחומא, שמות, כז). השורש העמוק של המתח בין אחים קשור לכך שהם מתחרים על משאב נדיר ויקר: ההורים. המושג "הורה" כולל אהבתו של ההורה, תשומת הלב, ההערכה, והמשאבים שיש לו. כל ילד רוצה את כל ההורה לעצמו, כאילו שאין עוד אחים או עניינים אחרים בחייו של ההורה[1]. מצב זה יוצר מתח בסיסי, "האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו, אך בצרתו יתעורר לעוזרו (רלב"ג, משלי יז יז). גם כשיש מריבה לא תקינה, יש בה נקודת אמת חיובית. הילד מבטא את כמיהה רגשית להיות "בן בלעדי" שכל ההורה "שייך" לו, לא "עוד בן" מיני רבים. כשילדים רבים על כסא ליד השולחן, אינם רבים על הכסא, הם רבים על ה"מקום" אצל ההורה היקר לליבם. לכן, כאשר ישנה מריבה, נסו להביע במצב משתי עדשות בו זמנית: עדשה מרובעת - מה לא תקין בהתנהגות, שאותו רצוננו לשנות; עדשה עגולה - מה המניע החיובי הנסתר, שאותו ברצוננו דווקא לשמר.
איך להתמודד עם מריבות?
כדי שהורה יחוש מסוגל להתמודד, ולא יאבד עשתונות ויפעל מתוך חוסר שיקול דעת, עליו לזכור שלא ניתן להכחיד את הריבים, אך ניתן לווסת אותם, לשלוט בעוצמה ובתדירות שלהם. ההורה מבין שגם הוא לא כל-יכול, "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להיפטר ממנה". ככל שהיעד הוא קטן ומעשי, כך ההורה יכול להגיע להישגים, ולפתח את החיבור והסמכות שלו עם הילדים. לכן, בבואנו להתמודד, נגדיר לעצמנו יעדים קטנים ועקביים, ונלמד לשים לב ולשמוח בהצלחות קטנות.
מה עושים?
תנו מענה לצורך בבלעדיות - הקדישו זמן איכות אישי לכל אחד מהילדים בנפרד, גם אם זה רק כמה דקות ביום. כאשר ההורה נמצא עם הילד לבד, הוא מזין את ה"נברא יחידי" של הילד בעזרת השגחה פרטית. בנוסף, הדגישו את הייחודיות של כל ילד באמצעות משוב בפני האחים, תפקיד מכבד וכדומה, כך שהעובדה שהילד יחוש יחיד ומיוחד ולא עוד אחד, תתבטא בפני כל המשפחה.
תנו מענה לצורך בשותפות – סייעו לילדים לצאת מתפיסת "או אני או הוא" לתפיסת "גם אני וגם הוא". למשל בעזרת משימות או פעילויות מהנות שמבוססות על שיתוף פעולה והדדיות. צמצמו נקודות חיכוך מבעוד מועד, למשל אם רבים על צלחת מסויימת, אפשר להגיש יותר מאחת. היו ערניים כלפי התנהגויות שיכולות להתפרש כחוסר שוויון. למשל, כאשר הורים מגינים במיוחד על ילד שנתפס בעיניהם חלש, הם עלולים גם להנציח את החולשה שלו וגם ליצור אצל הצד השני קיפוח. תחושת אי-שיוון יוצרת מתח הרסני בין אחים (ראו שבת, י: "לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים"). המטרה לטפח אצל שני הילדים בטחון ביכולתם להגן על עצמם, בלי לפגוע באחר.
הקנו כלים לפתרון קונפליקטים – שוחחו עם הילדים בעקיפין ובזמני רגיעה אודות דרכים שקיימות לפתור קונפליקטים בין בני אדם (למשל הגרלה, שימוש ב"שפת אני", תקיפות לעומת תוקפנות) בשעת ריב, הבחינו בין מעורבות להתערבות. כאשר אתם מרימים תינוק, אתם תומכים בראש שלו שלא יישמט לצד, אבל אינכם "מחזיקים" את הראש, כדי שהוא ילמד לעשות זאת בעצמו. תהיו מעורבים – לפעמים עדיף להתעלם, ולפעמים נדרשת מעורבות. במצב זה, תקשיבו לשני הצדדים, להבין את שניהם, ולהזכיר להם את הכלים שבחרו לפתרון בעיות מסוג זה. אל תתערבו - אל תמהרו ל"תפוס צד" ולקחת תפקיד של שופטים ושוטרים, אלא במידה שהדבר הכרחי. זכרו, שורש המתח הוא ריב על ההורה, הימנעות מהתערבות מיותרת עשויה להועיל.
שימו לב לעצמכם - היו ערניים לטריגרים שגורמים לכם להגיב רגשית. למשל האם אתם לא סומכים על הילדים שידעו לריב בלי שהדברים יצאו משליטה, או שאתם מאוכזבים מכך שלא הצלחתם ליצור "בית פסטורלי ושקט". אולי הריבים מעוררים בכם זכרונות ילדות, אולי אתם מזדהים עם המצוקה של אחד הילדים וקשה לכם לראות חוסר צדק ואולי פשוט אתם צריכים עכשיו שקט (זה לגיטימי ואף נחוץ כדי ללמד אותם להתחשב בזולת). נסו לבחון האם הרגש שלכם רלוונטי לאירוע הספציפי. אם אתם מרגישים שעליכם להתאפק, זו יכולה להיות דוגמה אישית מעולה עבור הילדים.
הגדירו גבולות ברורים לעצמכם ולילדים - ריבים בין אחים הם דבר טבעי ומצוי מאוד ברוב הבתים, והוא חלק מהצמיחה והגדילה של הילד. הביעו הבנה לעצם קיומו של ריב, אך הגדירו ברורות מהי ה"צורה" שאינה מקובלת עליכם. הגדירו לעצמכם באילו מצבים אתם מתערבים ובאיזו צורה. בנוסף, זכרו שהאופן שבו אתם מתנהלים מול הילדים במצבי מתח, הוא החינוך הטוב ביותר עבור הילדים.
בסיכום, המטרה היא לא להכחיד את הריבים, אלא דווקא להשתמש בהם כאמצעי ללמוד תקשורת יעילה שבה אדם יודע לעמוד על שלו ולהביע את רגשותיו וצרכיו, מבלי לפגוע בזולת. סדר פעולות: זיהוי הריבים העיקריים, התמקדות באחד שניתן להצליח בהתמודדות עמו, הבנת הילד, ותכנון המעורבות מבעוד מועד וההתערבות בזמן אמת ככל שהיא נדרשת. שימו לב להצלחות קטנות.
במקרה שאחד האחים מתמודד עם הפרעת קשב (ADHD), ישנו אתגר מיוחד. ילדים אלה רגישים יותר לעיגול, וההורים נדרשים שוב ושוב להגמיש עבורם את הריבוע – ומכאן נובעים אתגרים מיוחדים.
[1] חז"ל מסבירים שאדם אוהב יותר סוג של אח שאינו יורש פוטנציאלי משותף (ראו מדרש הגדול, דברים, יג, ז).
במאמר קצר וייחודי, ד"ר חיים דיין מציע הבנה חדשה ודרך מעשית להתמודדות עם המתחים היומיומיים בין האחים.
מאמר חובה לכל הורה שרוצה להבין את שורש העניין ולקבל כלים מעשיים.
מלחמת אחים: איך להתמודד עם ריבים ומתחים בין אחים
מאת ד"ר חיים דיין, עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב
מאת ד"ר חיים דיין, עו"ס קליני ויו"ר מכון הקשב
ריבים בין אחים הם תופעה נפוצה כמעט בכל בית. הריב יכול להיות בצורה של ויכוחים, ירידות ועקיצות, מאבקים על חפצים וטריטוריות. באופן טבעי ההורים מצפים שהבית יהיה "אידיאלי", שכולם יעזרו לכולם, שהילדים יתמכו זה בזה, ובוודאי שלא יריבו בניהם. ההורים מאוכזבים מהריבים ומנסים לעצור אותם, מה שעלול להביא דווקא לתוצאה שלילית. כדי להתמודד בצורה מושכלת, ננסה להבין את תפקידו של הריב בין אחים (מה), לבחון את המשמעות (למה) ולפתח מסוגלות להתמודד עם התופעה (איך) – שלושת עקרונות מל"א.
מה תפקידו של הריב?
ריב בין האחים הוא דבר מצוי מאוד, והוא חלק טבעי בתהליך הגדילה של האחים. הריב הוא אחד הדרכים של הילדים ללמוד להתמודד עם קונפליקטים, לבטא רגשות, ולנהל מערכות יחסים. הריב מתאפשר כאשר הילד חש שהצרכים והרגשות שלו חשובים והוא יכול לבטא אותם ולהיאבק עליהם. הריב טבוע בעומק הטבע האנושי (בראשית רבה ח, ה), משום שאדם נברא יחידי וכל העולם נברא בשבילו. לצד זאת, בחייו האדם פוגש עוד אנשים שגם הם נבראו יחידים, ולכך יש פוטנציאל ליצור מתחים חיכוכים ועימותים, חלקם הכרחיים. לאדם יש צורך גם בייחודיות-בלעדית (עיגול) ומצד שני יש אינו כל-יכול ויש לו צורך גם להגביל את עצמו כדי להיות בשותפות-הדדית עם אחרים (ריבוע). זהו איזון עדין, בין מצב עגול - "אני כל יכול" למצב מרובע - "אני תלוי באחרים". כשאדם עובר בבטן אימו, הוא חווה חירות ואי-הגבלה, וכל חייו אדם מתגעגע לשלב הזה (עפ"י נדה, לא). לכן טבעי שנוצרים ריבים בין אנשים. בשפה העברית יש שמות רבים לעימות בין אנשים. למשל, קטטה, מדון, מצה ומריבה. ההבדל בין כולם לבין ריב, הוא שהריב נעשה בצורה תקינה ולמען מטרה נכונה. כאשר הריב יוצא מפרופורציות הוא נקרא "מריבה" (הכתב והקבלה, דברים כה, א). הריב הוא טבעי, המריבה היא מצב לא תקין. ריב משקף מתח טבעי בין אנשים, מריבה היא התלקחות כשנוצר "עניין" שגורם לריחוק ומחלוקת בין אנשים (ביאורי שמות הנרדפים בתנ"ך). לכן, תחילה נשאל את עצמנו, מה מהקונפליקטים בין הילדים הוא "ריב" תקין, ומהו כבר "מריבה". לא כל עימות או ויכוח צריך להטריד.
למה אחים רבים יותר?
התורה שמה דגש מיוחד על סיפורים העוסקים במתחים ובקונפליקטים בין אחים: קין והבל, ישמעאל ויצחק, יעקב ועשיו, יוסף ואחיו, כך ש"אח" אינו בהכרח סמל לשלום ורעות (ראו תנחומא, שמות, כז). השורש העמוק של המתח בין אחים קשור לכך שהם מתחרים על משאב נדיר ויקר: ההורים. המושג "הורה" כולל אהבתו של ההורה, תשומת הלב, ההערכה, והמשאבים שיש לו. כל ילד רוצה את כל ההורה לעצמו, כאילו שאין עוד אחים או עניינים אחרים בחייו של ההורה[1]. מצב זה יוצר מתח בסיסי, "האח לא יחוש להתחבר עם אחיו בעת טובתו, אך בצרתו יתעורר לעוזרו (רלב"ג, משלי יז יז). גם כשיש מריבה לא תקינה, יש בה נקודת אמת חיובית. הילד מבטא את כמיהה רגשית להיות "בן בלעדי" שכל ההורה "שייך" לו, לא "עוד בן" מיני רבים. כשילדים רבים על כסא ליד השולחן, אינם רבים על הכסא, הם רבים על ה"מקום" אצל ההורה היקר לליבם. לכן, כאשר ישנה מריבה, נסו להביע במצב משתי עדשות בו זמנית: עדשה מרובעת - מה לא תקין בהתנהגות, שאותו רצוננו לשנות; עדשה עגולה - מה המניע החיובי הנסתר, שאותו ברצוננו דווקא לשמר.
איך להתמודד עם מריבות?
כדי שהורה יחוש מסוגל להתמודד, ולא יאבד עשתונות ויפעל מתוך חוסר שיקול דעת, עליו לזכור שלא ניתן להכחיד את הריבים, אך ניתן לווסת אותם, לשלוט בעוצמה ובתדירות שלהם. ההורה מבין שגם הוא לא כל-יכול, "לא עליך המלאכה לגמור, ואי אתה בן חורין להיפטר ממנה". ככל שהיעד הוא קטן ומעשי, כך ההורה יכול להגיע להישגים, ולפתח את החיבור והסמכות שלו עם הילדים. לכן, בבואנו להתמודד, נגדיר לעצמנו יעדים קטנים ועקביים, ונלמד לשים לב ולשמוח בהצלחות קטנות.
מה עושים?
תנו מענה לצורך בבלעדיות - הקדישו זמן איכות אישי לכל אחד מהילדים בנפרד, גם אם זה רק כמה דקות ביום. כאשר ההורה נמצא עם הילד לבד, הוא מזין את ה"נברא יחידי" של הילד בעזרת השגחה פרטית. בנוסף, הדגישו את הייחודיות של כל ילד באמצעות משוב בפני האחים, תפקיד מכבד וכדומה, כך שהעובדה שהילד יחוש יחיד ומיוחד ולא עוד אחד, תתבטא בפני כל המשפחה.
תנו מענה לצורך בשותפות – סייעו לילדים לצאת מתפיסת "או אני או הוא" לתפיסת "גם אני וגם הוא". למשל בעזרת משימות או פעילויות מהנות שמבוססות על שיתוף פעולה והדדיות. צמצמו נקודות חיכוך מבעוד מועד, למשל אם רבים על צלחת מסויימת, אפשר להגיש יותר מאחת. היו ערניים כלפי התנהגויות שיכולות להתפרש כחוסר שוויון. למשל, כאשר הורים מגינים במיוחד על ילד שנתפס בעיניהם חלש, הם עלולים גם להנציח את החולשה שלו וגם ליצור אצל הצד השני קיפוח. תחושת אי-שיוון יוצרת מתח הרסני בין אחים (ראו שבת, י: "לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים"). המטרה לטפח אצל שני הילדים בטחון ביכולתם להגן על עצמם, בלי לפגוע באחר.
הקנו כלים לפתרון קונפליקטים – שוחחו עם הילדים בעקיפין ובזמני רגיעה אודות דרכים שקיימות לפתור קונפליקטים בין בני אדם (למשל הגרלה, שימוש ב"שפת אני", תקיפות לעומת תוקפנות) בשעת ריב, הבחינו בין מעורבות להתערבות. כאשר אתם מרימים תינוק, אתם תומכים בראש שלו שלא יישמט לצד, אבל אינכם "מחזיקים" את הראש, כדי שהוא ילמד לעשות זאת בעצמו. תהיו מעורבים – לפעמים עדיף להתעלם, ולפעמים נדרשת מעורבות. במצב זה, תקשיבו לשני הצדדים, להבין את שניהם, ולהזכיר להם את הכלים שבחרו לפתרון בעיות מסוג זה. אל תתערבו - אל תמהרו ל"תפוס צד" ולקחת תפקיד של שופטים ושוטרים, אלא במידה שהדבר הכרחי. זכרו, שורש המתח הוא ריב על ההורה, הימנעות מהתערבות מיותרת עשויה להועיל.
שימו לב לעצמכם - היו ערניים לטריגרים שגורמים לכם להגיב רגשית. למשל האם אתם לא סומכים על הילדים שידעו לריב בלי שהדברים יצאו משליטה, או שאתם מאוכזבים מכך שלא הצלחתם ליצור "בית פסטורלי ושקט". אולי הריבים מעוררים בכם זכרונות ילדות, אולי אתם מזדהים עם המצוקה של אחד הילדים וקשה לכם לראות חוסר צדק ואולי פשוט אתם צריכים עכשיו שקט (זה לגיטימי ואף נחוץ כדי ללמד אותם להתחשב בזולת). נסו לבחון האם הרגש שלכם רלוונטי לאירוע הספציפי. אם אתם מרגישים שעליכם להתאפק, זו יכולה להיות דוגמה אישית מעולה עבור הילדים.
הגדירו גבולות ברורים לעצמכם ולילדים - ריבים בין אחים הם דבר טבעי ומצוי מאוד ברוב הבתים, והוא חלק מהצמיחה והגדילה של הילד. הביעו הבנה לעצם קיומו של ריב, אך הגדירו ברורות מהי ה"צורה" שאינה מקובלת עליכם. הגדירו לעצמכם באילו מצבים אתם מתערבים ובאיזו צורה. בנוסף, זכרו שהאופן שבו אתם מתנהלים מול הילדים במצבי מתח, הוא החינוך הטוב ביותר עבור הילדים.
בסיכום, המטרה היא לא להכחיד את הריבים, אלא דווקא להשתמש בהם כאמצעי ללמוד תקשורת יעילה שבה אדם יודע לעמוד על שלו ולהביע את רגשותיו וצרכיו, מבלי לפגוע בזולת. סדר פעולות: זיהוי הריבים העיקריים, התמקדות באחד שניתן להצליח בהתמודדות עמו, הבנת הילד, ותכנון המעורבות מבעוד מועד וההתערבות בזמן אמת ככל שהיא נדרשת. שימו לב להצלחות קטנות.
במקרה שאחד האחים מתמודד עם הפרעת קשב (ADHD), ישנו אתגר מיוחד. ילדים אלה רגישים יותר לעיגול, וההורים נדרשים שוב ושוב להגמיש עבורם את הריבוע – ומכאן נובעים אתגרים מיוחדים.
[1] חז"ל מסבירים שאדם אוהב יותר סוג של אח שאינו יורש פוטנציאלי משותף (ראו מדרש הגדול, דברים, יג, ז).
