הנושאים החמים
כפי שכל סופר מתחיל יודע, ספר טוב מורכב מעלילה מעניינת ואיכותית, המשולבת בדמויות משמעותיות, אמינות ומרתקות. כמובן שאין צורך לציין, שעל הכתיבה עצמה להיות נכונה ומדויקת, נעימה לקריאה, כזאת שמעבירה לקוראים את העלילה ודמויותיה בצורה חווייתית ומהנה.
במאמר זה נדבר על הדמויות בסיפור שלנו, על המאפיינים והפרמטרים שיהפכו אותן לנצרבות בתודעה, ועל התכונות שיגרמו לקוראים הזדהות עמוקה עמהן, עם סיפור חייהן, ועם מטרותיהן.
המדד הראשון למידת הצלחתו של ספר זה או אחר, נמצא בשאלה הבאה: האם הצלחנו ליצור בקורא הזדהות רגשית עם הספר.
בדרך למטרה הזאת צריך לזכור שני דברים: א. אנשים מזדהים עם אנשים. ב. אנשים מזדהים עם אנשים מציאותיים.
ככל שהדמויות יותר אמינות, וככל שהתהליך שהן עוברות יותר נכון ומדויק, החיבור הרגשי של הקוראים לספר יגדל ויתעצם. לעומת זאת, ספר שהעלילה והדמויות שבו, לא מתקבלות על הדעת כאמת, הוא ספר שנידון לכישלון, משום שאנחנו לא מאמינים לסיפור, וממילא דוחים אותו.
אין הכוונה שעל מנת שספר יצליח, יהיה עליו לתאר מציאות אמיתית בלבד, במצב שכזה הוא לא יהיה סיפור אלא עיתון, אלא שתהיה היתכנות מציאותית לסיפור ולדמויותיו. (במאמר המוסגר, גם בספרי פנטזיה ואלגוריה בהם מדובר במציאות דמיונית אותה ברא הסופר, דרוש היגיון וסדר פנימי, אחרת הסיפור ייחשב כלא אמין).
ומכאן לשאלה הבוערת, איך יוצרים דמות אמינה, עמוקה ומעניינת?
על מנת שההסברים וההנחיות שיבואו בהמשך יובנו כדי הצורך, אקדים ברשותכם קטע מסיפור שכתבתי לאתגר המצוין 'חטופים וקפלן' של @הספרן (וזכה באתגר במקום השלישי, ב"ה) ועליו אמחיש את העקרונות דלהלן.
וכך היה המעשה:
התחברתם? התרגשתם? מצוין.
כעת בואו ונצלול למרכיבים שהופכים דמות סיפורית למרתקת ואמינה, בדרך ליצירה של אחת כזאת משל עצמכם.
דוגמא קטנה מפרופיל שיצרתי לפני שכתבתי את הסיפור של רועי:
לדוגמא בסיפור שלנו:
ואני אסביר, אפשר לתאר פעולה כמו:
אך אז לא יהיה כאן סיפור אלא אמירה אנמית חסרת ייחודיות.
אולם אם אתאר את ההפרעה של משה להגיע לבית הכנסת כמו:
עכשיו זה כבר מעניין ומרגש, כי יש רצון (ללכת לבית הכנסת) שנתקל בהפרעה (כסא גלגלים), וישנו מתח מי ינצח וכיצד.
בסיפור של רועי ההפרעה היא:
לשם דוגמא בסיפור שלנו:
שימו לב: בדיוק כמו בעולם האמיתי, ברוב המקרים אין שינויים קיצוניים ודרמטיים במבנה האישיות והנפש של הגיבור, אלא יש מסגור נכון ומדויק יותר של התכונה או ההפרעה בצורה חיובית ונכונה.
איפה רועי שלנו נע על הקשת?
שתי דוגמאות מרועי על שילוב תכונות ומרכיבים בשטף הסיפור:
הגירושין והעימותים עם גרושתו:
רפיסות וחוסר בטחון עצמי:
חשוב להדגיש, הקפנו רק חלק קטן מהנושא הרחב מאוד של הדמויות הסיפוריות, אבל אני מאמין שגם במעט שנכתב, יש די והותר בכדי להשביח את הכתיבה שלכם לרמה איכותית וגבוהה יותר.
להרחבת היריעה אמליץ שוב על מדריך הכתיבה המצוין 'תכתבו' של גוטמן ופיין, שם הוקדשה יריעה רחבה ומשמעותית לעניין, וחלק ניכר מן הרעיונות במאמר זה הם בהשראתו.
---------------------------
בשולי הדברים:
במאמר זה נדבר על הדמויות בסיפור שלנו, על המאפיינים והפרמטרים שיהפכו אותן לנצרבות בתודעה, ועל התכונות שיגרמו לקוראים הזדהות עמוקה עמהן, עם סיפור חייהן, ועם מטרותיהן.
המדד הראשון למידת הצלחתו של ספר זה או אחר, נמצא בשאלה הבאה: האם הצלחנו ליצור בקורא הזדהות רגשית עם הספר.
בדרך למטרה הזאת צריך לזכור שני דברים: א. אנשים מזדהים עם אנשים. ב. אנשים מזדהים עם אנשים מציאותיים.
ככל שהדמויות יותר אמינות, וככל שהתהליך שהן עוברות יותר נכון ומדויק, החיבור הרגשי של הקוראים לספר יגדל ויתעצם. לעומת זאת, ספר שהעלילה והדמויות שבו, לא מתקבלות על הדעת כאמת, הוא ספר שנידון לכישלון, משום שאנחנו לא מאמינים לסיפור, וממילא דוחים אותו.
אין הכוונה שעל מנת שספר יצליח, יהיה עליו לתאר מציאות אמיתית בלבד, במצב שכזה הוא לא יהיה סיפור אלא עיתון, אלא שתהיה היתכנות מציאותית לסיפור ולדמויותיו. (במאמר המוסגר, גם בספרי פנטזיה ואלגוריה בהם מדובר במציאות דמיונית אותה ברא הסופר, דרוש היגיון וסדר פנימי, אחרת הסיפור ייחשב כלא אמין).
ומכאן לשאלה הבוערת, איך יוצרים דמות אמינה, עמוקה ומעניינת?
*
על מנת שההסברים וההנחיות שיבואו בהמשך יובנו כדי הצורך, אקדים ברשותכם קטע מסיפור שכתבתי לאתגר המצוין 'חטופים וקפלן' של @הספרן (וזכה באתגר במקום השלישי, ב"ה) ועליו אמחיש את העקרונות דלהלן.
וכך היה המעשה:
מחאה בשני קולות
צומת קפלן תל-אביב
רועי מחה את הזיעה שניגרה ממצחו, הוא התנשם והתנשף לאחר שחמק בעור שיניו ממעצר נוסף. הוא באמת הגזים הפעם. התגרה צעד אחד יותר מידי בלובשי המדים על הגדרות. ועוד בפעם הראשונה שהוא הביא איתו את אגם למחאה, רק זה היה חסר לו, שהוא יראה את אביו נעצר לנגד עיניו בבושת פנים. איזה מזל.
זאת לא הפעם הראשונה שרועי מגיע להפגנות בקפלן, וגם לא השניה. מאז ליל גלנט הראשון והשביתה למחרת במשרדי חברת ההיטק בה עבד, החיים שלו שינו את מסלולם.
הוא התרפק בנוסטלגיה על הזכרון הנעים שחלף במוחו. בהתחלה הוא חשב לנצל את ההפסקה, לסדר את הניירת הבלתי נגמרת שהצטברה לו מהגירושין מנעמה, הכאב עדיין היה חד ופועם, קרבות המשמורת נטלו ממנו כל לחלוחית של רצון להתעניין בכל דבר אחר.
אך תום התעקש.
'אם כבר יש לנו את ההזדמנות להביע סולידריות עם החטופים, אנחנו ננצל אותה' פסק. כמו תמיד הוא נגרר אחריו. מביט בכמיהה אל העוצמה הנשקפת מהאיש בפרסומת שמול חלונו, מייחל לשאוב ממנו מעט בטחון ועוצמה.
למטה הוא נסחף בזרם האנשים, מתרחק לזמן מה מתום וחסותו. הרוחות הלכו והתלהטו, צעקות 'הביתה עכשיו!!!' הדהדו באקסטזה. הוא חש בעירה פנימית מתלהטת בו, תסכול רב שנים שמחפש פורקן.
פתאום, הוא מצא את עצמו בשורה הראשונה למול השוטרים, מתעמת איתם בגלוי, מנסה ומצליח לפרוץ את המחסום שהם הציבו, מוביל אחריו את ההמון אל הכביש הראשי, שנחסם במהרה.
זאת הייתה תחושה אדירה. לראשונה הוא חש מנהיג, מוביל, קובע סדר יום. כולם הלכו אחריו!
הדובדבן שבקצפת היה, כאשר ניגש אליו משה רדמן וטפח לו על שכמו, 'היית טוב' הוא אמר, הערכה כנה בקולו 'נשמח לראות אותך שוב. יש לך פוטנציאל!'
הוא לא האמין למזלו הטוב, משה רדמן הדמות של המחאה, זה שהוא צופה בו מידי ערב במרקע, כשהוא מדברר את מטרות המחאה ויעדיה, ניגש אליו והחמיא לו.
ומאז הכל היסטוריה.
הוא הפך להיות המסמר של כל הפגנה. היו משנעים אותו מצומת לצומת כדי שיכניס אש בהמון, וישלהב אותו. הוא נהיה מזוהה עם החטופים יותר מכל אדם אחר.
אך מה שבאמת היה שווה את כל המאמץ, היו המבטים של אגם ומעיין. לראשונה בחייו הוא ראה אותם מביטים בו בהערצה גלויה, מקשיבים לדעתו, ממושמעים להוראותיו.
אפילו נעמה ומשוגותיה, לא יכלו לכבות ולעמעם בהם את הזוהר שלו.
בעומק ליבו הוא חש בפחד הבועט בריאותיו נוטל מהן את נשימתן, ומה עם חלילה ישוחררו לפתע החטופים?! מה יהיה איתי אז?!
התחברתם? התרגשתם? מצוין.
כעת בואו ונצלול למרכיבים שהופכים דמות סיפורית למרתקת ואמינה, בדרך ליצירה של אחת כזאת משל עצמכם.
*
- תעודת זהות מפורטת ככל הניתן.
דוגמא קטנה מפרופיל שיצרתי לפני שכתבתי את הסיפור של רועי:
רועי, חד הורי, מתכנת בן 35 מהרצליה, חבר בתנועת הדגלים השחורים, אבא של אגם (11) ומעיין (8). גאון ומוכשר, אגואיסט ואנוכי, עם בטחון עצמי ירוד לאחר שנות נישואין אומללות, מחפש אושר וסיפוק, כסף יש לו די. מרגיש בקרב מול גרושתו על הערכת ילדיו, הוא רוצה שהם יזכרו אותו כגיבור ואמיץ, אידיאליסט.
- מטרה ורצון חזקים שיניעו אותה לפעולה.
לדוגמא בסיפור שלנו:
רועי מעוניין לרכוש ולחוש בטחון עצמי, להשיג הערצה והערכה מילדיו ולנצח את גרושתו.
- התנגדות משמעותית.
ואני אסביר, אפשר לתאר פעולה כמו:
משה רצה ללכת לבית הכנסת, והוא עשה זאת.
אך אז לא יהיה כאן סיפור אלא אמירה אנמית חסרת ייחודיות.
אולם אם אתאר את ההפרעה של משה להגיע לבית הכנסת כמו:
משה ישב בכיסא הגלגלים שלו, מתבונן מבעד לחלון הרחב במתפללים הרבים הצועדים לבית הכנסת, גל של כאב חריף חלף בו 'גם אני רוצה להתפלל בציבור' כמה.
דפיקות נשמעו לפתע על הדלת, משה התגלגל לעברה ופתח אותה בסקרנות, בפתח עמדו שלמה וחיים ידידיו, עטויים בטלית, חיוך על פניהם.
'גוט שעבס' משה, היית רוצה לבוא איתנו לתפילה בבית הכנסת?'
'הייתי שמח מאוד, אבל איני יכול לרדת במדרגות, ובשבת אין לי אפשרות להיעזר במעלית'
'מה הבעיה?' השיבו שניהם כאחד 'אנחנו נוריד אותך איתנו'.
חיש קל נטלו השניים את הכיסא משני צידיו, ועד מהרה מצא את עצמו משה ניצב בבית הכנסת למול ארון הקודש, כשדמעות גיל בעיניו.
עכשיו זה כבר מעניין ומרגש, כי יש רצון (ללכת לבית הכנסת) שנתקל בהפרעה (כסא גלגלים), וישנו מתח מי ינצח וכיצד.
בסיפור של רועי ההפרעה היא:
האופי הכנוע והרופס שלו, גרושתו העויינת.
- חולשה נפשית משמעותית.
לשם דוגמא בסיפור שלנו:
רועי מתמודד עם חוסר בטחון עצמי, ריצוי תמידי של הילדים, אנוכיות ואגואיסטיות, ובנוסף, מציאותו כגרוש מוסיפה אף היא עניין ודרמה לסיפור.
- התפתחות הקשת של הדמות לאורך העלילה.
שימו לב: בדיוק כמו בעולם האמיתי, ברוב המקרים אין שינויים קיצוניים ודרמטיים במבנה האישיות והנפש של הגיבור, אלא יש מסגור נכון ומדויק יותר של התכונה או ההפרעה בצורה חיובית ונכונה.
איפה רועי שלנו נע על הקשת?
המעבר מדמות רופסת ונגררת לאדם מוביל ומנהיג, מוערץ ומשמעותי. ולמול זאת, הפחד הקמאי לחזור להיות האיש האפרורי שהוא היה קודם לכן (הקשת משני צדדיה).
- שילוב נכון של הדמות, חולשותיה ומעלותיה, בעלילה עצמה באופן מדויק.
שתי דוגמאות מרועי על שילוב תכונות ומרכיבים בשטף הסיפור:
הגירושין והעימותים עם גרושתו:
בהתחלה הוא חשב לנצל את ההפסקה, לסדר את הניירת הבלתי נגמרת שהצטברה לו מהגירושין מנעמה, הכאב עדיין היה חד ופועם, קרבות המשמורת נטלו ממנו כל לחלוחית של רצון להתעניין בכל דבר אחר.
רפיסות וחוסר בטחון עצמי:
אך תום התעקש.
'אם כבר יש לנו את ההזדמנות להביע סולידריות עם החטופים, אנחנו ננצל אותה' פסק. כמו תמיד הוא נגרר אחריו. מביט בכמיהה אל העוצמה הנשקפת מהאיש בפרסומת שמול חלונו, מייחל לשאוב ממנו מעט בטחון ועוצמה.
*
כאן תם שיעורנו להיום, מקווה שנהניתם והחכמתם, מחכה כבר לקרוא את הדמויות המיוחדות שלכם, להתחבר ולהתרגש.
חשוב להדגיש, הקפנו רק חלק קטן מהנושא הרחב מאוד של הדמויות הסיפוריות, אבל אני מאמין שגם במעט שנכתב, יש די והותר בכדי להשביח את הכתיבה שלכם לרמה איכותית וגבוהה יותר.
להרחבת היריעה אמליץ שוב על מדריך הכתיבה המצוין 'תכתבו' של גוטמן ופיין, שם הוקדשה יריעה רחבה ומשמעותית לעניין, וחלק ניכר מן הרעיונות במאמר זה הם בהשראתו.
---------------------------
בשולי הדברים:
- דוגמאות נוספות ליצירת דמות אמינה ומתפתחת ניתן לראות באשכול המצוין של @חני גרשון 'אופק – דרכו של לוחם'.
- אשמח מאוד להערות הארות ושיפורים.
