מדור עם כיתוב8.jpg

ליל שישי בפרוג מסתיים, והנה טור הפרידה. (עדכון: נוספו איורים של שי קיש!)

שנה הסתיימה, שנה חדשה מתחילה. פרידות והכרויות חדשות הן חלק מהגלגל. פרוג מארחים את נתן גלנט לטור פרידה לאחר תקופה מדהימה של נתינה בלי סוף לאתר...
נכתב ע"י נתן גלנט · ‏16/9/18 ·
  1. נתן גלנט
    לכל דבר טוב יש סוף, הייתה אומרת הדודה צילה, ומושכת אותנו בכוח מהכלוב של הפינגווינים.
    הדוד היה מסתיר מאחורי גבו בחיוך ביישני את קופסת העוגיות שהוא פילח מתרמיל הציוד, ועיניו היו יורות חיצים לעברינו, האחיינים הרזים שנורא נורא רצו לאכול עוגיות אבל הדוד אכל הכל.
    הדודה הייתה נוהגת לפתוח כל ביקור בגן החיות באקווריום הפינגווינים, ואחר כך הייתה מושיבה אותנו בשורה ארוכה על המסלעה, דורשת מהדוד יואל שישב גם ולא מוותרת לו, ונואמת לכולנו, לפעמים גם לעובד גן החיות אומלל אחד שבדיוק עבר שם וצווה גם כן לשבת ולהקשיב:
    ילדים חמודים, הבנים של זוהרה, נעימה, סוליקה, קרינדיל, שירי, נחמי, מילכי ודיצי. לקחתי אתכם היום לראות פינגווינים כי אתם מאוד אוהבים לראות אותם, אבל עכשיו זהו, נגמר....

    ****

    עד כאן תחילת הטור שתיכננתי לכתוב לפרידה, אבל עזבו אתכם מטקסטים צבעוניים, בואו נדבר גלויות.
    היום הזה כתבה לי עורכת האתר כי הוחלט לעשות שיניים בתמהיל האתר, וממילא המסך יורד על הפינה הקטנה שלנו, ליל שישי בפרוג. קיבלתי ממנה אישור להיפרד ממכם מסודר, אז - תודה רבה על ההזדמנות, מאוד.
    אגב, הבנתי ממנה שעוד יהיו פה מדורים נפלאים חדשים, אז לא להגזים עם הדמעות וכל זה, תשמרו אותם לנעילה...

    ועכשיו, וידויי זעיר: כשהיא כתבה לי הבוקר שהטור מסתיים, פשוט... חייכתי לעצמי. איך הקב"ה מוביל אותנו, זה מדהים.
    רק שבוע שעבר עלה בדעתי כיוון חדש של רשימת תפוצה, הצגתי את הרעיון הזה ממש באגביות (טוב, יחסית לסטנדרטים שלי), וקיבלתי כמות הזויה ומחממת לב של בקשות הצטרפות. והן ממשיכות וממשיכות להגיע, למרות שאפילו עוד לא גיבשתי קו ברור מה יהיה בדיוק ברשימה הזו...
    בקיצור, בימים הבודדים שחלפו מאז, תהיתי לעצמי האם להעביר לשם את הפעילות של 'ליל שישי'?
    ובכן, משם לכאן התברר כי בכל מקרה המסך יורד תוך כמה ימים, מה שאומר שהקב"ה שלח את 'התרופה' עוד קודם 'למכה'. נחמד, לא? ושמתי מרכאות על המכה והתרופה, כי הכל בפרופרוציה, בואו נירגע כולנו פה לפני שהרצפה תחליק מרוב דמעות.

    יכול לספר, ברוח הווידוי הקטן שהתחלתי בו, כי אני חש פעמים רבות בחיי איך הקב"ה מביא יש מאין את המדרגה הבאה תחת הרגליים, את המשטח הבא שנוכל לפסוע עליו, וכל פעם זה מגיע מכיוון אחר.
    תסתכלו סביבכם, תשאלו את מכריכם: האם לפני חמישה שנים חשבתם שתהיו איפה שאתם היום?
    התשובה תהיה, כנראה, שלילית. מה שאומר שהקב"ה מוביל כל אחד, אבל ממש כל אחד - בדיוק בדרך שלו, ולא יעזור להיאבק או להתנגד, ועדיף לחייך בשמחה ולתת לה' להוביל בלי להתווכח או לנסות לבלבל את המוח, אתם לא חושבים?

    *****

    כתבו חז"ל הקדושים: "בור ששתית ממנו - אל תזרוק בו אבן", וידועים דברי חז"ל על מידת הכרת הטוב שצריך לשאוף ולטפח בלב כל יהודי, כלפי כל דבר שבעולם.
    ובכן - במקרה דנן - זה גם קל מאוד. המקום הפך לקצת בית עבורי, מקום בו יכולתי לכתוב ולהתבטא בחופשיות ולקבל פידבק מקהל רב ומגוון, דבר שמעולם קודם לכן לא קיבלתי, ו.. במובן מסויים זה עדיין זר לי. היכולת הפשוטה הזו.

    יכול לספר על כמה חברים יקרים שזכיתי לרכוש בפורום, על יהודים רבים ששמחתי כל כך להכיר.
    יכול לגלות לכם שברוב מוחלט של המקרים, בעצם - בכולם - האדם העומד מאחורי הניק הוא בד"כ מלהיב בהרבה מהניק עצמו. כך למשל במקרה של הניק משויטט, או אברומי נויברט, או אבימי הנפלא, או שי קיש הכריש, או עדיאל, או יונתן ליפשיץ, או יואל ההוא, או מלאך טוב, או... טוב, הבנתם את הכיוון. בהזדמנות זו אשגר תודה מיוחד לכמה מרבניות הפורום שתחי' שעזרו לי רבות בכתיבה, הלא הן הגב' שרה מגן, ר' קפלר, וגב' 'ארבע' שתחי'. מנשים באוהל תבורכנה.


    לפני כמה ימים בוצעו שינויים נחמדים בהנהלת הפורום, רועננו השורות והוחלפו הניצבים. גם כך לא ממש מצאתי את מקומי שם, ואפילו פרשתי פרישה שלא ממש החזיקה מעמד, אבל אל תצחקו פה עליי בבקשה, לפחות ניסיתי. זה גם משהו, לא?

    בהנהלה החדשה יבואו מנהלות חדשות ונמרצות, וניתן להניח כי עבור הגולשות בפורום פרוג יהפוך לאטרקטיבי בהרבה.
    פרויקט אלונים גלנט א.jpg

    ובזאת, ידידי, אסיים את אגרת הפרידה הצנועה הזו, והפעם זה באמת סופי.
    אבקש להודות באופן מיוחד לכלל הקוראים שקראו והגיבו בטוריי כאן באתר. אבקש להתנצל אם מישהו היה צריך לקחת כדור ללחץ דם בעקבות הטור על עיסאם או משפט כזה או אחר שכתבתי כאן במשך השנים. בכנות - מצד אחד יש סיפוק מקצועי (ואינני ציני) בהרגזה של אנשים, מצד שני... לא פייר להצליח כשזה על חשבון שלוות הנפש של מישהו. אז אבקש להתנצל על הפרובוקציה ההיא או אחרות, אף אחד לא הייתה כדי לעצבן או להתסיס, למרות שיש בזה משהו כייפי נורא.

    בדיעבד, כשקראתי את התגובות לטור על עיסאם - ממש הצטערתי שציערתי כה הרבה קוראים.


    וכעת אני חייב לסיים את הטור כי נגמרה לי חבילת הטישו, אבל מבטיח להמשיך לקשקש באשכול של 'תן לישון, געציל!' - עד שהקמפיין סביבו יסתיים, בתפילה שבהצלחה.

    וכמובן, אתם מוזמנים בחום להצטרף לרשימת התפוצה, מקוווה בס"ד לשלוח פיילוט מייד אחרי החגים, ועוד נדבר ונפטפט לנו שם בכיף.
    אז תודה על הכל, ושתהיה לכולנו גמר חתימה טובה, ושנה מרשרשת ושמחה מלאה צלופנים ופרחים ובלונים וכל זה.

    שלכם,
    נתן גלנט

    ng054ng@gmail.com

    ***עדכון - נוספו איורים של @שי קיש 2, הבחור ממש מתרגש, והעניק את הפרשנות שלו לכל העניין...***

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. יבנה המקדש
    עוילם הפוך ראיתי....
      נתן גלנט אוהב/ת את זה.
  2. נתן גלנט
    משפחת דיקמן מבקשת שהטור יחזור, במתכונת שונה...
    איך אפשר לסרב להם, אה?
    או שכן, או שלא, אוף. לא יודע.
    הלכתי
      יבנה המקדש ו-איסתרא בלגינא אוהבים את זה.
    1. מחשבה אחת
      למשפחת דיקמן לסרב?
      אתה רוצה גירוש מהארץ?

      כולנו מחכים!
  3. בא יבוא
  4. 101010
  5. אילה רובינפלד
    האם לפני חמישה שנים חשבתם שתהיו איפה שאתם היום? (ציטוט)
    חמש שנים. במטותא...
    1. נתן גלנט
      אני נופל בזה כל הזמן, והקוראים שלי ישלימו עם זה, זהו.
      יבנה המקדש ו-איסתרא בלגינא אוהבים את זה.
  6. תמרזאל
    אז מה? הולכים לפתוח 2 פורומים נפרדים?
    אז אין מצב לקשור "קשרי מסחר" עם מקצוענים לא ממין המניין?
  7. ידידיה חבר
    אתה רוצה ללכת? לך!

    רק תדע שלא יעזור לך, ואנחנו נזכור אותך תמיד, ובסוף בסוף הרי גם תחזור לפה - כי בית לא עוזבים, רק לפעמים מסתכלים איך הוא נראה בחוץ, מתגעגעים וחוזרים.
  8. מוישה
    [כשהיית ילד, כבר היו פינגווינים בגן החיות?]
  9. באבא קמא
    עזוב נתן, לא חוזרים על בדיחה פעמיים. פרוג זורם בעורקיך.
    (לא התכוונתי עזוב באמת!! לאיפה אתה הולך???????????)
  10. אשר שרבר