הנושאים החמים
חייו של איוון האיכר נעים סביב שדה הקישואים הגדול שמאחורי הבית שלו.
כל יום, מייד כשזורחת השמש, איוון הולך לשדה שלו, חורש וזורע, משקה ומדשן, מגדל את הקישואים שלב אחרי שלב עד שמגיע זמן הקטיף.
כשמגיע הקטיף, איוון קוטף את כל היבול שגידל, ונוסע אל היריד כדי למכור את הקישואים לסוחרים.
כך נעים לו חייו של איוון - גידול קישואים, קטיף, ומכירה ביריד.
שנה אחת, בדרך אל היריד הצטרף אל איוון זקן הכפר. הוא הקשיב לכל סיפוריו המתרברבים של איוון, איך גם השנה הוא בהבנתו ובניסיונו גידל את הקישואים מהרגע שהם היו זרעים קטנים באדמה ועד שהם גדלו דיים והוא קטף אותם.
אמר לו הזקן: "אל לך איוון לזקוף את הצלחת הקישואים למעשה ידיך בלבד, שכן אילולי השמש הזורחת על השדה, החום והכוח שהיא נותנת בקישואים, הם לא היו מצליחים לגדול כלל וכלל."
איוון לא היה מרוצה מדברי הזקן. כוחו ועמלו בלבד הם אלו שמגדלים את הקישואים. אלו דברי שטות דיבר הזקן, הלא זה ממש ברור שהשמש הרחוקה אינה יכולה להשפיע על הקישואים שבגינה, וברור שגם בלעדיה הקישואים היו גדלים לתפארת הודות להשקעתו.
אך את דברי הזקן איוון לא הצליח לשכוח. ומכיוון שהזקן החכם חשב שהשמש היא זו שנותנת לקישואים את הכוח לגדול, איוון החל לשנוא את השמש.
סטפן, שכנו של איוון, היה גנב. הוא לא ראה בכך פחיתות כבוד. כל אחד מהאנשים בוחר את המקצוע המתאים לו. זה היה המקצוע שלו.
כמובן הוא היה עובד רק בלילות. למעשים שכאלו אין מקום כשהשמש מאירה, ומכיוון שסטפן רצה לגנוב שעות נוספות, והשמש היא זו שמנעה ממנו את זה, סטפן שנא את השמש.
גרגורי היה צעיר קל דעת. הוא לא היה צריך סיבה כדי לשנוא משהו. גם הוא שנא את השמש.
כל יום, מייד כשזורחת השמש, איוון הולך לשדה שלו, חורש וזורע, משקה ומדשן, מגדל את הקישואים שלב אחרי שלב עד שמגיע זמן הקטיף.
כשמגיע הקטיף, איוון קוטף את כל היבול שגידל, ונוסע אל היריד כדי למכור את הקישואים לסוחרים.
כך נעים לו חייו של איוון - גידול קישואים, קטיף, ומכירה ביריד.
שנה אחת, בדרך אל היריד הצטרף אל איוון זקן הכפר. הוא הקשיב לכל סיפוריו המתרברבים של איוון, איך גם השנה הוא בהבנתו ובניסיונו גידל את הקישואים מהרגע שהם היו זרעים קטנים באדמה ועד שהם גדלו דיים והוא קטף אותם.
אמר לו הזקן: "אל לך איוון לזקוף את הצלחת הקישואים למעשה ידיך בלבד, שכן אילולי השמש הזורחת על השדה, החום והכוח שהיא נותנת בקישואים, הם לא היו מצליחים לגדול כלל וכלל."
איוון לא היה מרוצה מדברי הזקן. כוחו ועמלו בלבד הם אלו שמגדלים את הקישואים. אלו דברי שטות דיבר הזקן, הלא זה ממש ברור שהשמש הרחוקה אינה יכולה להשפיע על הקישואים שבגינה, וברור שגם בלעדיה הקישואים היו גדלים לתפארת הודות להשקעתו.
אך את דברי הזקן איוון לא הצליח לשכוח. ומכיוון שהזקן החכם חשב שהשמש היא זו שנותנת לקישואים את הכוח לגדול, איוון החל לשנוא את השמש.
סטפן, שכנו של איוון, היה גנב. הוא לא ראה בכך פחיתות כבוד. כל אחד מהאנשים בוחר את המקצוע המתאים לו. זה היה המקצוע שלו.
כמובן הוא היה עובד רק בלילות. למעשים שכאלו אין מקום כשהשמש מאירה, ומכיוון שסטפן רצה לגנוב שעות נוספות, והשמש היא זו שמנעה ממנו את זה, סטפן שנא את השמש.
גרגורי היה צעיר קל דעת. הוא לא היה צריך סיבה כדי לשנוא משהו. גם הוא שנא את השמש.
~ ~ ~
כשמישהו תלה מודעה על "אסיפת חירום בנוגע להשפעת השמש על החיים בכפר", הם הגיעו כולם.
מכיוון שכבר מהמודעה היה אפשר להבין להיכן נושבת הרוח, הם הגיעו מוכנים לאסיפה.
איוון הביא איתו את המספריים הגדולים איתם הוא קוטף את הקישואים, סטפן הביא איתו את הגרזן שהוא קנה בעיר, זה שאף דלת לא נשארה נעולה כשהיא פגשה אותו. גם גרגורי הגיע. הוא, בשונה מאיוון וסטפן לא הביא איתו נשק. מעולם לא נזקק לו, הוא משתמש בידיים.
אפילו הפריץ הגיע, כשהוא חמוש ברובה הצייד שלו.
וכך עמדו להם בכיכר העיירה איוון וסטפן, גרגורי והפריץ, כשכולם מסכימים שאי אפשר להשאיר את המצב כמו שהוא. הפתרון היחיד הוא לאחד כוחות, ויחדיו לכבות את השמש.
כתום כל הדיבורים, הגיע שלב המעשים. הפריץ כיוון את הרובה אל השמיים, דרך אותו, וירה.
הם הכריזו מלחמה.
מלחמה נגד השמש.
סיכום IA:
קטעי הטקסט מתארים סיפור אלגורי על איכר, גנב, צעיר חסר דעת, ופריץ, שכולם שונאים את השמש מסיבות שונות ומחליטים לכרות ברית כדי "לכבות" אותה. לאחר מכן, המקור מסביר שסיפור זה משמש כמשל שבו השמש מייצגת את התורה הקדושה. הדמויות השונות בסיפור מייצגות טיפוסים של אנשים שמתנגדים לתורה: אלה שחושבים שהצלחתם באה רק ממעשיהם, אלה שהתורה מפריעה למעשיהם הלא-מוסריים, אלה ששונאים ללא סיבה, ואלה שמצטרפים ללא אינטרס ברור. המקור מדגיש את הנלעגות והחוסר היכולת של המאבק בתורה, ומשווה אותו לניסיון לכבות את השמש, תוך מתן מסר של חוסר פחד מפני אלה המנסים לפגוע בה.
ויש גם פודקאסט: תודה ל@צביה ר. על התמונה ועל ליטוש התוכן.
