מדור עם כיתוב3.jpg

לא לפספס!

הזמן בורח לנו בין האצבעות: הניו-בורן הקטן הופך לתינוק עגול לחיים, השפה הילדותית המעוותת, מתיישרת ונעלמת, שיער החלאקה ניגזז והם נישאים לגובה ויום...
נכתב ע"י פסי דבלינגר · ‏22/6/18 ·
  1. פסי דבלינגר
    בהזדמנויות שונות, בטיול או בנסיעה אנחנו יכולות לעמוד נפעמות מול נוף עוצר נשימה, ולהתפעל: "מה רבו מעשיך ה'!"
    לפעמים עד כדי התרגשות.

    פעם זו פריחה מלבבת וצמחים מיוחדים שמעוררים בנו הרגשת התפעלות, פעם אילו גלי הים שמביאים אותנו לתחושה מרוממת של "כולם בחכמה עשית". עולמו של הקב"ה מורכב ומופלא!

    אנחנו מוצאות את עצמינו אומרות לא פעם "איזה עולם קטן..." אבל עולמנו הפיסי לא ממש קטן ובכדור הארץ יש יערות עד, מדבריות ענקיים ושטחי קרח עצומים.

    אנחנו דורכות פלוס מינוס, באותם מקומות מיום הולדתנו כמעט עד מאה ועשרים ויש מחוזות נדחים יותר ופחות שאף פעם לא שמענו אודותם ובוודאי לא דרכנו בהם. יש חבלי ארץ שמעט מאוד אנשים היו בהם ואולי אף רגל אדם לא דרכה בהם.
    הנופים באותם מקומות נידחים בראשתיים וקסומים. הוד הבריאה, קיסמה וסודה לא נודע.

    אפשר לחשוב, איזה בזבוז! אם אחד לא רואה, לא נהנה, לא מתפעל, אז בשביל מי ובשביל מה?

    כן, יש מקומות שאת ואני לא יכולות להגיע אליהם, אבל למה להתמקד דווקא בהם?

    בקרבתנו וסביבתנו- יש ויש מיצירותיו של הקב"ה, יצירות מקסימות ומעוררות התפעלות שפשוט התרגלנו אליהם.
    ולא רק זה, יש פלא מיוחד שהקב"ה נותן לכל אמא בנפרד ואם אותה האמא שקיבלה את הפלא המיוחד לא תהנה, לא תשים לב ולא תתפעל, אז אנחנו יכולות לחשוב "חבל, איזה פספוס...".

    אותו הפלא הוא לא אחר מאשר הילד שלך. המתיקות, והחן שלו הם במיוחד עבורך. את רואה בו משהו מיוחד שאף אחד אחר לא יכול לראות בו חוץ ממך. הקב"ה בכבודו ובעצמו נתן בו את החן הזה - במיוחד בשבילך.

    זה מתחיל כבר מהיותו תינוק רך וקטנטן וממשיך גם שלומד ללכת לרוץ לדבר וללמוד. הילד שלך מגלה כל הזמן דברים חדשים ובעצמו מפתיע עם רעיונות, שאלות ומשפטים, פתאום הוא גדל כ"כ ואת פשוט לא מאמינה... וואו.

    כמה חבל שאת כאמא לא פנויה לשים לב לזה. חוץ מזה שאנחנו מתרגלות, אנחנו שקועות בעשיה הטכנית המחייבת ולא נותנת לעצמינו "להתפנק" כדי לקחת את הזמן ופשוט להסתכל עליהם ככה סתם,

    וליהנות.

    כשמשהי אומרת לך: "זה הילד שלך? איזה חמוד!" היא כנראה לא אומרת סתם... והילד שלך באמת חמוד, אבל, הוא לא "באמת" מעניין אותה או חשוב לה. אחרי שהיא נתנה לך הרגשה טובה היא ממשיכה הלאה.

    אבל מה איתך, את גם ממשיכה הלאה? חשוב לך שהילדים שלך יהיו מתוקים ומטופחים בשביל האחרים, בשביל הסביבה?
    את היא זו שצריכה לחשוב שהם חכמים נהדרים ומקסימים, כמו שהם.

    את, לא אף אחד אחר.

    שמירה על ההתלהבות תמידית היא לא מציאותית, אבל בכל זאת...

    אנחנו חייבות להתלהב מידי פעם. ביומיום הכי פשוט, בבית, בין לבין, להצליח להסתכל לילד לתוך העיניים ולראות את החן המיוחד שבו ולהתפעל, להתרגש, להיזכר "איזו מתנה!".

    ההתרגשויות הקטנות הללו, היומיומיות שבהישג יד- לא בשמים ולא מעבר לים, יעזרו לנו לשמר את הסיפוק והשמחה באימהות שלנו.

    כי חבל, פשוט חבל לפספס.

    פסי דבלינגר- העצמה אימהית
    03-6192194
    0504127928

    pid38a@gmail.com

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. מוצרלה
    כמעט פספסתי את חלקת הארץ הקטנה הזו! איזה הסתכלות יפה!
      פסי דבלינגר אוהב/ת את זה.
  2. מילה טובה 100%
    מקסים, פסי - את תמיד נוגעת ב'נקודה', כנראה שבתור אמהות... יש הרבה נקודות...
    חברה סיפרה לי שהיא כבר מזמן התחילה את 'מחברת החוכמות' לכל ילד שכל אחת מאיתנו מתכננת להתחיל לכתוב מתישהו...
    אז למה שזה לא יהיה היום? חבל שנפספס....

    תודה פסי!!!
      פסי דבלינגר ו-מוצרלה אוהבים את זה.
  3. bbh200
    תודה, אני פשוט אוהבת את הפוסטים שלך
    נוגעים ישר בנקודה ומיישרים לי הרבה את הגב...
    תמשיכי, העולם הזה צריך מאמרים כאלה