"גמרתי לימודים, הייתי תלמידה מצטיינת, השקעתי. התחנפתי למרכזת מסלול, עשיתי כל מה שיכלתי לעשות. וכלום. נאדה, אני כבר חצי שנה בבית"

בכל שוק יש מתחילות. והתחלה היא תמיד קשה. בהכרח. אם אומרים לכם אחרת אל תאמינו, לא יגעת ומצאת, אל תאמין.
יש שווקים קשים יותר, ויש שפחות, שוק ההייטק הוא מהקשים ביותר. אבל הכניסה לשווקים כולם, זהה.
אני אמנם מגיעה מעולם התכנות, אז הדוגמאות שלי יהיו משם. אבל מהכרות קלה עם עולם הכתיבה, הקושי הוא אותו הקושי, ומפתח הכניסה זהה. עבודה קשה.


מי שעובד קשה. מצליח.
לא לחכמים לחם, זו לא קלישאה. אז למי הלחם? לעובדים קשה, לאמיציונרים.
הבהרה, לא נולדים מלאי אמביציה, אמביציה ממלאים לבד. את חסרת מוטיבציה? נסי למצוא מה ממלא אותך מוטיבציה. ותחזרי מלאת מוטיבציה, אמביציה וחדורת שליחות.

זכור לי לעניין, אשכול מעניין באיש את רעהו, על אחת ששאלה שם, איך נכנסים לעולם הכתיבה, ושאלו שם, למה כל המוכרות כותבות? ו"המוכרות" פירטו על דרך החתחתים שעברו, עד שהגיעו לכתוב בבמה ציבורית ומכובדת.
אין. אין דרך קיצור. (ולנחמת טפשים: גם אותי זה מייאש, לא לדאוג)

חיפוש עבודה, או כניסה לשוק, זהו עבודה בפני עצמה.
וכמובן, שהעבודה הקשה לא נגמרת כמתחילים לעבוד, אז היא בעצם רק מתחילה.

איך אמרה לי פעם חברה יקרה, כשהתלוננתי לה על חוסר מענה של עורכת, תהיי נודניקית נעימה.
צמד מילים גאוני וסותר בו זמנית. לקח לי המון זמן להבין איך זה מסתדר יחד. נודניקית. נעימה.
כן, חברות יקרות.
גמרתן לימודים? תהיינה נודניקיות נעימות.
זה הסוד.

וסוד שני, ידוע לכולם, זה לא להתייאש! אתן מוצלחות. וטובות! ולא עובדות כרגע, כי השוק מוצף, ולא כי אתן לא טובות, חלילה. אתן מעולות!
את מתכנתת מעולה! ואת, הג'ינג'ית שעומדת ליד, גרפיקאית מקורית. את מאחורה, כן, כן, את. יועצת מס מוכשרת. נכון, תתחילי בהנהלת חשבונות, אבל את תוכיחי את עצמך ותעבדי קשה, ותתקדמי הלאה במהירות!!

ואת שני העקרונות האלו צריך לשלב.
תשלחו קורות חיים, ושוב פעם קורות חיים.
תעשו רשימות של אנשים שמכירים בתחום, תרימו טלפון, תשלחו מיילים. תרשמו את התשובות, ואחרי שלושה שבועות, כן, תתקשרו שוב פעם.
במקרה שחזרו אליכם ממקום לשהו, ויצרו קשר, גם אם לא יצא מזה שום דבר, תתקשרו שוב פעם, אחרי שלושה שבועות (עדיף תמיד ביום ראשון) תזדהו, תגידו כמה מילים על עצמכם, ותשאלו אם יש משהו רלוונטי.

אחרי יוני, יולי, אוגוסט, תתחילו מהתחלה, אנשים לוקים באמנזיה חלקית אחרי כן.

תרשמו את כל הטלפונים של חברות כוח אדם שאי פעם יצרו קשר, או שהשגתם מאנשהו, תשלחו מייל עם קורות חיים, תכתבו מכתב מקדים מרשים, ופה נכנס העניין של ביטחון עצמי, תכתבו על עצמכם, ודברים טובים. בלי להשתמש אפילו פעם אחת במילה "אין".
כמובן שאם חיבור למציאות, כי fluff ודמיונות, לא מתקבלים בטוב.
לאחר מכן תרימו טלפון, תספרו שלחתם קורות חיים, תתעניינו עם יש משהו רלוונטי. תהיו עם מלא מלא ביטחון עצמי. כי זה שם המשחק.
תרשמו לעצמכם את התשובות, ותתקשרו שוב פעם. אחרי שלושה שבועות.

כמובן שהכל בנעימות. ועם חוש שישי, וגישוש בשטח מתי זה נהפך לנודניקיות בלבד, בלי נעימות.
אבל אל תתיאשו. ותעבדו קשה.

תחפשו בגוגל על הפצת קורות חיים. תחפשו שמות של חברות כוח אדם.

ודבר נוסף, תתפשרו.
כל כניסה, היא מקפצה. בין אם את מתכנתת, ומציעים לך אוטומציה, ובין עם למדת חינוך מיוחד, ומציעים לך להיות סייעת. או אדריכלות, ומציעים לך שרטוט.
לשבת בבית, ולחכות שיציעו לך את המשרה מהחלומות, יכולה לגרום להרבה הרבה אכזבות.

בסמינר אחד, שקרוב לחיי ראיתי מחזה מעניין.
במסלולים מסויימים, הבנות הסתדרו לסירוגין. שנה כן שנה לא.
ניסיתי לחקור את זה וגיליתי, שאחרי שנה מוצלחת, שרוב רובן של הבנות הסתדרו, הבנות הבאות, פשוט ישבו בבית עם דרישות.
התחילו לחפש מאוחר, כי רצו חופש, סיננו משרות וכו' כי בשנה מעליהן, כולן הסתדרו, אז בלי לחץ.
והרבה מבנות השנה הזו, עדיין יושבות בבית, לצערי.

לעומת זאת,
בשנה לאחר מכן, בוגרות כיתה י"ד סמינר, ראו מסלול שלם שמתקשה במציאת עבודה, ותפס היסטריה.
מפורים, של כיתה י"ד (!!) הן החלו לחפש עבודה, התפשרו על כל דבר, יצאו אל מחוץ לעיר, נוסעות צפונה ודרומה, מתפשרות על כל מחיר וכל משרה, ורובן הסתדרו, ויותר מבשנה מעליהן.
התנדבו, כדי לקבל ניסיון, לקחו עבודות פרטיות במעט מאוד כסף, גמרו את פרויקט הגמר שלהן בשלמות, והזיעו.
ובשנה אחר כך, שוב פעם, הסיפור חזר, לבנות היה דרישות. כי בשנה מעליהן, כולן הסתדרו.

אז תהיו ריאלים, ותעבדו בלחפש עבודה. תעבדו בלהיכנס לשוק אותו אתם מבקשים לעצמכם.
נסו, כי מקסימום, תצליחו.
ותאמינו בעצמכם, כי כן. אתם יכולים!

"מה יעשה אדם ויתעשר אמר להן ירבה בסחורה וישא ויתן באמונה אמרו לו הרבה עשו כן ולא הועילו אלא יבקש רחמים ממי שהעושר שלו שנאמר (חגי ב, ח) לי הכסף ולי הזהב" (נידה עב).

photo-1519834785169-98be25ec3f84.jpg