מדור עם כיתוב8.jpg

יהלום של דירה

"האשה יצאה מהרכב, ראתה במבט מהיר אחד את הכל, ונעצרה על המדרכה. 'אני מצטערת, אני לא עולה אפילו לראות את הדירה, אני לא מתכוונת לגור כאן'". ליל שישי,...
נכתב ע"י נתן גלנט · ‏26/7/18 ·
  1. נתן גלנט
    עיניו חייכו, קולו שידר אמינות יוצאת מן הכלל:
    חבר'ה, הדירה הזו פשוט מדהימה. ובמחיר של מליון וחצי היא יהלום נדיר.

    הוא הסתובב בסלון האפלולי, ועל פניו חיוך שהגיע היישר מגן עדן, מן הסתם.
    הוא התנשף בהנאה:
    אוי, געציל. אוי. תראה איזה סלון ענק ומרווח, ותראה את הפרטיות המטורפת. אף אחד לא יכול להציץ לתוך הבית, תוכלו לערוך פה אסיפות חשאיות, אף אחד לא יפריע לכם.

    עיקמתי את האף. יואב, אני לא אוהב את הדירה הזו. היא כל כך דיסקרטית עד שאפילו השמש עצמה לא מגיעה לכאן.

    החיוך שלו התחיל להתקלף:
    השמש?

    כן, עניתי קצרות. חשוך פה כמו הקבר של פרעה, וחוץ מכמה ארכיאולוגים, אף אחד לא ירצה לבוא לבקר אצלנו. הדירה הזו היא דכאון חשוך אחד גדול.

    יואב פלבל לעברי בעיניים תמהות, חשב שניה, והסביר לי במיידית כמה אני טועה.
    געציל, געציל.
    היום כולם יודעים:
    סלון חשוך הוא סלון מדהים.
    בשנים האחרונות יצאו לא מעט מחקרים המראים כי אור השמש הולך וגובר, וכי למען הבריאות כדאי לגור בבתים אפלוליים.

    שתקתי, מופתע.
    אינפורמציה חדשה לחלוטין.
    העולם מתקדם לקראת כאוס כללי, ואני לא ידעתי.

    יואב הבחין כי זרעי הספק נטעו בי, והמשיך הלאה בהתלהבות מחודשת.
    געציל, איפה אתה חי?
    לך, תפתח עיתונים, תתחיל להתעניין. אפילו טראמפ ביטל את הסכם האקלים כי הוא לא מספיק יעיל.
    אפילו טראמפ הבין שחייבים לעשות הכל כדי לצמצם את השפעת הקרינה של השמש.

    הוא שתק במתח, מחכה לתשובה חיובית בלבד.

    האשה הבהירה בשקט:
    הדירה הזו לא מתאימה לנו.

    יואב פרש את כפות ידיו בהבעה מושלמת של נידון למוות מיוסר, הצועד לקראת הגליוטינה. הוא מלמל:
    טוב, אם אתם לא רוצים את הדירה הזו, חבל. אני לא יכול להכריח. ממש חבל. עד מחר המחיר שלה בטח יעלה בעוד עשר אלף שקל.

    בסדר, בסדר, זמננו קצר. בוא תראה לנו עוד דירות ברובע נכדי אפרים.

    ירדנו לרכבו המפואר, יואב נהג ועל הדרך גם ליהג:
    אני ממש מציע שתבואו לגור כאן ברובע. הזדמנות כלכלית שלא תחזור על עצמה, וגם חיי קהילה מיוחדים.
    רוב האנשים עוד לא יודעים, אבל רובע נכדי אפרים הולך להיות הרובע התורני ביותר בעיר. אשריכם, אשריכם, אני כבר מקנא בכם. הלוואי אני הייתי יכול לגור ברובע הזה, אם היו מקבלים אותי לכאן.

    האשה מלמלה בקול שקט מאוד מאוד:
    כן, אמין.

    יואב נסע עוד דקות ספורות, והוליך אותנו לבניין עקמומי, מט לנפול.
    צמוד לבניין, גילינו שורת חנויות מאבוקות, ובצידן - פנצ'ריה.

    האשה יצאה מהרכב, ראתה במבט מהיר אחד את הכל, ונעצרה על המדרכה.
    אני מצטערת, אני לא עולה אפילו לראות את הדירה, אני לא מתכוונת לגור כאן.

    יואב נעץ בנו מבט אחוז פליאה גורפת:
    אתם בטוחים?

    מדובר במציאה אמיתית שרק אתמול יצאה לשוק. אחריכם מגיעים לראות אותה עוד שלושה זוגות ושתי משקיעים. היא בונבוניירה אמיתית, אין דברים כאלו בשוק היום.

    האשה מלמלה בשקט:
    כן, היום הפנצ'ריות עברו לאום אל פאחם.

    יואב הצביע אל הקומה העליונה, וזרח:
    תראו את הפרטיות! את הנוף! תראו כמה אור נכנס לדירה! אני ממש מציע שנובא רגע להציץ. לא תתחרטו. חוץ מזה - הוא הסתובב לכיוון הפנצ'ריה וחייך חיוך תמים מאוד מאוד - לכולנו יש פנצ'רים מידי פעם.

    הנה, שמעו סיפור. רק אתמול נסעתי לחתום חזור על דירה של שניים וחצי מליון שקל. דירה זולה ביחס למחירים ל הרובע כאן, אבל העסקה הייתה חשובה לי.
    אבל מה, פתאום, נהיה לי פנ'צר, ולא יכולתי להגיע בזמן, והפסדתי הכל.

    קולו צנח בשבעה אוקטבות שלמות, ונעשה אפרורי ועצוב:
    עכשיו תארו לכם שהייתה לי פנצ'ריה תחת הבית, תארו לכם. מייד הייתי מחליף צמיג ויוצא עם אוטו חדש, מהניילונים. ובכלל, מן הסתם גם הייתי מקבל מהם מחיר מציאה, בתור שכ -

    נענעתי בראשי לשלילה, חד וחלק.
    מצטער, יואב. לא.
    תראה לנו עוד דירות בבקשה.

    הוא פרש את כפות ידיו בצער נוגה: נו, טוב, אם אתם מתעקשים לוותר על הבונבוניירה הזו...
    טוב, בואו נחזור לאוטו, נראה לכם עוד דירה. קצת פחות מוצלחת, אבל גם מציאה אמיתית.

    הוא חזר לרכבו, ובעודו מתניע, שאלה אותו האשה:
    לא אמרת בדירה הראשונה שאור השמש מזיק?

    יואב קפא!

    הוא הניח את צרור המפתחות על הדשבורד, והסתובב על כסאו, אחרונית, לעבר ספסל הנוסעים:
    זה מה שהפריע לכם?
    חבל שלא אמרתם קודם.
    פשוט לא הבנתם, אור שמש ישיר בלבד מסוכן. אבל אור שמגיע מצד מערב הוא בריא מאוד מאוד, אומרים שהוא אפילו מרפא כַתֶּמֶת וחצבת.

    האשה אמרה:
    אנחנו מחסנים את כל הילדים נגד חצבת.

    השיחה נתקעה, ואת יתרת הדרך עשינו בשתיקה מוחלטת.
    לאחר דקות נסיעה ארוכות, הגענו לאזור יפהפה.
    ירוק, מרווח, מדרכות נקיות, ילדי חמד על המדרכות, משפחות ברוכות ילדים. א מחייה!

    הוא חנה באיטיות, כמו חושש מהרגע שנצא מהרכב, ואמר בקול נמוך:
    האזור פה מתחרד, לא מבוסס כמו האזורים הקודמים, אבל יש פה דירה שאולי תעניין אתכם.

    ירדנו מהרכב, והלכנו בעקבותיו אל הבניין הכי נוצץ ברחוב.
    התקרבתי אליו, אמרתי:
    יואב, המקום פה נראה אחרת לגמרי מהמקומות הקודמים, אני מתחיל לחבב!

    הוא שתק, חצץ את שיניו עם קיסם, ואמר בקול לא נלהב. כן, אבל אתמול המחירים בכל האזור עלו בארבע וחצי אחוזים.

    ארבע וחצי אחוזים?? למה??
    הוא ספק כפיו בכאב. אל תשאלו, מישהו פרסם שטראמפ יבנה פה את השגריריות החדשה.

    מעניין.

    המשכנו ללכת, נכנסנו אל לובי הבניין - וואו!!! איזה פאר!!! - ועלינו במעלית לקומה האחרונה הנחשקת.
    נכנסנו בעקבות יואב השותק אל הדירה, ועינינו התרחבו בהנאה:
    סלום רחב ידיים, מואר, גדול, חדרים רבים, מרפסת אחורית, מרפסת קדמית, מרפסת סוכה, שתי מרפסות שירות, מטבח מאיר עיניים.

    התנשמנו בהנאה. וואו! סוף סוף דירה כמו שצריך!

    יואב ניווט אותנו באיטיות בין חדרי הבית, גרר רגליים, ומלמל:
    לא יודע, לא יודע. לא נראה לי בשבילכם. נכון, דירה יפה וכל זה, אבל המחיר שלה עלה מאוד בחודש האחרון.

    בחודש האחרון? למה?
    הוא הביט בנו במבט נוגה:
    יצאה שמועה שראש העיר הבא יגור פה. כל הדירות בבניין קפצו במחיר.

    האשה אמרה בנינוחות:
    אנחנו רוצים את הדירה הזו. בכמה תוכל להשיג לנו אותה?
    יואב אמר מייד: שלוש וחצי מליון שקל. אמרתי לכם, המחירים בכל האיזור עלו מאוד לאחרונה.

    הנדתי בראשי לשלילה, מצטער, יואב, לא ברמת התקציב שלנו.
    הוא רצה לומר משהו, אבל אטמתי אוזניי. הספיק לי ליום אחד.

    יצאנו מהבניין, חזרנו ברגל.

    בדרך חזור, ראינו פועלים תולים שלט פרסום מואר בכניסה לרובע.
    המתנו בסבלנות, סקרנים.

    הלוט הוסר, וקראנו את הפרסום:
    רובע נכדי אפרים החדש, האכלוס בקרוב!
    קבעו פגישה עוד היום, מחירי טרום אכלוס!


    עודנו בוחנים את השלט, ורכבו המפואר של יואב נעצר לצידינו, בעוד הנהג מדבר בטלפון הנייד, ולא מבחין בנו.
    קולו נישא אלינו דרך חלונות הרכב הפתוחים, רגוז ותובעני:
    עמיעד!
    אתה לא יכול לעשות לי את זה.
    אתה לא יכול פשוט לשלוח אנשים למשרד המכירות ולתת להם לקחת פה דירות בשלושים אחוז הנחה.
    עמיעד! היום אמרתי ללקוחות שהמחירים באזור מאוד עלו, תזרום אחי, תזרום.


    האור ברמזור התחלף לירוק, והוא דהר קדימה, נעלם מן האופק.

    האשה גחכה:
    המתווך הזה הוא יהלום נדיר.

    (הסיפור על כל פרטיו בדוי לחלוטין)

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. אביחי בס
    פשוט אין ביקורת. אין מילה לא בסדר בטור הזה.
    אני עוסק בתחום של הגהה ועריכה לשונית ולכן אני מתפעל כל פעם מחדש בלעה"ר.
      נתן גלנט אוהב/ת את זה.
    1. רותי קפלר
      "שלושה זוגות ושתי משקיעים"
      :(
      (הטור מצויין, בכל מקרה...)
  2. אביחי בס
    כישרון לא מוסבר!
      נתן גלנט אוהב/ת את זה.
    1. נתן גלנט
      אתה מכיר בית דפוס שפתוח ביום שישי? אני מחפש להדפיס על גליון מלא שלוש מילים:)
      וברצינות, שכוי'ח, אבל אני ממש מאוכזב מאי הביקורת, ר' אביחי.

      דבר אחר, @שי קיש טור בלי ציור שלך זה כמו סיר צ'ונט בלי קישקע.
  3. BIL
    מה סיפור בדוי?
    אני מכיר אנשי מכירות, שיואב לידם הוא צדיק תמים, שלא מוציא שקר מהפה.
      נתן גלנט, ayys ו-הסכת ושמע אוהבים את זה.
    1. נתן גלנט
      גם יואב לא מוציא שקר מהפה, הוא פשוט מציג את המציאות שלו, ששונה מהמציאות שכולם מכירים. הוא איש טוב, ביסודו, יאב, ואפילו תרם עשרה שקלים למגבית ביום הפורים של עמותת עלה ירוק, לפני כעשרים שנה. הוא שומר עד היום את התעודה בארון הקטן בחדר עבודה, ממסוגרת.
      כוכב עולה, BIL ו-מרים ליף אוהבים את זה.