טעותו הגדולה של עיסאם, אזרח סוג ב'...

ליבו גנח, נפשו יללה, אפו נטף, עיניו צרבו. חום הנגב לא עשה לו טוב בכלל.
עיסאם עמד בתור הארוך, מבטו מורכן אל הגלאקסי שאחז בידו, מלטף מידי פעם באגביות את שֵׂער הצדעיים של בן גוריון היהודי, שמשום מה נתקע לו על מסך הבית.
הוא עלעל בשעמום בתמונות השמורות בזכרון המכשיר, בדק את ההודעות האחרונות שהתקבלו בוואטסאפ, הכניס את המכשיר לכיסו, הוציא שוב, הקיש על המסך שתי נקישות מהירות, קפץ לביקור זריז לפייסבוק - שקט, דממה, שום הודעה חדשה לא חיכתה לו.

הוא בטש ברגלו את אבני החצץ הקטנות, ותהה בפעם המאה למה היאהוד לא בונים טרמינל מפואר יותר במקום המבנה המביך הזה.
התור הלך והתקצר לאיטו, והוא היטיב על ראשו את הקסקט, מנסה לסוכך על פניו מקרניה הלוהטות של שמש המדבר.
הוא פרש את אצבעותיו וסגר, שוב ושוב, מחפש תעסוקה. אחר כך הוא פתח את הריצ'רץ' של תיק הגב שלו, נבר בתכולתו בעצלות וחיפש את בקבוק הגזוז הקטן שקנה הבוקר בתחנת דלק מאיזה בדואי במחיר מופחת.
הוא מצא את הבקבוק הירקרק, ושמח לגלות כי הוא נותר קריר עדיין, איכשהו. הוא פתח את הפקק, השליך אותו כלאחר יד לתוך מרבד החצץ תחתיו, ולגם את הבקבוק כולו בהנאה.
ברגע שהוא סיים - תורו הגיע, ואיש הבטחון הישראלי זיהה מייד את תווי פניו וסימן לו לגשת לבידוק המחמיר יותר, שם בצד שמאל.

הוא ניסה את מזלו, ואמר בעברית טובה: אני סטודנט מצטיין באוניברסיטת באר שבע, עושה תואר שני בפיזיקה, חוקר בכיר של תיאוריית הקוונטים, תעשה לי טובה, תוותר לי על הבידוק שם. תאמין לי שאני לא מחבל -

טעות.

איש האבטחה נלפת, צעד שני צעדים אחורנית, תקע בו מבט מצמית ומקפיא דם, ואמר למכשיר הקשר על כתפו: כאן משה משער שלוש, חשד סביר לאירוע בטחוני, קוד חמש, קוד חמש.

עיסאם בהה בו. אירוע בטחוני?

רגע אחר כך, הוא הבחין כי האנשים סביבו מתרחקים ממנו במהירות, ואשה אחת אמרה בקול צפוני לילדתה הקטנה במשקפי שמש: כרמיתוש, אמא תציל אותך מהמחבל, בואי נברח.

מחבל? אני?

אחחחח.
ידיים כבדות ננעצו בגבו, והוא חש את אפו נמחץ על עמוד מתכת סמוך, קול עוצמתי רעם היישר לתוך אוזנו, בכינון ישיר: שלא תזוז, דיר באלק, חתיכת מחבל מטורף.

מחבל? מטורף? הוא רעד, גוו נרעד, ברכיו רעדו. הגורילה מאחור הכניסה לו ברכיה, והוא נכפף על ארבע, בעוד צוות טרי ורענן מסתער עליו ומפרק את תיקו לרסיסים.

הוא שמע שלל מכשירי קשר מזמזים סביבו: דורון, חשד לאירוע בטחוני, סורקים כעת, מדבר שי מאבטחת הטרמינל, הוריתי לכל האזרחים להיצמד לאזורים המבוטנים, מדבר איציק, הכלבים מייד מגיעים...

כלבים?

הוא שמע את הנביחות מרחוק, ועמד למות. לא לא לא. רק לא זה, אללה הרחום והחנון, רק לא זה. כל בני משפחתו לעגו עליו מאז היותו ילד, דאגו להשאיר אותו לילות שלמים במחסן הקטן ליד החנות ביפו, במרחק יריקה מהכלב האגרסיבי והזועם של השכנים.

הוא שמע את הנשימות של הכלבים המשטרתיים קרוב קרוב, מרחרחים סביבו, מחפשים כל רמז לחומר נפץ או חומרים אסורים.
הוא ספר בעיני רוחו: וואחד, תנין, תלתא...
לבסוף, הסיוט נגמר, הכלבים נעלמו, מכשירי הקשר נרגעו, וקול אנושי יותר טפח על שכמו ועזר לו לקום. שיהיה לך יום טוב, אדוני.
יום טוב כבר לא יהיה לי היום, חשב בעוגמה, והתנער מהאבק סביבו, הסמיק כאשר נתקל במבטים החשדניים הנזרקים אליו מכל עבר.

כרמיתוש הקטנה שאלה את אמה בקול מצלצל: אז בסוף משחררים את המחבל?
משחררים, מחבל, המילים חרצו בו סדקים של עלבון, והוא סינן: לא כל ערבי מחבל.
בעל הקול האנושי עדיין היה בסביבה, והושיט לו כוס מים חד פעמית. שתה, שתה, לא נורא, נגמר. הכל בסדר.
הוא שתה, וליבו החל לשוב אט אט לקצבו הרגיל.
הוא הודה בניע ראש זעיר לשוטר שסייע לו, הבטיח שהכל בסדר, וחזר לעמוד בתור המייגע, מההתחלה, אחוז תקווה נואשת שהטיסה לא ברחה לו, הוא הגיע לראש התור, עבר את הבידוק, ושם גילה כי אכן - הוא הוא הפסיד את הטיסה.


הוא הזמין מונית מגט טקסי, נסע חזרה למעונות הסטודנטים בבאר שבע. בדרך, הוא שמע ברדיו מרואיין דתי שאמר: יש פה במדינה אוכלוסיות שלמות שמקבלות אוטומטי יחס של סוג ב'.
ספר לי עוד על זה, חשב.
על המחבר
Natan Galant

תגובות

ערב טוב!
חשוב לנו להזכיר....
הטור הוא יצירה ספרותית. וככזו, ניכנס האמן לנפש הגיבור (דילמה בפני עצמה ביהדות, אוקיי...)
וכותב בשמה.
אז קראנו את טורו של עיסאם הנחמד או הלא נחמד. ראינו את נקודת מבטו: חשוד ללא כלום.
מישהו אמר שעיסאם לא יהיה מחבל לעולם?
מישהו אמר שאירופאים לא יאכלו מופלטה לעולם?
בואו נתאזן לרגע
יש מקום לתת ליצירה אמנותית לבטא את עצמה, מבלי לנקוט עמדה כלשהי.
נתן לא ביקש שנפסיק לחשוד, ובטח לא מבקש להשוות את הציבור הערבי לציבור החרדי....

ערב ר"ה, האחדות שלנו היא רק לטובתנו,
חשוב שנשמור עליה.
חשוב שכל אחד יגיב בדרך הנכונה.

כל אחד ואחת מוזמן לבדוק את התגובות שכתב, אם יש בהם פגיעה, לשון הרע או השתלכות,
לערוך אותה או לבקש בדיווח עריכה מצוות האתר.

אנחנו סומכים על שיקול דעתכם
תמשיכו להיות טובים כמו שאתם!
שבוע טוב ומבורך!
בא לא נשכח שעיסאם לא היה ולא נברא ולא משל היה, אלא אך ורק נוצר כדי לבטא את רחשי ליבו של הכותב.
לכן יש ויש מקום להגיב על המסר אותו שזר הכותב ב'יצירה הספרותית' שלו (שבלי קשר גם אני חושב שהיא מדהימה).
 
רש"י הראשון של פסוק א' פרק א' חומש בראשית - אמר רבי יצחק "שלא יאמרו אומות העולם ליסטים אתם... ברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"
נראה שיש מעט בורות בהיסטוריה - השלטון כאן בארץ
כרגע אנחנו עדיין במצב לא הכי נעים כלפי אלוקים, אומות העולם וגם כלפי עצמנו = גלות. גלות בתוך ארץ ישראל זה קשה, יותר קשה מאי פעם. הערבים שלטו כאן במדינה עד כמה שמתועד לנו 500 שנה של שלטון תורכי = ערבי
30 שנות שלטון אנגלים שהערבים לחמו בו בכל תוקף.

הערבים כן שלטו כאן, אוהו כמה שלטו...
את אופי ואת היופי לא נוכל לשנות, רק להתפלל ולקוות ולפחד ולדאוג שלא נהייה יהיו פנינו ככלבים.
מתי בדיוק הערבים שלטו?
הטורקים הם טורקים. לא ערבים. והם היו כובשים בדיוק כמו רומא, ביזנטיון, הצלבנים והממלוכים.
אא"כ יש לכותב/ת מידע היסטורי אחר שלא ידוע ל'בורים' שכמונו.
 
אני מסכימה עם החשיבה על אנשים חפים מפשע גם בצד השני. באופן אישי זו גם השקפת העולם שלי.
לי, בכל אופן, לא מפריע לקרוא על הקשיים והכאבים של הצד השני, שבו, גם, למרבה הפלא חיים בני אדם. ואני מקווה שאנשים לא יקחו את זה לצד השגוי ויתחילו לכתוב תגובות כמו: אבל הם הרגו, הם רצחו.
מה שממש נכון, אגב. והם עדיין.
אני מבינה את ההתגוננות, שנובעת משנים ארוכות של סבל, אובדן, כאב, ש'הם' גרמו לנו לחוות.
אבל אפשר, אפשר לא לשכוח שיש איפשהו שם (ממש בפנים, עמוק עמוק, רחוק) בצד השני אנשים חפים מפשע, עם חיים נורמליים וסדירים, שמשתדלים להישאר בני אדם למרות כל הטירוף.
ההתייחסות לנושא לא גורעת מחומרת המעשים, העמדות והשאיפות של חלק מבני עמם. ההתייחסות הזו היא רק כדי שאנחנו נתבגר ונסתכל על העולם הצבעוני שלנו, לא דרך משקפיים של שחור ולבן. בתור יהודים, ובתור בני אנוש.

אגב, אפשר פחות הזדהות, הכלה ואהבה. פשוט, נטו שימוש בהגיון כדי להבין את המצב. 'יש ערבים, יש מהם מחבלים. לא כולם. ביי.'
'יש ערבים, יש מהם מחבלים. לא כולם. ביי.'"
חברה שלא מגנה את המחבלים שיוצאים מתוכה נושאים באחריות קולקטיבית, ולא זכאים לתואר "משתדלים להישאר בני אדם למרות כל הטירוף".
החברה הערבית לא רק שלא מגנה, אלא מטפחת ומעודדת טירור, קוראת לכיכרות ע"ש רוצחים, מחלקת סוכריות אחרי פיגועים, ומניפה בכל הזדמנות דגלי פלשתין, לכן אין מקום להפריד בין אלו שביצעו פיגוע ואלו שעדיין לא.
ושוב, למעט אותם יחידים ממש התומכים בישראל ומגנים טירור, שראויים לייחס הוגן.
 
עצוב לקרוא את הסיפור, וכואב לקרוא את התגובות.
דוקא אנחנו, הציבור החרדי, שמכיר את הצד הזה כל כך טוב. שיודעים מה הטעם של האפליה ואיך מרגיש המיעוט הדחוי. אנחנו, שסובלים כל כך מההכללות, שבולעים את הרוק ונכנסים לכוננות ספיגה בכל פעם שסיפור על ספק-חרדי שביצע ספק-עבירה על החוק כובש את החדשות.
המחבלים ותומכיהם הם רוצחים שפלים, חיות אדם. אבל הם לא כולם. הם חלק מציבור ענק של ערבים במדינה, שמעוניין לחיות בשקט. שבפירוש לא אשם. שסובל מההכללות של כולנו.
בשביעי של פסח מעשה ידי ה' טובעים בים, אז אנחנו לא מסיימים את ההלל. ה' רוצה שנהיה רגישים. נכון, הם לא יהודים. נכון. אבל הם בני אדם. יצירי אלוקים. נבראו עם בחירה חופשית, לא עם לב שחור ולא עם דם על הידיים.
הרגש מושך אותנו להכללות. אנחנו מלקקים פצעים מדממים. באמת רוב המחבלים הם ערבים. באמת שאנחנו צודקים. אבל המחבלים הם לא כולם.
אנחנו, החרדים, ציבור מוסרי, ערכי, אנשים שרגילים להשליט שכל על רגש.
ואת הצד הזה, המופלה, הסובל מהכללות, אנחנו מכירים יותר מדי טוב.
אסור לנו לחטוא באותו חטא.
בבקשה תעצרו את ההשתלחות כאן.
הדברים מקוממים.
אין להשוות ציבור ערכי ואיכותי שמגנה ומוקיע מעשים חמורים שנעשו ע"י משתייכים לציבור שלו, לחברה הערבית בישראל שלא מוכנה להוציא שום צל של גינוי למעשי רצח אכזריים של חפים מפשע, ולא עוד אלא מעודדת ומשלמת משכורות למבצעי הרצח, מחלקת סוכריות ברחובות, ומניפה דגלי פלשתין בכיכר רבין, ועל כן ראויים להכללה זו.
 
בלי להביע דעה לכאן או לכאן, אני מוכרחה להזכיר איך התבטא פעם ראש הממשלה שרון, כאשר במהלך פעילות מבצעית כל שהיא טען מישהו: "יש גם ערבים טובים!"
שרון הצביע על בית קברות ערבי סמוך, והנפיק את תשובת המחץ:
"הנה הערבים הטובים שלך!"
ועל משקל זה נאמר: "ערבי טוב הוא ערבי מת."
לשיפוטכם....
 
הצעה שלי לכל אותם יפי הנפש שאוהבים 'לקרוא על הקשיים והכאבים של הצד השני, שבו, גם, למרבה הפלא חיים בני אדם':
הטור הבא יהיה לתאר את סבלו של העם הגרמני במהלך הפצצות בנות הברית על גרמניה, בשלהי מלחמת העולם השנייה.
ניתן יהיה לכוון את הפוקוס לאיזה נער שלא היה ולא נברא בשם יואכים או זיגמונד המסכן שאמו מתה בהפצצות ואביו נשלח לחזית ולא יודעים מה עלה בגורלו... וכו' כיד הדמיון הטובה באופן שכולנו נזיל דמעה.
ולכל אותם שיתקוממו, נסביר ש'לא כל הגרמנים נאצים', ו'גם בצד השני אנשים חפים מפשע, עם חיים נורמליים וסדירים, שמשתדלים להישאר בני אדם למרות כל הטירוף.'
 
אני מכיר ערבי מטירה שיש לו חברה גדולה ואת רוב הכסף הוא מרוויח מיהודים (מחברה יותר גדולה).
הוא בוגר כפר הנוער בן שמן וצורך תקשורת ותרבות בדיוק כמו יהודים, יש לו קשרים עם פוליטיקאים ואנשי צבא!! (עם אהוד ברק למשל)
הוא תמיד אומר לי שהוא אוהב את המדינה יותר ממני, ומסביר באריכות למה הערבים מתנהגים בטיפשות, כופר באיסלם ומלגלג על אנשי דת מוסלמים.
אבל פעם אחת דיברתי איתו על גבולות ומלחמות...
האמת שהוא שיכנע אותי שישראל היא מדינה כובשת!
ועמוק עמוק בלב הוא היה שמח שנעוף מכאן!
ועמוק עמוק בלב הוא היה שמח שנעוף מכאן!
ועמוק בלב שלך , לא היית שמח שכל הערבים יעופו?
 
הטור הזה של געציל, כמה שהוא משובח כך הוא מסולף, האומללות והתהילה והנפילה של האוחז בעט מושחז, הוא בהתיימרות להביא בכישרנו את הצד ההפוך לגמרי, להמציא אותות הבנה ורגש למחזיקים בדעה מגובשת בעבור הצד שלנגד, זו מהווה אצל רבים וכישרוניים, למדוד את כישרונם הברוך, ובכך נופלים לתהום האנושיות, לאבד את צליל ההיגיון, להעמיד דעה ליהנות מהבלאגן, ולהצטדק, וליהנות מהכישרון להמציא את הצד השני.
כישרון מבורך כזה אכן מעיד על יכולת חשיבה יצירתית ומקורית, ומעיד על יכולת הבנה והכלה של האחר, ולפעמים גם על מידות טובת של חשיבה על הזולת, אלא שהאליה וקוץ בה, כשהכותב מכיר את קהלו ויודע שדבריו יהווה סכין מושחז לתוך ליבבותיהם ועמדותיהם, מן הראוי למנוע את התענוג הצרוף הנ"ל, לצערי קשה מאוד לכותב שלא ליפול למחוזות הללו.
כותב מחפש, אקשן, תהילה, ותסיסה, דיון, פרסום, וסיפוק, כשמעלים נושאים מקובלים, נשחקים ברבות הזמן, מהיענות הנמוכה, מחוסר התסיסה, והיכולת לרגש, ולהעלות לדיון עמדה או סאטירה, לצורך כך לעתים ממציאים דעה לא קונבנציונלית להתגבר על חד גוניות, זה אכן נצרך, ומתקבל, ומובן, אבל ח"ו להתרגל לנוסח.
קיים באתר המכונה כיכר השבת, אתר המחלל שם היהדות וישראל, העובר כמעט הכל ל"ת ועשה שבתורה, שבהיותי בסינון הקודם היה לי אילו גישה, שם היה אדם מרושע ורב מעללים, שניצל את מעמדו וטורו, ע"מ להתמוגג מלהציע עמדות מנוגדות, ומקוממות, האדם הלז הפך את המיקום והזדמנות, לשכפל את האכזריות והחייתיות שבנפשו, ולהציגו קבל עם ועדה, עד שהנ"ל התמכר התמכורת בלתי ניתנת לגמילה מלראות את העם סובל ומעונה בטור שלו, הנ"ל לא השאיר קהל ועדה בישראל, שלא העלה להם את הפיוזים, ולא פספס עמדה שמאל או ימין שלא הקצין אותו לעבר השני, לגלג על קדושים קדושה וטהרה, והציג את הכל בדעת התורה, ב"ה שנגמלתי מידי עושה רע הזה.
המסקנה מהאמור: אל הכותב הנכבד, ובכלל לכותבים כישרוניים וברוכים, עמדו וחשבו את תגובת הקוראים, דמיינו לעצמכם, את תגובת הקורא הממוצע בקראו את הגיגכם, האם הוא מקמץ את ידו ופיו בסינון קללה בקראו הדברים, האם טמפרטורות הגוף שלו עולות מכעס או התרגשות, חשבו היטיב, האם רגשות הקהל מהווה משחק בידכם, או חומר אנושי שצריך להתחשב בו גם על חשבון הסיפוק, והרגש העצמי.
בהצלחה לכלום.
 
ועוד מילה אחת חשובה:
תרגום של המילה אפליה: הוא כשניצבים שני מינים בעל אותם נתונים, וקיימת העדפה בשל עמדתו, מין, גזע או דת.
לא כן שמלכתחילה ניצבים לפני שני מינים שונים בתכלית לצורך המטרה.
לדוגמא בהצלת חיים כשינו פצוע אנוש ופצוע קל, העדפת הפצוע האנוש אינו אפליה.
ומכאן להקשה למקרה שלפתחנו, אילו קיימת אפליה כזו, הרי זה רק מין במינו הממתינים במעברים.
כי היהודים כלל אינם ניצבים במעברים.
גם אם קיימת אפליה כמו זו שהעלתה, הרי שהכותב חוטא למטרה, מפני שבקרה זה אינו מדובר באפליה, אלא בהוראות ביטחון גרידה, המאושרת ע"פ החוק הבינלאומי בהשגחת הבג"ץ המחמיר, בהוראה ישירה של עיתון הארץ וזועבי, הנ"ל היה נכון אילו היה מתואר מקרה דומה בהמתנה לתור בקופ"ח וכדומה.
בהצלחה בוויכוחים.
 
לא כל הערבים מחבלים..
אבל כל המחבלים ערבים...
זה באמת לא נעים ולא נחמד לאף אחד אבל בואו נודה על האמת זה לא קרה סתם!
לצערנו היו גם מחבלים יהודיים לכיוון ההפוך... (ר"ע ברוך גולדשטיין, עמי פופר, הארי גודמן, ועוד)
אני לא משווה בכמות, אבל בואו לא נשכח שא"א לקבוע "אמיתות" בלי לדעת עובדות
 
לצערי , חוץ מהכתיבה המושחזת והיפה כתמיד, לא אהבתי את התוכן.
לא חסרים ציבורים שאפשר להביא את המצוקה שלהם ולגרום לנו להזדהות איתם, לפני המגזר הערבי.
ולאור המצב בארץ, עם כל אי הנעימות אני מעדיפה שעיסאם אחד יותר מדי יעמוד בבידוק , כדי למנוע עיסאם אחד יותר מדי עם סכין אחת יותר מדי.
 
תשמע, אתה מוכשר בטירוף, אבל תדע שמה שאתה חושב על הערבים זה מה שהחילונים חושבים עליך.
גם אנחנו וגם הערבים מהווים מיעוטים נרדפים במדינה, וכמו שלא כל חרדי זורק אבנים על מי שנוסע בשבת, לא כל ערבי הוא מחבל.
הציבור החרדי מופלה בשל אמונותיו ומראהו השונה.
הציבור הערבי מופלה בשל הרצון למחוק אותנו מעל המפה.
יחס חרדים-זורקי-אבנים מול שאר החרדים קטן לעין שיעור, מיחס המחבלים מול שאר הערבים.
וההבדל הגדול והמהותי הוא שזורקי האבנים לא מקבלים גיבוי מרוב החרדים כמו שהמחבלים מקבלים מהחברה הערבית.
יחי ההבדל הקטן...!
 
מעשה בשני בני אדם עם חום מזה מספר ימים, שנפגשו בחדר המיון בבית חולים.
הם היו נראים חולים באותה המידה, אך את אחד מהם שלחו הביתה, ואת השני לאשפוז במחלקה, לטיפול תרופתי ולבדיקת עכברת.
אחת האחיות שאלה בזעם עצור, מה זה היחס המפלה הזה??
שום יחס מפלה, ענו לה. אפליה היא ממש לא הסיפור כאן.
האדם שאושפז נכנס לפני שבוע לזוויתן, בעוד המשוחרר לביתו ישב בטח בביתו אשר בתל אביב.
רמת סיכון - זה שם הסיפור.

הסיפור על עיסאם לא מדבר על יחס מפלה. הוא מדבר על רמת סיכון. זה הסיפור האמיתי.
רמת סיכון גבוהה מחייבת טיפול אחר מאשר רמת סיכון נמוכה.
סטטיסטית עיסאם מהווה רמת סיכון גבוהה.
יהודי, להבדיל, לא מהווה סיכון, למעט מקרים חריגים נדירים.

אותם אנשים שיוצרים את רמת הסיכון הגבוהה על ידי פעולות טרור רבות - הם הם האשמים בסבל של הבלתי אשמים מקבוצתם.
לא אלו שמתגוננים בצדק גמור מהסיכון הגבוה שנכפה עליהם.
 
גדול.
כרמיתוש. אמא תציל אותך מהמחבלוש.
אגבוּש אם כבר הזכרתוּש את הסלנגוּש הצפוניוּש,
לא יודעוּש אם אתוּש מכירוּש את זה משהוּש חמודוּש.

https://alefalefalef.co.il/resources/hameholel?a=tion
שואלים אותי אנשים, "מה עם נתן גלנט? לא הבטחתם לדאוג לנתן גלנט?"
מהות הפוליטיקה החדשה היא שבכל פעם שאתה צריך לבחור בין מה שטוב לך אישית למה שטוב לנתן גלנט, אתה תמיד תבחר בנתן גלנט.
נכון, צריך לעשות צעדים מקיפים אבל הם ארוכי טווח. נתן גלנט במצב קטסטרופלי. הוא מאיים על קיומנו. לא פחות. וכשיש חודש וחצי להציל את המצב, צריך להסתער על המשימה, גם אם היא לא קלה.‎‎

תודה:)
 
יפה, אהבתי.

ומה שבטוח, שעיסאם האומלל, אם לפני זה היה מאושר שהוא במדינה מתוקנת,
ולא כדודו חוסאם העשיר, הגר ברשות ומרוויח 12.5 ש"ח לשעה, ומשלם חשבון סלולר של 150 ש"ח לחודש,
עכשיו כבר היה מעדיף להתחלף אתו.
שם לפחות כולם שווים (לרעה), ואף אחד לא יעקוף אותו בתור.

ומה עוד, שעכשיו הכעס על העוול והפסד הטיסה, יהפוך אותו למחבל וודאי.
להתנקם ביוצרי העוול.

כל התאוריות על רמת סיכון, לא יעניינו אותו. הוא מעולם לא חשב להרע לאנשים תמימים.
לא מעניין אותו שיש כאלה שכן.
עכשיו, כשהוא כבר לא משוכנע שהם כאלה תמימים... הם הציגו אותו - סטודנט למדעי הקוונטים - כטרוריסט נבער!

ובלי קשר בכלל: זה ברור נכון שצריך להזהר, כי אם חוסאם כן היה מחבל?
א"כ, ספק (אולי הוא מחבל) מול ספק (אולי הוא יהפוך למחבל),
מה שיותר רלוונטי כרגע קובע (אולי הוא מחבל עכשיו).

ועל כך ייאמר: קונפליקט.
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קכב

א שִׁיר הַמַּעֲלוֹת לְדָוִד שָׂמַחְתִּי בְּאֹמְרִים לִי בֵּית יְהוָה נֵלֵךְ:ב עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם:ג יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו:ד שֶׁשָּׁם עָלוּ שְׁבָטִים שִׁבְטֵי יָהּ עֵדוּת לְיִשְׂרָאֵל לְהֹדוֹת לְשֵׁם יְהוָה:ה כִּי שָׁמָּה יָשְׁבוּ כִסְאוֹת לְמִשְׁפָּט כִּסְאוֹת לְבֵית דָּוִיד:ו שַׁאֲלוּ שְׁלוֹם יְרוּשָׁלִָם יִשְׁלָיוּ אֹהֲבָיִךְ:ז יְהִי שָׁלוֹם בְּחֵילֵךְ שַׁלְוָה בְּאַרְמְנוֹתָיִךְ:ח לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי אֲדַבְּרָה נָּא שָׁלוֹם בָּךְ:ט לְמַעַן בֵּית יְהוָה אֱלֹהֵינוּ אֲבַקְשָׁה טוֹב לָךְ:
נקרא  1  פעמים

לוח מודעות

More from נתן גלנט

שתף את המאמר

למעלה