מדור עם כיתוב8.jpg

טעותו הגדולה של עיסאם, אזרח סוג ב'...

כל הערבים מחבלים טרוריסטים צמאי דם, ברברים שלא יודעים להעריך את החיים. * כל האירופאים קרים, חסרי סנטימנטים ואוכלים הרינג מלוח עם גזר מתוק. *כל...
נכתב ע"י נתן גלנט · ‏23/8/18 ·
  1. נתן גלנט
    ליבו גנח, נפשו יללה, אפו נטף, עיניו צרבו. חום הנגב לא עשה לו טוב בכלל.
    עיסאם עמד בתור הארוך, מבטו מורכן אל הגלאקסי שאחז בידו, מלטף מידי פעם באגביות את שֵׂער הצדעיים של בן גוריון היהודי, שמשום מה נתקע לו על מסך הבית.
    הוא עלעל בשעמום בתמונות השמורות בזכרון המכשיר, בדק את ההודעות האחרונות שהתקבלו בוואטסאפ, הכניס את המכשיר לכיסו, הוציא שוב, הקיש על המסך שתי נקישות מהירות, קפץ לביקור זריז לפייסבוק - שקט, דממה, שום הודעה חדשה לא חיכתה לו.

    הוא בטש ברגלו את אבני החצץ הקטנות, ותהה בפעם המאה למה היאהוד לא בונים טרמינל מפואר יותר במקום המבנה המביך הזה.
    התור הלך והתקצר לאיטו, והוא היטיב על ראשו את הקסקט, מנסה לסוכך על פניו מקרניה הלוהטות של שמש המדבר.
    הוא פרש את אצבעותיו וסגר, שוב ושוב, מחפש תעסוקה. אחר כך הוא פתח את הריצ'רץ' של תיק הגב שלו, נבר בתכולתו בעצלות וחיפש את בקבוק הגזוז הקטן שקנה הבוקר בתחנת דלק מאיזה בדואי במחיר מופחת.
    הוא מצא את הבקבוק הירקרק, ושמח לגלות כי הוא נותר קריר עדיין, איכשהו. הוא פתח את הפקק, השליך אותו כלאחר יד לתוך מרבד החצץ תחתיו, ולגם את הבקבוק כולו בהנאה.
    ברגע שהוא סיים - תורו הגיע, ואיש הבטחון הישראלי זיהה מייד את תווי פניו וסימן לו לגשת לבידוק המחמיר יותר, שם בצד שמאל.

    הוא ניסה את מזלו, ואמר בעברית טובה: אני סטודנט מצטיין באוניברסיטת באר שבע, עושה תואר שני בפיזיקה, חוקר בכיר של תיאוריית הקוונטים, תעשה לי טובה, תוותר לי על הבידוק שם. תאמין לי שאני לא מחבל -

    טעות.

    איש האבטחה נלפת, צעד שני צעדים אחורנית, תקע בו מבט מצמית ומקפיא דם, ואמר למכשיר הקשר על כתפו: כאן משה משער שלוש, חשד סביר לאירוע בטחוני, קוד חמש, קוד חמש.

    עיסאם בהה בו. אירוע בטחוני?

    רגע אחר כך, הוא הבחין כי האנשים סביבו מתרחקים ממנו במהירות, ואשה אחת אמרה בקול צפוני לילדתה הקטנה במשקפי שמש: כרמיתוש, אמא תציל אותך מהמחבל, בואי נברח.

    מחבל? אני?

    אחחחח.
    ידיים כבדות ננעצו בגבו, והוא חש את אפו נמחץ על עמוד מתכת סמוך, קול עוצמתי רעם היישר לתוך אוזנו, בכינון ישיר: שלא תזוז, דיר באלק, חתיכת מחבל מטורף.

    מחבל? מטורף? הוא רעד, גוו נרעד, ברכיו רעדו. הגורילה מאחור הכניסה לו ברכיה, והוא נכפף על ארבע, בעוד צוות טרי ורענן מסתער עליו ומפרק את תיקו לרסיסים.

    הוא שמע שלל מכשירי קשר מזמזים סביבו: דורון, חשד לאירוע בטחוני, סורקים כעת, מדבר שי מאבטחת הטרמינל, הוריתי לכל האזרחים להיצמד לאזורים המבוטנים, מדבר איציק, הכלבים מייד מגיעים...

    כלבים?

    הוא שמע את הנביחות מרחוק, ועמד למות. לא לא לא. רק לא זה, אללה הרחום והחנון, רק לא זה. כל בני משפחתו לעגו עליו מאז היותו ילד, דאגו להשאיר אותו לילות שלמים במחסן הקטן ליד החנות ביפו, במרחק יריקה מהכלב האגרסיבי והזועם של השכנים.

    הוא שמע את הנשימות של הכלבים המשטרתיים קרוב קרוב, מרחרחים סביבו, מחפשים כל רמז לחומר נפץ או חומרים אסורים.
    הוא ספר בעיני רוחו: וואחד, תנין, תלתא...
    לבסוף, הסיוט נגמר, הכלבים נעלמו, מכשירי הקשר נרגעו, וקול אנושי יותר טפח על שכמו ועזר לו לקום. שיהיה לך יום טוב, אדוני.
    יום טוב כבר לא יהיה לי היום, חשב בעוגמה, והתנער מהאבק סביבו, הסמיק כאשר נתקל במבטים החשדניים הנזרקים אליו מכל עבר.

    כרמיתוש הקטנה שאלה את אמה בקול מצלצל: אז בסוף משחררים את המחבל?
    משחררים, מחבל, המילים חרצו בו סדקים של עלבון, והוא סינן: לא כל ערבי מחבל.
    בעל הקול האנושי עדיין היה בסביבה, והושיט לו כוס מים חד פעמית. שתה, שתה, לא נורא, נגמר. הכל בסדר.
    הוא שתה, וליבו החל לשוב אט אט לקצבו הרגיל.
    הוא הודה בניע ראש זעיר לשוטר שסייע לו, הבטיח שהכל בסדר, וחזר לעמוד בתור המייגע, מההתחלה, אחוז תקווה נואשת שהטיסה לא ברחה לו, הוא הגיע לראש התור, עבר את הבידוק, ושם גילה כי אכן - הוא הוא הפסיד את הטיסה.


    הוא הזמין מונית מגט טקסי, נסע חזרה למעונות הסטודנטים בבאר שבע. בדרך, הוא שמע ברדיו מרואיין דתי שאמר: יש פה במדינה אוכלוסיות שלמות שמקבלות אוטומטי יחס של סוג ב'.
    ספר לי עוד על זה, חשב.

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. MusiCode
    יפה, אהבתי.

    ומה שבטוח, שעיסאם האומלל, אם לפני זה היה מאושר שהוא במדינה מתוקנת,
    ולא כדודו חוסאם העשיר, הגר ברשות ומרוויח 12.5 ש"ח לשעה, ומשלם חשבון סלולר של 150 ש"ח לחודש,
    עכשיו כבר היה מעדיף להתחלף אתו.
    שם לפחות כולם שווים (לרעה), ואף אחד לא יעקוף אותו בתור.

    ומה עוד, שעכשיו הכעס על העוול והפסד הטיסה, יהפוך אותו למחבל וודאי.
    להתנקם ביוצרי העוול.

    כל התאוריות על רמת סיכון, לא יעניינו אותו. הוא מעולם לא חשב להרע לאנשים תמימים.
    לא מעניין אותו שיש כאלה שכן.
    עכשיו, כשהוא כבר לא משוכנע שהם כאלה תמימים... הם הציגו אותו - סטודנט למדעי הקוונטים - כטרוריסט נבער!

    ובלי קשר בכלל: זה ברור נכון שצריך להזהר, כי אם חוסאם כן היה מחבל?
    א"כ, ספק (אולי הוא מחבל) מול ספק (אולי הוא יהפוך למחבל),
    מה שיותר רלוונטי כרגע קובע (אולי הוא מחבל עכשיו).

    ועל כך ייאמר: קונפליקט.
  2. מרחבית
    מעשה בשני בני אדם עם חום מזה מספר ימים, שנפגשו בחדר המיון בבית חולים.
    הם היו נראים חולים באותה המידה, אך את אחד מהם שלחו הביתה, ואת השני לאשפוז במחלקה, לטיפול תרופתי ולבדיקת עכברת.
    אחת האחיות שאלה בזעם עצור, מה זה היחס המפלה הזה??
    שום יחס מפלה, ענו לה. אפליה היא ממש לא הסיפור כאן.
    האדם שאושפז נכנס לפני שבוע לזוויתן, בעוד המשוחרר לביתו ישב בטח בביתו אשר בתל אביב.
    רמת סיכון - זה שם הסיפור.

    הסיפור על עיסאם לא מדבר על יחס מפלה. הוא מדבר על רמת סיכון. זה הסיפור האמיתי.
    רמת סיכון גבוהה מחייבת טיפול אחר מאשר רמת סיכון נמוכה.
    סטטיסטית עיסאם מהווה רמת סיכון גבוהה.
    יהודי, להבדיל, לא מהווה סיכון, למעט מקרים חריגים נדירים.

    אותם אנשים שיוצרים את רמת הסיכון הגבוהה על ידי פעולות טרור רבות - הם הם האשמים בסבל של הבלתי אשמים מקבוצתם.
    לא אלו שמתגוננים בצדק גמור מהסיכון הגבוה שנכפה עליהם.
  3. מגד"ל
    תשמע, אתה מוכשר בטירוף, אבל תדע שמה שאתה חושב על הערבים זה מה שהחילונים חושבים עליך.
    גם אנחנו וגם הערבים מהווים מיעוטים נרדפים במדינה, וכמו שלא כל חרדי זורק אבנים על מי שנוסע בשבת, לא כל ערבי הוא מחבל.
      MusiCode, קליגרובקא ו-נתן גלנט אוהבים את זה.
    1. י. מאיר
      הציבור החרדי מופלה בשל אמונותיו ומראהו השונה.
      הציבור הערבי מופלה בשל הרצון למחוק אותנו מעל המפה.
      יחס חרדים-זורקי-אבנים מול שאר החרדים קטן לעין שיעור, מיחס המחבלים מול שאר הערבים.
      וההבדל הגדול והמהותי הוא שזורקי האבנים לא מקבלים גיבוי מרוב החרדים כמו שהמחבלים מקבלים מהחברה הערבית.
      יחי ההבדל הקטן...!
      קליגרובקא, המעמיק ו-מגד"ל אוהבים את זה.
  4. רחלי טל
    לצערי , חוץ מהכתיבה המושחזת והיפה כתמיד, לא אהבתי את התוכן.
    לא חסרים ציבורים שאפשר להביא את המצוקה שלהם ולגרום לנו להזדהות איתם, לפני המגזר הערבי.
    ולאור המצב בארץ, עם כל אי הנעימות אני מעדיפה שעיסאם אחד יותר מדי יעמוד בבידוק , כדי למנוע עיסאם אחד יותר מדי עם סכין אחת יותר מדי.
  5. sara ka
    טור נורא ואיום.
    שמאלני.
  6. יוסף שטיין
    ועוד מילה אחת חשובה:
    תרגום של המילה אפליה: הוא כשניצבים שני מינים בעל אותם נתונים, וקיימת העדפה בשל עמדתו, מין, גזע או דת.
    לא כן שמלכתחילה ניצבים לפני שני מינים שונים בתכלית לצורך המטרה.
    לדוגמא בהצלת חיים כשינו פצוע אנוש ופצוע קל, העדפת הפצוע האנוש אינו אפליה.
    ומכאן להקשה למקרה שלפתחנו, אילו קיימת אפליה כזו, הרי זה רק מין במינו הממתינים במעברים.
    כי היהודים כלל אינם ניצבים במעברים.
    גם אם קיימת אפליה כמו זו שהעלתה, הרי שהכותב חוטא למטרה, מפני שבקרה זה אינו מדובר באפליה, אלא בהוראות ביטחון גרידה, המאושרת ע"פ החוק הבינלאומי בהשגחת הבג"ץ המחמיר, בהוראה ישירה של עיתון הארץ וזועבי, הנ"ל היה נכון אילו היה מתואר מקרה דומה בהמתנה לתור בקופ"ח וכדומה.
    בהצלחה בוויכוחים.
      קליגרובקא ו-נתן גלנט אוהבים את זה.
  7. יוסף שטיין
    הטור הזה של געציל, כמה שהוא משובח כך הוא מסולף, האומללות והתהילה והנפילה של האוחז בעט מושחז, הוא בהתיימרות להביא בכישרנו את הצד ההפוך לגמרי, להמציא אותות הבנה ורגש למחזיקים בדעה מגובשת בעבור הצד שלנגד, זו מהווה אצל רבים וכישרוניים, למדוד את כישרונם הברוך, ובכך נופלים לתהום האנושיות, לאבד את צליל ההיגיון, להעמיד דעה ליהנות מהבלאגן, ולהצטדק, וליהנות מהכישרון להמציא את הצד השני.
    כישרון מבורך כזה אכן מעיד על יכולת חשיבה יצירתית ומקורית, ומעיד על יכולת הבנה והכלה של האחר, ולפעמים גם על מידות טובת של חשיבה על הזולת, אלא שהאליה וקוץ בה, כשהכותב מכיר את קהלו ויודע שדבריו יהווה סכין מושחז לתוך ליבבותיהם ועמדותיהם, מן הראוי למנוע את התענוג הצרוף הנ"ל, לצערי קשה מאוד לכותב שלא ליפול למחוזות הללו.
    כותב מחפש, אקשן, תהילה, ותסיסה, דיון, פרסום, וסיפוק, כשמעלים נושאים מקובלים, נשחקים ברבות הזמן, מהיענות הנמוכה, מחוסר התסיסה, והיכולת לרגש, ולהעלות לדיון עמדה או סאטירה, לצורך כך לעתים ממציאים דעה לא קונבנציונלית להתגבר על חד גוניות, זה אכן נצרך, ומתקבל, ומובן, אבל ח"ו להתרגל לנוסח.
    קיים באתר המכונה כיכר השבת, אתר המחלל שם היהדות וישראל, העובר כמעט הכל ל"ת ועשה שבתורה, שבהיותי בסינון הקודם היה לי אילו גישה, שם היה אדם מרושע ורב מעללים, שניצל את מעמדו וטורו, ע"מ להתמוגג מלהציע עמדות מנוגדות, ומקוממות, האדם הלז הפך את המיקום והזדמנות, לשכפל את האכזריות והחייתיות שבנפשו, ולהציגו קבל עם ועדה, עד שהנ"ל התמכר התמכורת בלתי ניתנת לגמילה מלראות את העם סובל ומעונה בטור שלו, הנ"ל לא השאיר קהל ועדה בישראל, שלא העלה להם את הפיוזים, ולא פספס עמדה שמאל או ימין שלא הקצין אותו לעבר השני, לגלג על קדושים קדושה וטהרה, והציג את הכל בדעת התורה, ב"ה שנגמלתי מידי עושה רע הזה.
    המסקנה מהאמור: אל הכותב הנכבד, ובכלל לכותבים כישרוניים וברוכים, עמדו וחשבו את תגובת הקוראים, דמיינו לעצמכם, את תגובת הקורא הממוצע בקראו את הגיגכם, האם הוא מקמץ את ידו ופיו בסינון קללה בקראו הדברים, האם טמפרטורות הגוף שלו עולות מכעס או התרגשות, חשבו היטיב, האם רגשות הקהל מהווה משחק בידכם, או חומר אנושי שצריך להתחשב בו גם על חשבון הסיפוק, והרגש העצמי.
    בהצלחה לכלום.
  8. י. מאיר
    הצעה שלי לכל אותם יפי הנפש שאוהבים 'לקרוא על הקשיים והכאבים של הצד השני, שבו, גם, למרבה הפלא חיים בני אדם':
    הטור הבא יהיה לתאר את סבלו של העם הגרמני במהלך הפצצות בנות הברית על גרמניה, בשלהי מלחמת העולם השנייה.
    ניתן יהיה לכוון את הפוקוס לאיזה נער שלא היה ולא נברא בשם יואכים או זיגמונד המסכן שאמו מתה בהפצצות ואביו נשלח לחזית ולא יודעים מה עלה בגורלו... וכו' כיד הדמיון הטובה באופן שכולנו נזיל דמעה.
    ולכל אותם שיתקוממו, נסביר ש'לא כל הגרמנים נאצים', ו'גם בצד השני אנשים חפים מפשע, עם חיים נורמליים וסדירים, שמשתדלים להישאר בני אדם למרות כל הטירוף.'
  9. ואפילו בהסתרה
    בלי להביע דעה לכאן או לכאן, אני מוכרחה להזכיר איך התבטא פעם ראש הממשלה שרון, כאשר במהלך פעילות מבצעית כל שהיא טען מישהו: "יש גם ערבים טובים!"
    שרון הצביע על בית קברות ערבי סמוך, והנפיק את תשובת המחץ:
    "הנה הערבים הטובים שלך!"
    ועל משקל זה נאמר: "ערבי טוב הוא ערבי מת."
    לשיפוטכם....
      קליגרובקא, HadassaP ו-חסידישער אוהבים את זה.
  10. ראש לשועלים
    השלטון התורכי בארץ

    משעשע לקרוא על "השלטון התורכי הערבי בארץ ישראל", הכותב עלול ליצור קרע במרקם העדין של יחסי השמאל ותורכיה – התורכים ייעלבו מאד למצוא פה את הכינוי "ערבים" מוצמד לשמם, לתשומת לב.

    ברם, עצם השימוש בטיעון הזה מעורר בי תדהמה קלה, שכן השלטון של האימפריה העות'מאנית בישראל היה שלטון לא לגיטימי בכלל, כמו השליטה הבריטית בהודו או השליטה הצרפתית באלג'יר. העות'מאנים היו כובש זר ששאף לשלוט על כל העולם בלי הבחנה אם הוא ערבי יותר או פחות. אגב כך הם שלטו גם על ארץ ישראל וערביה. לומר שההשתלטות האלימה של הסולטן העות'מאני על מרחבי האימפריה שלו היא בסיס מוסרי לשלטון ערבי נצחי בארץ ישראל זה קופירייטינג רע מאד. לעצתי ולדעתי עדיף לחפש שקר נוצץ מעט יותר.

    חזרנו אם כן לנקודת המוצא: הערבים מעולם לא שלטו בארץ ישראל. הארץ עברה מיד ליד בין אימפריות שונות ומשונות. תושבי הארץ לאורך השנים היו בעיקר איילות ונחשים, וגם תושבים מזרח תיכוניים לסוגיהם וקהילותיהם וביניהם קהילה יהודית קטנה. ממילא, השלטון הישראלי לא יכול להיחשב כיבוש הערבים א. כי הם לא שלטו כאן ואיש לא גזל מהם את השלטון. ב. שלטון של תושבי הארץ על עצמם הוא בוודאי יותר צודק ולגיטימי משלטונן של אימפריות כמו תורכיה והממלכה המאוחדת.

    הכיבוש

    יפה להיווכח שיש יהודים טובים שעדיין דבקים בכל עוז בהנחה שיסוד ושורש צרותינו על אדמתינו הוא הכיבוש האומלל של שנה לועזית כזו (48) או אחרת (67). מעניין איך הם מפרשים לעצמם את הטבח שהתבצע ומתבצע בפקיסטן, לוב, אפגניסטן, עיראק, תימן, סוריה וזו רשימה חלקית. וודאי מצאו הסברים מלומדים לנסיבות שהביאו את תושבי כל הנ"ל לחגור חרבות ולהעלות את מקומות מושבותיהם בלהבות. פה הטליבאן מבסס אחיזה, כאן מפילים דיקטטור פלוני ושם נלחמים ברודן פלמוני. רק מעניין שכל תרבות הרצח הזו שבמשך אלפי שנים התקיימה בכל חלקי הגלובוס מתמקדת היום דווקא באזור גיאוגרפי מסויים, או בכל מקום שמהגרים מאותו אזור מסויים מגיעים אליו.

    אז במקום לאמץ ולצטט ככתבו וכלשונו את ההסבר הערבי ולהאמין להם שזו הבעיה שלהם. אולי כדאי לאמץ חשיבה פתוחה יותר, שתבין שהכיבוש והטליבאן וכל יתר התירוצים, הם כסות דקיקה לבעיה הרבה יותר גדולה, והבעיה הזו – כמה מפתיע ככה מאכזב – איננה שלנו, היהודים.
    1. מרים יעל
      אף אחד לא מאמין בהנחה שיסוד ושורש צרותינו הוא הכיבוש, לפחות לא נראה לי אף אחד שהשתתף בדיון הזה. איך בכלל הגעתם לזה? זה כל כך רחוק מהנושא המקורי של הדיון. מה שקרה הוא שאנשים שמעו מה שהם רצו לשמוע ואיבדו את הצפון. תזכורת, הנושא הוא: "חפים מפשע יש גם בצד השני." והדיון לא היה על האם יש או אין, או על האם הם רחמנים, אנושיים, או בעלי סיכוי להיות בני אדם בעלי לב רך אי פעם. הדיון היה נטו על האם ראוי לתת למסקנה הנ"ל במה לאור כל הסבל והכאב שנגרמו לעם היהודי בגללם.