מדור עם כיתוב3.jpg

הרצון לתשומת לב והערכה

'"'אתה לא יודע מה הלך פה עד שהגעת!' את מנסה את מזלך ומסבירה לבעלך שמגיע הביתה אחרי ששככה הסערה של שעת הערב הביתית". פסי דבלינגר, במאמר מעצים!
נכתב ע"י פסי דבלינגר · ‏20/7/18 ·
  1. פסי דבלינגר
    "את שומעת? רציתי לצאת לקניות, לקנות כמה פריטים קטנים שחסרים לי, שתי זוגות גרביים, בטריות, חוט שחור, קופסת פלסטיק ומשחת שיניים"

    "יפה, נו?"
    "זהו, אז יצאתי, וקניתי"

    "ואז מה?"
    "ואז חזרתי הביתה"

    "כן, ומה קרה?"
    "כלום, שמתי את הדברים במקומם"

    "מה?? מה הסיפור פה? למה את מספרת לי את זה?"
    כשדברים מסתדרים וזורמים אין הרבה מה לדבר עליהם, זה לא מעניין.
    כשדברים מסתבכים, מעצבנים, הם יותר "מעניינים" ואפשר לדבר ולדון עליהם בריתחא...
    כשאת נקלעת למצב של קושי את יכולה לקבל אמפטיה, הבנה השתתפות ואולי אפילו מילת הערכה.

    "את לא מבינה.... שעות חיכיתי בתור, התינוק היה עצבני, הילדים בבית התקשרו כל דקה, ובסוף הפקידה טענה שחסר לי מסמך ושילחה אותי הביתה בבושת פנים"

    "וואי מסכנה, אחרי כל מה שעברת ככה התייחסה אליך, לא ניסתה לעזור?! איזו אטימות!"

    את מחפשת איזו אוזן קשבת כדי לשפוך את סגור ליבך, תיהי זו אמך או אחותך, גיסתך או חמותך, חברה או שכנה. את תספרי איך לא ידעת מה לעשות עם הקטנה: "הדלת נסגרה לה על האצבע והיא צרחה בלי הפסקה, האצבע התנפחה לא ידעתי אם צריך לטוס לבית חולים, או ללכת לרופא, ובמרפאה לא ענו לי...."

    אנחנו משתפות, מספרות, מחכות לתגובה, עידוד - ובעיקר למילה טובה!

    '"אתה לא יודע מה הלך פה עד שהגעת!" את מנסה את מזלך ומסבירה לבעלך שמגיע הביתה אחרי ששככה הסערה של שעת הערב הביתית. הילדים כבר יחסית רגועים אחרי ארוחה ומקלחת, את עצמך כבר גם עייפה אבל עדיין נכונה לך עבודה רבה. אחרי הפתיחה ה"חגיגית" את מצפה שבעלך יבין את המסר הסמוי, ויפצח בשירי הלל: "כל הכבוד לך, את ממש מנהלת את הבית ביד רמה, את אמא למופת ואת ראויה להערכה רבה על כל מה שאת עושה, עליך נכתב המזמור אשת חיל!"

    נו ...

    אנחנו זקוקות לתשומת לב והערכה!
    זו תכונה אנושית ולא תלוית גיל ומצב. נכון, את בעצמך אמא לילדים שצריכים תשומת לב, אבל גם את צריכה מהמוצר הזה.

    לא פעם, כדי לקבל תשומת לב, את מספרת דווקא את המקרה או ההתמודדות הקשה שעברה עליך רק כדי לשמוע את המילים: "איך עמדת בזה! את ממש מיוחדת!" ואת אכן מיוחדת! ללא ספק, אבל האם תמיד צריך לשתף דווקא בלילה חסר שינה או בנסיעה המתישה שעברנו?
    שתפי, ספרי ועדכני בדברים חשובים, הלב הוא לא מחסן ובשביל זה יש חברות...

    אבל תזכרי!
    את לא יכולה להיות מאושרת ומוצלחת כאשר את משתוקקת ללא הרף לתשומת לב של אחרים, כי כאשר את מתאמצת כ"כ לזכות בתשומת לבם , את נתונה לחסדיהם.
    את נהדרת מקסימה ומיוחדת איך שאת! מידי פעם תני לעצמך תשומת לב ומילות הערכה, כי באמת מגיע לך,
    תני גם מילות הערכה לאחרים בסביבתך, לילדייך הגדולים והקטנים וגם לחברות והאמהות שבסביבתך
    שזקוקות להערכה תשומת לב , ומילה טובה!

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. שמחה בהצלחה
    כל תקוותה של אישה בעולמה אינה אלא לבעלה -כמדומני בשם החזון איש
    יש מישהי שחולקת על זה - הגרושות.... ודאי שלא! הרווקות - ברור שלא!
    הנשואות - .... - תלוי כמה הם מיואשות...
    העולם הגויי רוצה להמעיט את הצורך של המקבל להיות תלוי בנותן (האדם מול בוראו) וכחלק מהטמעת השיטה הוא גם הכניס מושגים של העצמה אישית ונשית במקום התמודדות עם זה שאנחנו חסרים וזקוקים לחסדיהם של אחרים, אם זה בעל, ואם זה רב, שלפעמים קשה להשיגם, אבל זו המציאות - לא להתעלם ולא לברוח
    בהצלחה

    ובענין תגובתו של הבעל - בעל חכם ונבון לא קורא ונבהל מהמילים של אשתו אלא מנסה להבין את הרגש שמאחורי המילים
    ואולי את זה צריך ללמד בהדרכת חתנים במקום כל ההבלים שמקורם בראשו הקודח של המדריך שאחר כך גם מצא לעצמו חז"לים שמתאימים לווארטים שלא היו עוברים שום מבחן של ילדון בכיתה א', אבל את החתנים המרוגשים זה קונה - עד - עד שהם נפגשים עם המציאות שלא עולה בקנה אחד עם ההדרכה
      אייפל H ו-פסי דבלינגר אוהבים את זה.