פרק 7


"מתברר שאתה אוצר מהלך", אומר מיכה לנתי גרץ.

זהו יומו הראשון של נתי בכנסת. מיכה התקשה להאמין שיש מי שעושה עבורו את ה'עבודה השחורה' כפי שנהג לכנות את הצורך המתמיד לסנכרון בין היומן של צביאלי למה שרשום אצלו ביומנים ובדפי הממו עליהם נהג לשרבט תזכורות בינו לבין עצמו.

נתי עונה לו בחיוך: "אם אני אוצר אולי תשלח אותי לעבוד במשרד של שר האוצר".

"אתה מתכוון צאר האוצר", מיכה מסנן את המילים בכעס.

"צאר האוצר? ככה אתה קורא לו? תזהר מתביעת דיבה". אמר נתי עיניו מרצדות בחיוך.

"אל תדאג מי כבר שומע אותי?" מיכה נראה מהורהר. 'תביעת דיבה' הן צמד מילים המהלכות אימים על באי משכן הכנסת.

תזוזה מכיוון הפתח. מיכה קופא על מקומו.

"אני שמעתי", ללשכה נכנס ניצן הררי, צעדו קליל ומשדר ערך עצמי גבוה.

עיניו של מיכה מפלבלות, היומן נשמט מידיו אל השולחן.

"הי, מה קרה, זה אני בסך הכל, אל תיבהל. אין כאן תביעת דיבה בזמן הקרוב", האם ניצן החליט שהוא מנהיג בלעדי בלשכה מרגע זה?

אם הוא היה יכול, הוא היה חובט בו כהוגן. בנשימה עמוקה מנסה מיכה לחזור לשיווי משקלו, בעוד נתי בולע צחקוק קטן.

"מי האורח שלנו?" ניצן מתיישב על הכורסא של צביאלי.

מיכה מסב את מבטו לצד.

"אני העוזר של מיכה", עונה נתי במקומו, סקרן מי הבחור ולמה תגובתו של מיכה למראהו הינה כה חריפה.

"העוזר של העוזר, יפה", ניצן נראה זחוח. הוא מתעשת כעבור רגע ונעמד, מתקרב לכיוונו של נתי.

נתי חש שעיניו אפורות כמו יום חורפי קודר ומעונן. הוא מסיט את מבטו במבוכה.

"צא מהחדר, עכשיו", קולו של ניצן מתגלגל בחדר כמו רעם פתאומי.

מיכה חש דריכות לא ברורה. ניצן לא מתנהג כמו סוכן בטחון, הוא מתנהל יותר כמו איש מאפיה. הוא מהנהן לנוכח השאלה בעיניו של נתי.

לאחר שנתי יוצא מהחדר ממהר ניצן לסגור את הדלת בעודו אומר בקול מהיר אך ברור:

"תקשיב היטב מה אני דורש ממך, מיכה. אתה צריך להשיג את כתובת המייל של מיקי דגני."

"להשיג לך מה?"

"טוב, זו לא הוראה שלי. הבוס שלי דורש שתשיג לנו תוך יום את כתובת המייל הזו. זה מבחן נאמנות. לא מציע לך להפסיד את ההזדמנות להוכיח את היכולת שלך."

"איך אבקש? ממי אפשר לבקש? איזו סיבה אפשר לומר?"

"שכחת שאתה חבר של רם תבור?" נוזף בו ניצן, "יש הרבה סיבות, אני לא צריך לתת לך רעיונות, אתה בחור חכם. אולי תשתמש בתירוץ שאמרת לברוך יריב כשעזר לך? ועוד בקשה - מילה אחת אתה לא אומר לבחור הנחמד הזה שהיה כאן מקודם. מה שמו?"

בחוסר רצון הוא אומר לו.

"יפה. אז מילה אתה לא אומר לנתי גרץ." ניצן שולח אליו חיוך קטן, מבין איכשהו שהוא הגזים לא מעט.

ביוצאו מפתח הלשכה, מבחין ניצן בנתי המעיין בספר קודש קטן. "נתי? בוא איתי רגע לצד, אני רוצה לבקש ממך טובה קטנה".

נתי צועד בעקבותיו בתהיה.

"אני ניצן, משרות הביטחון, נעים מאוד".

"גם לי", ככה נראה סוכן ביטחון? הוא סוקר את ניצן מנעליו פרומות השרוכים ועד לכובע צר השוליים.

"אוקי נתי. תן לי כעת את מספר הטלפון שלך. מאמין שתוכל לעזור לי בהמשך".

נתי אומר לו את המספר ולאחר מכן שואל אותו מדוע הוא צריך אותו.

"זה לא רלוונטי כרגע. הנך נדרש לעשות כל מה שאומר לך. ועוד משהו - אתה לא אומר לאיש, כולל למיכה, מילה על כך ששוחחתי אתך. זה חייב להישאר בסוד".

"מאבא שלי אין לי סודות", אומר נתי בקול נחרץ,

"הפעם יהיו לך. איך לך ברירה. אתה עלול להסתבך". ניצן מדבר בקול נמוך, משיג שליטה מקסימלית.

נתי מביט בו בעיניים גדולות.

ניצן רושם לעצמו וי.

אמנם רק בהמשך הוא יוכל להיות בטוח שנתי באמת הקשיב לאיום שלו, למרות זאת הצלחת המבצע הקשורה במישרין לכל הפרטים הזניחים הללו גורמת לו להבין שהמשימה מסובכת יותר ממה שחשב בהתחלה.

*

גיא אלון חיכה לניצן בעודו פוסע הלוך ושוב במשרדו המרווח. ליאור דיווח לו לפני מספר רגעים על ההפגנות ש"ירוקים בצמרת" ארגנו במספר ישובים ביממה האחרונה. האנטנות שהזמין מככבות ברשימת הסיוטים של אזרחים רבים, כל זה 'תודות' לעמותה הבלתי נלאית. בקצב הזה, אם החוק יעבור בקריאה טרומית איש לא יוכל לעצור אותו.

רק פעילות נחושה, עקבית ולא מתפשרת תוכל לאפשר לאנטנות המעולות שרכש להפוך את הקליטה לעדכנית, ותמנע שיבושים.

השעה מאוחרת, מה קורה לניצן. הוא אינו רוצה להתקשר אליו לברר מה קורה בגלל המידור הקפדני עליו החליט.

לאחר שעה ארוכה נכנס ניצן למשרד, על פרצופו הבעה לא ברורה.

"שלב א' בתוכנית יצא לדרך", הוא מעדכן.

"פרט".

"מיכה התבקש להשיג את כתובת המייל של המחשב של דגני"

"והוא הסכים בקלות?"

"לא בדיוק. הוא אמר ששרות בטחון אמור לדעת להשיג לבד. עניתי לו שזו הדרך שלי לבדוק את הנאמנות שלו. הזכרתי לו את המקרה של ברוך יריב".

"מצוין. רק מקווה שהוא לא יתחיל לחשוד".

"אל תדאג יש לי כישורי משחק מעולים. הוא מאמין לי".

חושו השישי מאותת לניצן לא לספר לאלון על העוזר החדש נתי גרץ. הוא מחליט להשאיר את הקלף הזה אצלו.

הסלולרי של אלון מצלצל, "כן?"

-----

"נשמע הזוי. מה ענית לו?"

-----

"טוב, שלח אלי את התמונה שלו".

אלון מתיישב בכבדות על כיסאו, מבטו עוצמתי.

ניצן חש ברעד קל

במיוחד על רקע השאלה הבאה: "יש לך עוקב, ניצן. איך הסתבכת כל כך מהר, תסביר בבקשה?"