פרק 6



נחש המתכת מבהיק מול עיניו בזוהר רך של קרני בוקר.

מסדר הרכבים הממתין בסבלנות לאור ירוק מעניק למתן שהות קצרה לשים לב לתחושתו.

הוא חושש. מיואש. לא מתחשק לו ללכת היום לעבודה.

הרעד הזה זוחל לו כמו נחש המכוניות במעלה חוט השדרה וגורם לו לדעת שהוא לא אוהב את ימי ראשון.

בעצם הוא כן אוהב את יום ראשון, יום יפה ומאיר כמו בכל יום.

רק הבעיה בו. הוא לא אוהב את התחושה שיום זה מעורר בו, את ההתמודדות השבועית עם ישיבות צוות ארוכות, בהן הוא נדרש לשאת דברים בפני כולם.

הוא יכול להתחמק, לומר שאין לו מה לחדש, שאין לו דרישות. זו גם אפשרות.

רק שכן יש לו. יש לו מה לומר, יש לו המון רעיונות וחידושים, את חלקם הוא אפילו מציע לחנוך בארבע עיניים, וזה מתנקם בו בישיבות צוות, כשחנוך מבקש ממנו לשטוח את הרעיונות שלו בפני כולם.

אז הוא חש את הלמות לבו המתפרע עד כדי כמעט התקפת לב, את הלחץ הנורא. את הכעס על עצמו למה הוא חושש לדבר מול כולם.

הפקק הקטן משתחרר לאיטו, ובזכרונו של מתן עולה הסיפור אותו סיפר אמש לילדיו לפני השינה:

"היה פעם אדם אחד שחיפש עבודה. חיפש וחיפש ולא מצא. הלך למשרד של העבודות וביקש עבודה.

אין לנו עבודות מתאימות לך, אמרו לו, אבל יש עבודה אחת חשובה ומעניינת.

מה העבודה? שאל.

בגן החיות. הנמר מת ואנו צריכים נמר אחר. תהיה אתה הנמר. נלביש לך תחפושת, תעשה קולות של נמר ותלך על ארבע. תבוא כל יום לפני פתיחת הגן חיות ותקבל הרבה מאוד כסף.

חשב האיש והסכים. למה לא.

הגיע בכל יום לעבודה, לבש את התחפושת הלך על ארבע, רבץ על הרצפה ונראה נמר אמיתי.

בכל יום באו עובדי הגן להביא אוכל ולנקות את הכלוב.

פעם אחת הם שכחו לסגור את הדלת המפרידה בין הכלוב של האריה לכלוב של הנמר.

בכלוב של האריה עמד האריה הגדול עם רעמה ונראה מפחיד מאוד.

עמד האיש בתוך תחפושת הנמר ורעד לעצמו, הינה האריה ניגש אלי. הוא יקלוט שאני בן אדם בתחפושת, יש לו חוש ריח מפותח. איזה פחד!

כך הוא עמד ורעד וראה שהאריה באמת מתקרב אליו. עוד צעד, ועוד צעד. אט אט בצעדים איטיים.

הלך הנמר בתחפושת אחורה והאריה מתקרב יותר ויותר. כשהגיע ממש קרוב לחש האריה לכיוונו: לי קוראים סטיבן, איך קוראים לך?"

חנן וגבריאל צחקו בצהלה, מיכל שאלה: איך האריה ידע לדבר?

"כי הוא גם היה בתחפושת, האיש לא ידע שהאריה מחופש גם הוא. זה לא היה אריה אמיתי", הסביר לה.

כעת, לאחר שהוא מתיישב בעמדה שלו, עולה לו מחשבה מעניינת. הוא מוציא נייר מתוך פנקס עם לוגו החברה ורושם לעצמו:

פחד הקהל שלי מעט דומה לנמר המחופש מול האריה המחופש,

אני חושב שעומדים מולי אריות, בעוד שהם בני אדם כמוני.

המחשבה מעודדת וגם מעמידה אותי בפני פלונטר.

כי להבין שכולם בני אדם ואין מה להתבייש, אני מבין.

אבל להרגיש את זה, ולהיות מסוגל לדבר בפניהם?

איזה פחד לדבר לפני אריות, התחושה נשארת.

ואני, נמר מחופש שכמותי, מסתתר לי בתוך התחפושת,

שוכח שבתאטרון של החיים כולם בסוג של גן חיות.

וכולם, חיות בתחפושת. בתוך הלב הם אנשים.

כמוני.


מתן מסיים לכתוב ושולח מבט זהיר לחבריו.

האם הם מבחינים עד כמה הוא מוזר, מתכתב עם עצמו.

הוא תומך את מצחו בידו, כאילו מנסה לעצור את מחשבותיו הדוהרות כמו ברכבת הרים.

שרק יעבור היום הזה.

*

קולו של צפריר נשמע סוער ועצבני, הוא זעק לתוך הפומית: "מה שמו, הבחור הזה? הוא שוב פעם הגיע, יוגב, אתה שומע?"

סביב ליוגב ההמולה רבה, קבוצת המבקרים לצידו מפטפטת בעליצות והמדריך שלהם מנסה לשווא להקשיב להוראותיו של יוגב.

"דבר בקול. אני מתדרך קבוצה כעת".

"נו, ניצן הררי. זוכר? הגיע לכנסת שוב".

"איפה הוא כעת?"

"באולם הכניסה. אתה מגיע?"

"אני עם מבקרים".

"שולח לך מחליף".

"טוב".

יוגב מסביר חפוזות למדריך הקבוצה שתיכף יבוא מאבטח אחר במקומו ורץ אל חדר האבטחה.

צפריר משחרר אנחת רווחה, "הרגע נכנס הבחור ללשכתו של צביאלי".

"שוב?"

"אתה רואה".

יוגב ממלמל לעצמו שעזרי לא עונה דווקא כשצריך אותו, ומתלבט מה הלאה.

קולו של צפריר דרמטי, "אני צופה איך זה מתקדם: יוגב ועוד שלושים חבר'ה מהאבטחה שועטים אל הלשכה של צביאלי, דורשים במגפון משטרתי מניצן הררי לצאת אליהם. הבחור בהלם מהיכן יודעים את השם שלו, המאבטחים משתטחים על הקרקע ודורשים מניצן להשליך את הנשק ולהתוודות. הנשק הוא תוכנת אנטי וירוס בדיסק און קי. מתברר שהוא בא לעדכן את המחשב של צביאלי".

"חחח באמת מתאים לך כל הקטע הזה של סיפורי אימה, רק נראה לי ששכחת שיש כבר בכנסת טכנאי מחשבים". למרות התיאור הקליל והמשעשע שמפיג את המתח, יוגב מוצא את עצמו שוקל את המשך צעדיו ברצינות רבה.

קולו של צפריר מעיר אותו מהרהוריו. "שים לב, מי זה הבחור עם החזות החרדית שיוצא מהלשכה של צביאלי?"

"אולי ניצן התחפש? תברר מי זה".

צפריר עובר על הרשימות.

"אוקי. מדובר בנתנאל גרץ. מיכה ביקש עבורו אישור כניסה. נכנס השבוע לתפקיד עוזר משנה של צביאלי".

"שים לב, צפריר, בדיוק בשבוע שניצן הגיע, התקבל בלשכה של צביאלי עוזר חדש. זה גדול עלינו".

"שום דבר לא גדול עלינו. לך תדווח לקצין הכנסת, הוא יטפל בסיפור, ואתה תדע שעשית את התפקיד שלך", צפריר שב להיות הבחור המאוזן שיודע מה לומר. יוגב משחרר אנחת רווחה.

הוא שוקל לרגע את המשך צעדיו, ניגש לדלת ואומר:

"תמשיך אתה לעקוב דרך המצלמות, אני יוצא לרחרח בשטח".



1597862917294.png