פרק 4

לפרק הקודם: לפרק 3

הם מגיעים לחתונה רק כדי לראות את הביסים האחרונים של מנת הקינוח המושקעת, ואת השולחנות מוזזים לצדדים, על מנת להכין את רחבת הריקודים. אומרים מזל טוב, מנסים להסביר את האיחור.

מרים נשארת קצת לשוחח עם אם הכלה, ידידתה הקרובה, ומיכה יוצא לרכב, דניאל בעקבותיו.

"הלכתי היום לרב רייניץ, הקלדתי לו סיפור", מספר לו דניאל בדרכם לחניה.

"סיפור? איזה יופי". מהמהם אביו בתגובה.

ברכב הוא מטה את כיסאו, שוקע בנמנום מבורך, ודניאל שב לגיימבוי עם זמזומו המטריד.

בדרך חזור הם עוצרים ליד קיוסק הפתוח בשעה כזו. מיכה קונה בקבוק משפחתי של מים מינרלים, ומוזג לכולם.

"פעם הבאה יתהפך העולם אני מגיע מוקדם", הוא אומר, חש שהשתיה מרעננת ומסייעת לו לסדר את מחשבותיו.

ההתנצלות המרומזת, בנוסף לשיחה הידידותית עם בלהה קאהן מקררת את הר הגעש. מרים מתחילה לחשוב שלא קרה כלום, ושאם זו החבילה שלה, הרי שגם ניתנו לה כוחות להתמודד.

היא רק אומרת: "אני חיכיתי מיכה לחתונה הזו זמן רב. בלהה התייעצה איתי בכל ההכנות. והיציאות הללו איתך הן כמו טל תחיה מרענן בשבילי. אין לי פנאי לעצמי, אין לי תחביבים, אני כל היום מסדרת את הבית, מכינה אוכל מזין, דואגת שהכל יתפקד על הצד הטוב.

התחביב שלי זה הבית.

היציאה הזו חשובה לי מאוד. והינה אני מחכה לך ואתה אומר לי תירוץ לא ברור. אני צריכה להיות ראשונה בסדר העדיפויות שלך".

מיכה מרגיש בלחץ סמוי. הדיבורים האלו תמיד מזכירים לו עד כמה הוא גרוע, ואיך שהוא לא בסדר.

הוא מסדר את המחשבות שלו: "אולי כדאי שתמצאי עיסוק נוסף", הוא מקווה שדניאל עייף ולא עוקב אחרי השיחה ושהדברים לא ירגיזו אותה יותר, המצב רגיש גם ככה: "ואני לא התעכבתי בכוונה, הזדרזתי מאוד. זה סוכן הביטחון. לא יכולתי להתעלם ממנו."

"למה הוא צריך דווקא אותך? נשמע שזו דרישה מוזרה", היא אומרת לבסוף בחשדנות. האם היא לא מאמינה לא? האם שיקר לה פעם?

הוא חש כעס נורא העולה בו על הסוכן היהיר שקורא לעצמו ניצן. אין ערכים במדינה? גם לשרות הבטחון צריכים להיות מעצורים. ככה להטריד אנשים תמימים?

הוא רוצה לומר שיש סיכוי שמישהו מצותת להם, והוא לא יאהב את התובנות שהם ישמיעו. אך שותק, מרגיש לראשונה בחייו כמו אזרח באחת ממדינות ברית המועצות לפני שמסך הברזל התרומם, בשנות השבעים.

"איך היה היום, הסתדרת?" הוא מוצא עצמו מעביר נושא באלגנטיות, מניח את הכוס במקום המיועד, מתניע את הרכב ומשתדל להשתלב בזהירות בתנועה.

"כן, הכל היה בסדר. דניאל הלך לעזור לרב צבי רייניץ. זוכר שהבת שלו פנינה דיברה איתי שהוא יבוא לבקר אותו בכל יום שני?"

הוא לא ממש זוכר, אבל מהנהן בכל זאת.

"כן, דניאל הזכיר לי מקודם שהוא הקליד לרייניץ סיפור. נכון, דניאל?"

השתיקה מצד דניאל ומצד הגיימבוי מעידה שדניאל נכנע לשר החלומות.

"זה היה נהדר לראות את דניאל מאושר. הרב רייניץ ביקש ממנו להקליד לו סיפור במחשב. הוא מדבר ודניאל כותב. חשבתי שדניאל מקליד לאט, אבל דניאל אמר שהרב רייניץ שיבח אותו ואמר שככה הוא יכול לחשוב ויוצא סיפור יפה יותר".

הרב רייניץ הינו שכן המתגורר בבנין סמוך, בקומה הראשונה. תמיד כשהם עוברים ליד המרפסת בה הוא נוהג לשבת באופן קבוע הוא מחלק לילדים סוכריות או חטיף צ'יפס. "תעשו ברכה" הוא מבקש בחיוך טוב. עם הזמן הילדים נהגו לברך אותו לשלום בכל הזדמנות, ואפילו לכנות אותו בחיבה, שלא בפניו, "סבא רייניץ".

"ככל הידוע לי הרב רייניץ כתב לפני מספר שנים סדרת ספרים המציגה את מושגי התלמוד בצורה עכשווית. מה הוא כותב כרגע, סיפור? אולי ביוגרפיה?" התעניינות נשמעת בקולו של מיכה. למרות היותו טיפוס מעשי למדי הרי שהנוסטלגיה חשובה בעיניו עד מאוד. בכל תחום כמעט כולל בכנסת, הוא נתקל הרבה בעבר-הווה. אפשר לומר שהעולם מתקדם אמנם, אך זה תוך השענות מוחלטת על ההיסטוריה.

"הוא הקליד את הפרק הראשון היום. מסופר בו על ימי ילדותו של צבי בתור תלמיד חיידר ביתי בנתניה של שנות החמישים. הוא נתקל שם במעברת עולים. סיפור לא שיגרתי כלל."

"באמת? במעברה בנתניה? חשוב מאוד! סבא אביגדור היה בילדותו המוקדמת במעברה בנתניה".

"באמת? לא שמעתי על כך מעולם". מרים מופתעת, אחר כך היא מבינה את משמעות הדברים ואומרת: "הסיפור יפורסם במגזין שבועי. אולי תוכל לעקוב אחרי הסיפור ולספר לסבא או אפילו לתת לו לקרוא, אם גודל האותיות יתאים לו."

"נכון. ואם מדובר בסיפור אותנטי זה עשוי לעניין אותו מאוד. באיזה עיתון זה אמור להתפרסם?"

"במגזין 'עת סופר', פעם היינו מנויים עד שהם פרסמו את הכתבה ההיא, שהביאה סתם ביקורת על צביאלי, וביטלנו את המנוי".

"לקרוא על המעברות זה חשוב מאוד. יש דברים שחייבים לזכור", מיכה חושב שלא יזיק לסוכני הבטחון לשמוע את הדברים הללו, המחשבה הבאה היא כעס על עצמו. למה הוא נתפס בדמיונות שווא.

מרים, שלא מנחשת את המחשבות הבלתי מציאותיות שלו, מוסיפה: "המעברות מוזכרות יותר בהקשר של עולי תימן. לא רבים יודעים שבמעברות שוכנו עולים מכל הארצות, וזה היה פתרון זמני לאלפי העולים. היום לא נראה לי שמישהו היה מוכן להתגורר בתנאים שכאלה."

"היום זה היום ופעם זה פעם. מעניין יהיה לקרוא את הסיפור. זוכרת את הסיפורים של דודה ציונה, אחות של סבתא אביגדור?"

"נראה לי שכן. דודה ציונה אוהבת לספר סיפורים".

"חחח... דודה ציונה היא דודה מהאגדות. עד היום אני זוכר את הצביטות בלחי, את הרחת לוקום, את האוכל הטעים שהכינה בכל הלב הגדול שיש לה. הבית שלה אפוף בזיכרונות מתוקים. וכמה היינו צוהלים לשמוע את הפתגמים המצחיקים... אין על דודה ציונה".

זיכרון הדודה העטופה בשכמיה צבעונית ובברט תואם מעלה חיוך על פניה, "נכון. דודה ציונה יש רק אחת".

צלצול טלפון נשמע: "כן?"

קול זר נשמע ברקע: "תוריד אותי מהדיבורית בבקשה".

מיכה מחוויר מעט. הוא עוצר בצד הדרך, מעיף מבט אל דניאל הישן, ומבטל את הדיבורית. הם מספר מטרים מהבית.

"ביטלתי, אני שומע."

-----

"בסדר".

-----

"כן, הבנתי".

מרים עוקבת אחרי סבר פניו המשתנה. הוא סוגר את הטלפון, ונראה תשוש וחסר אונים.

הם קרובים לבית, למרות זאת הוא מרגיש שאין לו יכולת לנהוג את המטרים שנותרו.

"זה-היה-משרות-הביטחון", הוא אומר בקול רפה, "הם אמרו שהם יודעים על המקרה ההוא, שהסכמתי לעזור לברוך יריב והוא עזר לי להכניס את הבנים למוסדות החינוך. הם אמרו שאם לא אשתף פעולה, הם יפנו לרשויות החוק ויפתחו בחקירה".

"לא יכול להיות. הם לא נורמלים. אין להם הוכחות. למה שיאשימו אותך לחינם?"

"יודעת מה הכי מפחיד בסיפור הזה?"

"מה?"

"הם רוצים מטרה עלומה, שאני לא מבין עדיין. חוסר הבהירות הזה מפחיד יותר מהכל".

"והם רוצים להשיג משהו בגלל חוסר הבהירות הזה, ככה נראה לי".

"אפשרות סבירה. ה' יעזור. אולי אלך לרב מחר, לשאול ולהתייעץ."

צלצול הטלפון שמגיע לאחר מספר שניות, גורם לייאושו של מיכה להתגבר: "מיכה מאירי, הינך מתבקש לא לספר לאיש על הבקשה שלנו".

הוא מסמן למרים לא לדבר.

בבית, הוא רושם על פתק: "מחר אקח את הסלולרי לבדיקה אצל מומחה. אולי הטמינו לי מעקב או ציתות".

הוא חש באותם רגעים כמו גיבור של ספר מתח מותח במיוחד. זה היה נחמד לחשוב על זה מהצד, וזה לא היה כיף בכלל, להיות גיבור המתח של הסיפור האמיתי שלו.