פרק 12


מידי פעם נזכר נתי בדבריו של אחיו של ראש הישיבה שהגיע מאמריקה בהיותו בשיעור ג' בישיבה קטנה וערך להם מסיבה בחורשה סמוכה.

"אני רוצה לתת לכם מתנת פרידה ממני. לפני שאני חוזר לביתי", הדרת פניו המחויכת הבטיחה שיהיה מעניין.

"המתנה נמצאת כאן איתנו", שוקי וירוחם היו אחראים על הקטע הקולינרי. הם נפנפו כל העת מעל מנגל עצום מימדים, הרב מנדלסון קרא להם שיבואו להאזין.

"המתנה היא – סוס פרטי לכל אחד".

הבחורים צחקו כמי ששמעו בדיחה טובה.

"נו טוב, לא בדיוק הבאתי איתי אורווה לכאן", 'נכנע' הרב לשמע צחוקם, "זה יותר ברעיון. אני רוצה לתת לכם את ההבנה שכל אחד מאיתנו רוכב על סוס.

הסוס זה כמובן רצונות הנפש הבהמית, הבלתי מרוסנים. הרוכב זה אנחנו, השאיפה לגדול ולצמוח ולהיות בני אדם אלופים, ולא מאולפים".

הם האזינו בדממה. "עצה טובה – תבואו לסוס שלכם עם המון אמון, הערכה גבוהה בכח של הרוכב, רצון ומודעות ליכולות שבכם. ככה הסוס השובב יחוש שהוא נמצא בידיים טובות".

המילים היו מגניבות, והרב דיבר ממש לראש שלהם.

נתי שמר מכל משמר את מחזיק המפתחות שהרב נתן להם. שבצידו האחד נכתב המשפט: "הסוס יכול לדהור ולהגיע רחוק אם ברסן אוחז רוכב אחראי". ומצדו השני "את התנהגותו של הסוס לא לומדים ביום".

שיחת הטלפון שמקבל נתי באותו יום מעוררת תמיהה.

"מדבר ניצן. זוכר? סוכן הביטחון מהכנסת. יש לי סוס שנמצא אצלי בגלל כיבוד הורים. אולי יש לך רעיון איפה אני מאחסן אותו?"

*

"קרה משהו?"

מרים עדיין עומדת עם המעטפה הארוכה, מתלבטת אם לפתוח אותה. השאלה של דקלה מחזירה אותה למציאות.

"לא, מה פתאום. לא קרה כלום", היא עונה ומתקנת מיד, "בעצם, כן. סיפור לא ברור. מעורר הרבה סימני שאלה. בטוחה שאת רוצה לשמוע?"

השעון דופק באיטיות.

"כמובן. יש לי עוד זמן. אצא עוד שעה להספיק את האוטובוס".

מרים בוחנת אם הילדים רחוקים מטווח האזנה ואומרת: "שבוע שעבר הגיע ללשכה של הרב צביאלי סוכן בטחון וביקש לדבר עם מיכה. הוא ביקש ממנו בקשה לא ברורה ואיים עליו. בקיצור – בלגן שגורם הרבה כאבי ראש וכאבי לב".

דקלה לא עונה, מנסה לעכל את מה ששמעה.

"נשמע סיפור לא מציאותי. את בטוחה שזה אמיתי?"

"כן". מרים חשה חרטה שסיפרה לדקלה. היא אינה יודעת אם מיכה מסכים לספר את הסיפור.

"בבקשה. אל תפיצי את הסיפור הלאה. תעשי טובה", היא מבקשת.

"לא אספר, אין לך מה לדאוג". דקלה אומרת ומרים מאמינה לה.

"אולי תציעי למיכה לשתף את מתן. זה טוב לספר לאדם שאתה סומך עליו, מוריד אבן מהלב".

מרים מניחה את המעטפה בויטרינה, שלא תשכח.



מיכה חוזר מעט מאוחר.

הוא סועד את הארוחה העיקרית ששאר בני הבית אוכלים בצהריים - כמו בכל פעם כשהוא שב מהעבודה, בלילה.

המעטפה שמרים מגישה לו בתוספת הסבר גורמת לו לרעד סמוי בידיים.

"אני רוצה להפגש איתך מחר בבוקר. חכה לי ליד התחנה של קו 3 ברחוב הדקל. ניצן".

"מה כתוב במכתב?" השאלה של מרים מקפיצה אותו. כל חושיו דרוכים ועובדה זו מטרידה אותו, למרבה ההפתעה, לא פחות מהסיפור עצמו.

מאיפה הוא ישאב כוחות? הוא מבין לפתע את כמות האנרגיה שהסיפור הזה גוזל ממנו.

"לא משהו מיוחד. הוא רוצה להפגש איתי מחר". הקמט שמופיע על מצחו מוכיח שהוא לא מאמין למילים היוצאות מפיו.

מרים תרה אחר מילות עידוד. היא לא מוצאת בדל רעיון מה לומר כדי לסייע לו. כל עצה שתגיד עשויה להעכיר יותר את האווירה.

"אולי תשתף את מתן? טוב לקבל עצה מאדם נוסף".

מיכה שולח מבט אל הסלולרי. הטכנאי, לאחר שפירק את המכשיר והרכיבו מחדש, אמר שאין עליו מכשירי מעקב כלל, למרות זאת הוא לא רוצה לקחת סיכון.

"לא נראה לי שאני יכול לספר לאיש" הוא אומר בקול, ורושם על פתק: "אני חושש שמא יש לנו מאזינים. שירות הבטחון מסוגל להכל".

מרים רוצה לומר לו שהוא נותן לדמיונות מקום רחב מידי אך לא אומרת דבר. אי אפשר להתווכח עם רגשות.

*

"טוב. שמע, תביא לי את מספר תעודת הזהות של ניצן הררי. אני אברר עליו מעט פרטים, נראה אם מצאת קרפיון, כריש או לויתן".

"אתה בודק את זה עכשיו?" יוגב מוציא אויר בנשיפה ארוכה, מחייך לראשונה מאז בא לחצר של עזרי.

"אשאיר את זה למחר. כדי להכנס למאגר מידע אני צריך להקיש קוד ארוך במחשב, להמתין מספר דקות, להקליד שוב ולחכות. פרוצדורה ארוכה. לי אין סבלנות לכך, ומשער שגם לך".

"טוב". יוגב מעתיק במהירות על דף את מספר הת.ז. כפי שמופיע לו ביומן.

"אני מוסיף לך לברר על חברת קומפרניישן, על חבר הכנסת רועי דלרון, חבר הכנסת מיקי דגני, מיכה מאירי, חבר הכנסת צביאלי".

"ועל צפריר". משלים עזרי.

"על מי?"

"חבר שלך, צפריר. ותוסיף בבקשה גם אותך, כמובן. דע כלל, כשיש חקירה צריך לחקור על כל המעורבים בה. גם אם הם המתלוננים. אתה לא יכול לדעת כלום אף פעם". עזרי צוחק מול עיניו הקמות של יוגב, "ככה זה, הבירור צריך להקיף את כל הצדדים. ברוך הבא לעולם של סוכני הצללים".

1601465636173.png