פרק 11



האחראי על המשק, אבנרי, מוריד אותו בכניסה לירושלים וניצן מוצא את עצמו עומד לצד לוס המביט אליו בעיניו הסוסיות וממתין לפקודה לדהור הלאה.

ניצן לא ממהר לשום מקום. הוא נשען על גדר אבנים נמוכה ושוקל את המשך צעדיו. צלצול טלפון מעיר אותו מהרהוריו.

"ניצן, גיא מדבר". איזה יופי, בדיוק הוא צריך את החצר שלו. יותר נכון לוס צריך.

"כן גיא. קרה משהו?" קווי השקיעה צובעים את הנוף הירושלמי שמולו ביופי קדום. ניצן משתדל להתרכז בדבריו של גיא.

"הסתבכות מיותרת. מאבטח הכנסת ההוא שעקב אחריך ממשיך בחקירות שלו. הוא בירר עליך אצל חבר הכנסת רועי דלרון. נראה שאתה נמצא בכוונת שלו. הפתרון הוא שתפסיק להגיע לכנסת".

"אשמח לדעת מה זה אומר? אתה מעונין להפסיק את הפעולה? מה תעשה עם חוק האנטנות?"

"לא מפסיק שום פעולה. מה הבעיה להעביר את הפעולה מחוץ לכנסת? סיכמנו שמיכה יעשה עבורנו את העבודה!"

"טוב, גיא", מוחו של ניצן מחשב במהירות עצומה את הצעדים הבאים. "יש לי בקשה קטנה. אתה שומע?"

"שומע".

"אני תקוע כאן עם סוס של הורי וצריך מקום אחסון עבורו. יש מצב שאתה מאפשר לי לשים אותו בחצר שלך?"

"אין לי חצר עבור זה, ניצן. שלום". גיא מסיים את השיחה במהירות וניצן נותר עם צליל ניתוק ארוך ומאכזב.

כעת הוא חש לחץ אמיתי. הוא פותח את רשימת אנשי הקשר שלו, מחפש מי מהם גר בירושלים ויש לו חצר מתאימה.

אף אחד.

לוס רוקע קלות ברגליו, העוברים והשבים מתעניינים בבחור העומד בעמידה אדישה משהו, לצידו סוס חום הנראה משועמם.

ניצן מתעלם מההתקהלות סביבו. ואין לו פתרון.

הוא עובר פעם נוספת על הרשימה. נתי, נתי גרץ. העוזר של מיכה.

נראה יצור הרפתקן למדי. אולי הוא יעזור לו למצוא פתרון ראוי לבעיה.

הוא מחליט לסגור את הבעיה של מיכה, ואז להתקשר לנתי.

"סמארט? מדבר ניצן. מה קורה".

"הכל סבבה".

"יופי. אני רוצה לבקש ממך טובה, אני צריך לשלוח בדחיפות מעטפה למיכה מאירי. אתה יכול לברר את הכתובת שלו ולבצע את המשימה עבורי?"

*

עזרי מתגורר בשכונה שקטה, ובלילה גם חשוכה למדי. עוד באותו ערב, מוצא את עצמו יוגב נוסע לכיוון הבית של עזרי.

הוא נוסע באיטיות בשכונה, מתלבט בינו לבין עצמו אם מתאים לבוא בלי התראה מראש. הוא מחליט להתקשר, לראות איך יתפתחו הענינים.

"יוגב?" קולו הנמרץ של עזרי מפתיע אותו לטובה.

"כן, עזרי. מה קורה?"

"אתה מחוץ לבית שלי, ברכב?" מפתיע אותו עזרי שוב.

יוגב שותק מספר רגעים. "כן, איך אתה יודע?" הוא שואל בקול ענות חלושה, חש שקוף לעיני שירות הבטחון.

התחושה לא נעימה לו.

"המצלמות שלי מדווחות לי על כל מי שחונה ליד הבית. למעשה, הן מעבירות לי את הפרטים המדויקים של כל מי שנכנס לרחוב שלי, בזמן אמת."

"למה? אתה ראש ממשלה?" יוגב חוזר לעצמו מהר יחסית.

"איזה ראש ממשלה? אני נשיא ארצות הברית. בוא, תיכנס".

"לא. עדיף שתצא אתה."

"טוב. אז בוא לחצר שלי. הכי נח. מקום ניטרלי".

"ופסטורלי". משלים יוגב חרוז משלו, פוזל לעבר החצר המוארת בתאורה צבעונית קסומה.

הם מתיישבים על כסאות חצר, עזרי לא מציע לו לשתות ויוגב חש יובש קל בגרונו. למרות זאת, הוא מתחיל לספר לו על ניצן, על החשדות הלא מבוססים.

"לאט לאט, יוגב. אני רוצה לשמוע את הכל בצורה יותר מסודרת. המתן כאן, אני נכנס לבית להביא לך משהו לשתות. בינתיים תערוך לך את הסיפור בראש באופן יותר ברור."

לא עוברות מספר דקות, ועזרי יוצא לחצר עם מגש עמוס בשתיה ובמיני מזונות.

יוגב נוטל בשמחה כוס מים קרים, דוחה בנימוס את ההצעה למשקה חם.

"אז ככה: הסיפור התחיל לפני בערך שבוע. אני קולט דרך המצלמות בחדר האבטחה בכנסת התנהלות חשודה מצד בחור צעיר. הוא נראה מצד אחד מאוד בטוח בעצמו, כאילו הוא יודע מה הוא עושה. מצד שני הוא צעד הלוך ושוב, הביט לכל עבר, בדק והסתכל. הוא לא נראה סתם סקרן. בהמשך התברר שהוא אינו עיתונאי. סתם בחור שבא במטרה מאוד מסוימת. שמאוד הייתי רוצה לדעת מהי".

עזרי מקשיב בתשומת לב ומחייך, חיוכו הופך לצחוק של ממש.

"מה מצחיק?"

"אתה יודע כמה אנשים בתיאור של הבחור הזה יש? המציאות עולה על כל דימיון. לא למדת שאין להתייחס לכל חשד?"

"ת'אמת? לא למדתי. אני גם לא טיפוס חשדן. אילו הייתי, היית רואה אותי מופיע לך פה כל שני וחמישי עם סיפור חדש".

צחוקו של עזרי מתגבר, והאור הירוק שעולה מפנס הלד המוטמן מולו, צובע את פרצופו במראה אגדתי, קסום.

"לפעמים זה מגיע עם הגיל, החשד המיותר הזה." הוא אומר תוך כדי שיעול מודגש.

"לא הקשבת לכל הסיפור", יוגב בוחר לא להעלב. הוא לא בא עד לפה כדי לדבר סחור סחור.

"הבחור הזה ניגש ללשכה של חבר הכנסת דגני. סוקר אותה, שואל אנשים נוספים שאלות שהייתי ממש רוצה לדעת מה הן היו ו.."

"ונכנס ללשכה".

"של חבר הכנסת צביאלי".

"מה?"

"זה מה שאתה שומע. הוא מתעניין בחבר הכנסת דגני ונכנס ללשכה של צביאלי. מה הקשר? אין לי מושג".

"נשמע חשד שווא. לא הייתי בונה על זה אפילו חקירה קטנה. אבל המשך."

אילו יוגב היה חושב רק על בעצמו, הוא היה וודאי קם ממקומו, אומר יפה שלום, והולך לדרכו. רק שהוא לא חשב על עצמו אלא היה שקוע בסיפור. הוא ממשיך בתאור, איפה:

"בדקנו מה שמו של הבחור..."

"מי זה בדקנו? מי עוד נמצא איתך בסיפור?"

"צפריר. גם הוא מאבטח".

"אוקי. המשך."

"טוב. שמו ניצן הררי. מספר תעודת זהות שלו רשום אצלי. הוא הגיע פעם נוספת. עקבתי אחריו באחת הפעמים. הוא נסע למשרדי חברת קומפרניישן. אומר לך משהו? אחר כך הלכתי ללשכה של צביאלי ושאלתי את מיכה מה הבחור רצה ממנו. התגובה היתה הסתבכות בהסבר לא ברור."

"אוקי. כיצד הוא קיבל אישור כניסה?"

"חבר הכנסת רועי דלרון ביקש עבורו אישור."

"נו. יש לו גב".

"הגב מתברר כחשוד בעצמו. הלכתי לשאול את דלרון..."

"אתה-הלכת-לשאול-את-דלרון?! אני רואה שנכנסת חזק לסיפור! מה התשובה?" עזרי רוכן קדימה, מבטו ישיר.

"הוא כעס עלי, הטיח בי האשמה, והכי גרוע, אמר לי שעמרם, קצין הכנסת, יודע ונתן לו אישור."

"נו, מה הבעיה. דבר עם עמרם".

יוגב נאנח ונשען על מסעד הכיסא. שוב פעם היובש הזה בפה. מה זה אמור להיות.

"אני חושש. לפי התגובה של דלרון נראה שעליתי כאן על מוקש רציני. עזרי. ואני זקוק לעזרתך".

*

מרים הציעה לה מספר פעמים לבוא לבקר מתי שרק תחפוץ.

דקלה מצאה את עצמה נוקשת על הדלת החומה נקישות קצובות, חשה אי נעימות לבוא בלי התראה.

חנן וגבריאל דוחפים זה את זה, מיכל הקטנה מושכת לה את התיק ורוצה לשתות עכשיו.

הם באו לאזור לסידורים, ודקלה נוכחה לראות שהאוטובוס יגיע רק בעוד שעתיים. לסלולרי התרוקנה הסוללה ו... ו... כל התירוצים למה היא יכולה לנקוש על הדלת של קרובת משפחה רחוקה בלי התראה.

אלישבע פותחת את הדלת. ההפתעה שלה לא מוסתרת. עד מהרה מגיעים מנחם וחיימקה הקוראים בהתרגשות לאמם שבחיוך רחב ובמבט תוהה מזמינה אותם להכנס.

"זה היה לא מתוכנן." דקלה חשה צורך להתנצל, "היה לנו צילום שיניים באיזור, הסלולרי בלי סוללה ויש לנו רק עוד שעתיים אוטובוס".

"לא צריכה להסביר", פותרת מרים את הבעיה. "היכנסו לסלון. מה תרצו? לאכול, לשתות?"

דקלה מביטה סביבה. אי אפשר להשוות, וגם לא נכון להשוות בינה לבין מרים. למרים יש בנות גדולות שמושיטות עזרה, היא עקרת בית במשרה מלאה, והכי חשוב, יש להן תכונות אופי שונות, נתונים שונים.

למרות זאת, הבית שלה עומד מול עיניה כל העת.

הבנות מגישות כיבוד ושתיה, הילדים הולכים לשחק בלגו, ודקלה אומרת למרים שאם היו מפתיעים אותה אורחים, זה היה דווקא מביך. הבית שלה לא בנוי לאורחי פתע.

זו אמורה להיות מחמאה. למרות זאת מרים לא חשה נחת מהמילים. יש בעריכת השוואה טעם לפגם שמוריד את המעלות למקום פחות נכון ואמיתי.

דקלה ממשיכה לומר שמרים אשת חיל אמיתית, זו שיש לה סדר עדיפויות נכון וצודק.

"אני דווקא מחפשת איזה גיוון שירענן לי את היום יום, לצאת ללמוד משהו." המחמאות וצורת ההסתכלות של דקלה לא מעלות למרים את מצב הרוח. "דרך אגב, יש לי שכנה שהולכת לקורס ארגון וסדר שאמור להתחיל בימים הקרובים. רוצה פרטים נוספים?"

ההצעה שמרים אומרת מפתיעה אותה. היא לא חשבה שהישועה תבוא דווקא דרכה.

נקישה על הדלת. מנחם ממהר לפתוח.

בחור צעיר עומד בפתח, משקפי פלסטיק עגולים על אפו.

"משפחת מאירי?" הוא שואל.

"כן".

"יפה. יש כאן מכתב. יש לתת אותו למיכה מאירי".

הבחור מסתלק כלעומת שבא, ודקלה אינה מבינה מדוע מרים מחווירה לפתע פתאום ומתכנסת לתוך מחשבותיה, בעודה הופכת את המעטפה המאורכת לכל כיוון.



תודה לכם על המיילים שהביעו עניין בסיפור.
כרגע לא מסתדר לי לשלוח מיילים
והסיפור ממשיך בבמה זו



1600864177126.png