פרק 10


"ניצן? אמא מדברת", ניצן באמצע לקרוא ספרון בלשים, חש דריכות בלתי מוסברת.

"קרה משהו?"

"כן", האנחה שלה מעצימה את החשש הפוקד אותו, "אבא נפל".

"מה פרוש נפל? מה איתו?"

"נסעתי איתו לבית חולים. עדיין לא ברור לחלוטין אם זה שבר".

"יש טעם שאבוא?"

"לא צריך אנחנו מסתדרים".

"טוב. אם אתם צריכים משהו אני כאן, תמיד זמין".

"רגע ניצן, יש לי בקשה".

"כן?" ניצן שולח מבט מלא צער אל הספר.

"לוס הסוס, לבד".

"אה..."

"מה אה? מי יטפל בו?"

"אני???!"

"כן, ניצן".

"איך בדיוק? יש לי עבודה".

"לא יודעת. לא השגתי לו מטפל הגון. אתה היחיד שיכול לעזור".

"אני גר באמצע העיר, בדירת סטודנטים. איפה אכניס כאן סוס?"

"זו כבר בעיה שלך, ניצן. לוס צריך עזרה ואתה אמור לבוא ולטפל בו. היכן? זה כבר לבחירתך".

אימו מעולם לא דיברה איתו ככה, בקשיחות שכזו.

ניצן נאנח לעצמו, ספר הבלשים הפסיק לעניין אותו.

בדרכו לתחנה המרכזית מתכנן הוא את המשך צעדיו. הוא ייקח את לוס, וישוב איתו כשהוא דוהר עליו בשולי הכביש. לפי כמות הפקקים שיש בכניסה לעיר, יש סיכוי שמספר נהגים ימצאו את עצמם חולמים בהקיץ לזכות בכלי תחבורה שכזה.

אחר כך – ישכיר ללוס חדר במלון? צחוק קל תופס אותו כשהוא חושב על הסיטואציה הזו.

היכן יש מקום טוב להניח סוס?

המקום היחיד שנראה לו אפשרי הוא חצר הוילה של גיא אלון, המעביד החדש שלו.

גיא שואף להצעיד את העולם קדימה באמצעות האנטנות, מעניין מה תהיה תגובתו כשיראה שהוא רכוב על סוס.

*

כשניצן מגיע למושב, הוא מבין שהמחשבה לדהור על סוס מרחק כה רב היא בלתי הגיונית בעליל.

הוא מבקש מאבנרי לסייע לו, וזה מוכן להעמיס את הסוס על רכבו המסחרי שיש לו תו תקן להובלת בעלי חיים.

ניצן מבטיח לו בתמורה הגנת סייבר למחשבי המשק, חושב על בחיוך על תגובתם הצפויה של האקרים העובדים עבורו לשמוע על התפקיד החריג שייתן להם. הגנת מחשבים.

*

"רוצים חידה? מה זה ירוק מבחוץ ואדום מבפנים", רוני מקיש עם העט על משטח הפורמיקה הלבן, המשמש כעמדת עבודה, זורק לחלל החדר את הריענון היומי, משפטים שהופכים את העבודה המייגעת למעט יותר מסבירת-פנים.

"אתה לא מתכוון לאבטיח", אומר יואב.

"דווקא כן אבטיח", מפתיע רוני. כולם צוחקים

"חידה שניה: מה זה לבן בשילוב סגול".

"נו, מה אתה מוריד אותנו לחידות כאלה, אנחנו רוצים לאתגר את המחשבה", רוטן שוקי.

"כרוב", עונה צורי.

"חציל", מנסה מתן.

"התקלתי את עצמי, בא לי מוסקה ברוטב או כרוב ממולא", מתלונן רוני בחיוך, "ולא, התשובות לא נכונות".

הם צוחקים.

"נו, תגיד אתה, מה זה יכול להיות".

"המשרד שלנו". אומר רוני בחגיגיות.

הם צוחקים שוב

"מה מצחיק פה כל כך, חוגגים במקום לעבוד". יורם בן יוסף המנכ"ל נכנס למשרד. קומתו גבוהה ופניו צרות, מסגרת המשקפיים הירוקה על אפו המחודד מנסה לשוות לו מראה ידידותי מעט.

מתן נדרך.

הוא לא מחבב את המנכ"ל. ההבדל בינו לבין הסגן שלו חנוך קובי זועק לשמים.

חנוך החביב מחלק להם שוקולדים, יינות וחיוכים. ובתוספת המחמאות שהוא נותן – העבודה פרודוקטיבית הרבה יותר.

"כלום, דיברנו בעניני המשרד. באמת. נכון חבר'ה דיברנו על המשרד?" פרצופו התמים של רוני כובש את מתן.

איך הוא היה רוצה להיות כמוהו.

"מתן, קום וענה לי למה צחקתם פה עכשיו", המנכ"ל דורך לו על היבלת בכוונה תחילה. זו לכל הפחות תחושתו של מתן.

הוא נעמד, עיניו תועות על פני הנוכחים בחדר.

הם לא מסתכלים לכיוונו. וזה כבר פלוס גדול.

רק יואב מביט בו. רציני וקפוא, בוחן כל תזוזה בפניו, וגורם לו לחוש את הזיעה נוטפת ממצחו.

הוא מנער את המחשבות הדוהרות, ועונה בקול רועד מעט, "אנחנו לא בכתה א".

"נכון, אתם לא בכתה א', לכן לא מבין למה אתם צוחקים במקום לעבוד", אומר יורם בקול קשוח.

"רוצים מצלמות שיעקבו אחריכם? לא. אז בבקשה אני רוצה עבודה טובה. הכי טובה". הוא יוצא מהמשרד באותה מהירות שבה הופיע, בלי לומר שלום.

"הייתי עובר לעבוד אצל שילר", לוחש שוקי לחישה רמה.

יורם שב למשרד ומרעים: "מי שרוצה לעבור לעבוד אצל מי שזה לא יהיה – בבקשה. הדלת פתוחה. יש לי מספיק עובדים ברשימת המתנה."

השתיקה שמשתררת לאחר צאת המנכ"ל מהחדר, לא אורכת זמן רב.

רוני מכריז: "עוד מספר רגעים, יכנס חנוך עם פרלינים שוויצרים, אני מזמין במקום שוקולד ארוחה בשרית."

"שיטת המקל והגזר של חנוך ויורם", אומר מתן לעצמו, לא שם לב שדיבר בקול.

כולם מסתכלים עליו.

"נכון. המקל והגזר." מצהיר יואב בהשתאות, ומחייך אליו לראשונה.

מתן מחייך בקלילות, אך בליבו הוא נשאר אטום.

זה אבוד ליואב. הוא לא מסוגל לחבב אותו.

לאחר רגע הוא חש בעוצמה כמה שהוא גרוע. באמת.

הוא גרוע כי הוא צבוע, כי הוא שואף להיות יהודי על, בעוד שהוא שונא את החבר שלו.

הוא מוציא פנקס עם הלוגו של המשרד, בוחן אם העובדים רואים את מעשיו.

"אני נורמלי?

איך אני מסוגל לחוש דחיה כלפי יהודי,

שאני לא מזדהה ולא מסתדר איתו.

למרות כל ההבטחות שאתקדם."


הוא מסיים לכתוב ומביט אל השורות.

הן נראות לו תוקפניות מידי. אחרי הכל, הוא לא כזה גרוע.

הוא מסיף בחופזה:

"אני משתדל וזה העיקר, בטוח שעם הזמן אצליח

ושהכל יהיה טוב יותר".


*

ההמולה בפתח המליאה לא מוצאת חן בעיני מאבטחי הכנסת. הם מבקשים בתקיפות מההתקהלות להתפזר. אנשי התקשורת מתבקשים על ידם בנחישות בלתי מתפשרת לגשת למקום המיועד להם בעוד חברי הכנסת אמורים להכנס למליאה.

זה התחיל כשיפתח בלומנטל העיתונאי ניסה להשיג תגובה למאזיניו מאת חבר הכנסת חיים מנחם, המשיך בניסיון מספר ח"כים לומר את דעתם והתפתח כשאנשי תקשורת נוספים הצטרפו מתוך רצון להתעדכן.

חבר הכנסת רועי דלרון היה באמצע שיחה עם שני אנשי תקשורת, כששני מאבטחים ניגשו אליהם וביקשו בתקיפות לפזר את ההתקהלות.

רועי התרחק מהפתח, כשבעקבותיו אנשי התקשורת שרצו לשמוע פרטים נוספים.

"סלח לי, כבוד הח"כ, אני יכול לדבר איתך?" יוגב איש הבטחון צץ פתאום, מתנשף.

"כן, בבקשה", הבעת התעניינות הופיעה על פניו של רועי.

"שאלה קטנה, אתם יכולים להתרחק מעט?" פנה יוגב לשני העיתונאים.

"זה סודי?" התעניין אחד מהם.

יוגב השתדל שסערת הרגשות שלו לא תורגש, "לא זה לא סודי ברמה שתעניין אותך", ענה.

רועי התרחק מהם בעצמו, סקרן מה איש הבטחון רוצה לומר לו.

"כן, מה שימך?"

"יוגב ".

"בבקשה, ידידי".

"אני שואל אותך בעניין ניצן הררי. הוא קיבל את אישור הכניסה בגלל המלצה שלך. רוצה לדעת מי הוא ומה הוא בשבילך."

יוגב החליט להיות ישיר. זו הדרך הטובה ביותר להשיג קצה חוט.

לאחר רגע הוא הצטער ששאל. סבר פניו של רועי דלרון נעשה חמור. הוא הביט בו בעיניים מצומצמות, גבותיו התקרבו זו לזו. "מה זה עניינך?" השאלה נורתה מפיו בזעם.

יוגב חש בדריכות בלתי מוסברת, בעודו מבחין בשני העיתונאים שהחלו להתקרב.

זו היתה הנקודה בה הוא חש חרטה על שאמר לחבר הכנסת דלרון את שמו ושהוא הבין שהוא הסתבך בפרשיה לא לו.

בעודו שוקל בינו לבין עצמו מה לומר, הגיעו אנשי התקשורת למרחק האזנה.

"קצין הכנסת שלח אותי לברר." הוא מחליט לזרוק את הבעיה לכיוונו של עמרם.

דלרון מביט בו בקרירות, "עמרם לא שלח אותך. אל תמכור לי לוקשים. הוא נתן לי אישור. והסברתי לו מה ולמה. ואני מציע לך ידידי, לטובתך, לא לדחוף את אפך למקומות שלא צריך. הבנת, יוגב?"

"נשמע שהדיבורים פה מענינים יותר מדיבורים על חקיקה", אומר אחד העיתונאים, סקרנות מרצדת במבטו הממושקף.

"באמת יוצא דופן. חבר כנסת מאיים על איש ביטחון של הכנסת. סקופ כזה מעולם לא היה לי." אומר העיתונאי השני.

"לא קרה כלום, אל תמציאו דברים בבקשה. ואם אתם רוצים להתעדכן במידע שיענין את הקהל שלכם בואו עימי ללשכתי", מצהיר דלרון ברוחב לב, מחייך בנינוחות. משתדל להתעלם מיוגב העומד בצד ונראה נבוך למדי.

אגרופיו של יוגב מתנופפים בשקט, הוא פוסע לאחור, יוצא ממשכן הכנסת אל החושך הסמיך שבחוץ.

נראה שהפך להיות פראנואיד, אם כל משפט וכל תגובה גורמים לו לים של חשדות.

מצד שני, יתכן שהוא באמת עלה על סיפור שגדול עליו. הוא אדם פשוט בסך הכל שמצא את פרנסתו כמאבטח.

עזרי אמנם לא עונה לו – למרות זאת הוא יכול לבוא אליו לביקור פתע. אם עזרי עסוק וחושב שהוא יכול להתעלם מחברים ישנים, הוא יופתע ללא ספק לראות שגם חבר ותיק יכול להביא לשב"כ מידע שלא יסולא בפז.

וכשעזרי יכנס לסיפור, חבר הכנסת רועי דלרון יופתע לראות שאין לו עסק עם מאבטח פשוט אלא עם השב"כ בכבודו ובעצמו.



1600191400350.png