הנושאים החמים
אז הנה הגיע לו סופשבוע ורציתי לשתף. לספר על מה שעברנו השבוע בפרוג.
מתבקש בטח שאספר לכם את סיפורי ההצלחה של השבוע בפרוג וכל זה, אה?
אולי לספר על כ 60 תלמידות חדשות שהצטרפו השבוע למשפחת פרוג בבני ברק ובירושלים, בקורסי צילום, והדמיות אדריכליות.
או על הגשת ביניים של תלמידי עיצוב פנים בירושלים בקורס יחודי מסוגו בעולם: עיצוב בתי כנסת. הגשות היו אתמול, הקורס משולב בתוך מסלול הלימודים שלהם.
לספר לכם עם סדנת צילומי מזון מקצועית שהתקיימה אתמול בבני ברק לתלמידי הקורס, עם השף חיים ברנשטיין ותוצרתו.
או להרחיב לכם על סדנת צילום אירועים לתלמידות בירושלים שהתקיימה שלשום.. עם חתן כלה, משפחה וכו'.
או אולי בכלל לתאר עבורכם את הגשות סיום של תלמידות עיצוב פנים בבני ברק שסיימו ביום ראשון שנתיים וחצי של לימודים והשקעות במסירות מטורפת ותוצאות עוד יותר.
--
אבל דווקא כל זה רק פרומו לסיפור האמיתי שאני הולך לספר לכם:
אתמול (חמישי), בעוד אני יושב בפגישה חשובה בחדר ה'בודקע' הלא הוא חדר השלחן העגול הסמוך לחדרי ההרצאות.
דפיקות בדלת. - 'אפשר להכנס' אני אומר בקול, הדלת נפתחה מעט בזוית שלושים מעלות והציץ ממנה ראש של סטודנט קמעא מבויש עם שתי עיניים בורקות וזר של פרחי שושנים אדומות בידיו.
"אני רוצה רק לספר לך משהו, חיים. כבר יותר משנה שאני לומד כאן בפרוג - ירושלים. אשתי מרוויחה זר שבועי ביום חמישי בערב לקראת השבת. לפני הקורס השתדלתי מאד לעזור ולסייע בבית בחמישי בערב. ומאז שאני לומד כאן, תמיד את ההפסקה אני מנצל כדי לרדת למטה לצומת, שם על יד נגן הרחוב מוכרים זרים של פרחים. בקביעות אני לוקח זר יפה עבורה, מגיע לה, בזכותה, בלימודים!"
האמת? העינים שלי ברקו, רציתי פשוט לקום ולתת לו נשיקה. כי הסיפור הזה הוא לא פרטי שלו, הוא של כל המשקיענים והמצליחנים, התלמידים ואלו שכבר המריאו רחוק. מאחורי כולם עומד/ת בן זוג שמחזק ומעודד, שנשאר לבד לשעות ארוכות של לימודים, שיעורי בית וכו'.
אז זהו הסיפור האמיתי והאהוב עבורי השבוע. תמיד. של התלמידים שלנו. של כולם.
שבת שלום
חיים דיקמן, בית פרוג
קרדיט תמונה מצורפת: Brodie Vissers
מתבקש בטח שאספר לכם את סיפורי ההצלחה של השבוע בפרוג וכל זה, אה?
אולי לספר על כ 60 תלמידות חדשות שהצטרפו השבוע למשפחת פרוג בבני ברק ובירושלים, בקורסי צילום, והדמיות אדריכליות.
או על הגשת ביניים של תלמידי עיצוב פנים בירושלים בקורס יחודי מסוגו בעולם: עיצוב בתי כנסת. הגשות היו אתמול, הקורס משולב בתוך מסלול הלימודים שלהם.
לספר לכם עם סדנת צילומי מזון מקצועית שהתקיימה אתמול בבני ברק לתלמידי הקורס, עם השף חיים ברנשטיין ותוצרתו.
או להרחיב לכם על סדנת צילום אירועים לתלמידות בירושלים שהתקיימה שלשום.. עם חתן כלה, משפחה וכו'.
או אולי בכלל לתאר עבורכם את הגשות סיום של תלמידות עיצוב פנים בבני ברק שסיימו ביום ראשון שנתיים וחצי של לימודים והשקעות במסירות מטורפת ותוצאות עוד יותר.
--
אבל דווקא כל זה רק פרומו לסיפור האמיתי שאני הולך לספר לכם:
אתמול (חמישי), בעוד אני יושב בפגישה חשובה בחדר ה'בודקע' הלא הוא חדר השלחן העגול הסמוך לחדרי ההרצאות.
דפיקות בדלת. - 'אפשר להכנס' אני אומר בקול, הדלת נפתחה מעט בזוית שלושים מעלות והציץ ממנה ראש של סטודנט קמעא מבויש עם שתי עיניים בורקות וזר של פרחי שושנים אדומות בידיו.
"אני רוצה רק לספר לך משהו, חיים. כבר יותר משנה שאני לומד כאן בפרוג - ירושלים. אשתי מרוויחה זר שבועי ביום חמישי בערב לקראת השבת. לפני הקורס השתדלתי מאד לעזור ולסייע בבית בחמישי בערב. ומאז שאני לומד כאן, תמיד את ההפסקה אני מנצל כדי לרדת למטה לצומת, שם על יד נגן הרחוב מוכרים זרים של פרחים. בקביעות אני לוקח זר יפה עבורה, מגיע לה, בזכותה, בלימודים!"
האמת? העינים שלי ברקו, רציתי פשוט לקום ולתת לו נשיקה. כי הסיפור הזה הוא לא פרטי שלו, הוא של כל המשקיענים והמצליחנים, התלמידים ואלו שכבר המריאו רחוק. מאחורי כולם עומד/ת בן זוג שמחזק ומעודד, שנשאר לבד לשעות ארוכות של לימודים, שיעורי בית וכו'.
אז זהו הסיפור האמיתי והאהוב עבורי השבוע. תמיד. של התלמידים שלנו. של כולם.
שבת שלום
חיים דיקמן, בית פרוג
קרדיט תמונה מצורפת: Brodie Vissers
