הכל היה מוכן

הרכב המקושט נכנס אל החניון בגן האירועים המפואר
הכניסה הייתה מוארת, האורות מנצנצים מכל עבר
האורחים לבושים במיטב מחלצותיהם מסתובבים מחויכים ומשוחחים בין עצי הנוי טועמים קלות מהבופה העשיר שהונח לפניהם
השולחנות בתוך האולם היו ערוכים בקפידה ומלאים כל טוב
המלצרים עברו שוב ושוב לוודאות שלא יחסר מאום מהשפע הגדול שהוכן לכבוד האירוע

הכלה פסעה את פסיעותיה הראשונות מן הרכב ומעדה קלות, היא מתרגשת.
ההתרגשות ניכרת על פניה, וכבר יומיים שאיננה אוכלת, רק מצפה שיגיע הרגע בו תיכנס לחופה
הכל נשאו את עיניהם אל עבר הכלה שפסעה מלווה במשפחתה אל תוככי האולם
צוות הצילום תיעד כל תזוזה
החיוכים התפזרו לכל עבר, בזו אחר זו ניגשו אליה חברותיה, אל הכסא המעוצב, מחבקות, מברכות את חברתן ביומה הגדול

הכל היה מוכן
גם הנגנים על הבמה כבר אחזו בכליהם, מוכנים לפצוח במנגינת החופה המרגשת

האולם התמלא אט אט באורחים הרבים, החופה כבר הייתה מוכנה בחוץ, עלי הוורדים האדומים כבר פוזרו בשביל המוביל לחופה, הגביע ובקבוק היין עמדו הכן על המעמד, הרב המקדש כבר היה בסביבה.

הכל היה מוכן
משפחת החתן החלה לכסוס אצבעות, הם ניסו שוב ושוב להשיג את החתן בטלפון, אך לשווא, הוא היה אמור להגיע כבר מזמן, משום מה הוא מתעכב

משפחת הכלה החלו לחשוב שמשהו קורה, וניסו לברר תחילה בעדינות, הם נענו בתשובות מתחמקות, הם ניסו לעזור, אולי נתקע החתן היכן שהוא, במה נוכל לסייע? שאלו, הם ניסו להציע את רכבם, שמי מהם ייסע להביא את החתן
אין צורך, אנחנו דואגים לזה, השיבו להם משפחת החתן, הוא כבר יגיע

שעה וחצי חלפה לה
הכלה הייתה ישובה ראשה כפוף כנוס בספר תהילים, היא כבר סיימה פעמיים את כל התפילות לכלה
אחיותיה וחברותיה עוטפות אותה, מנסות בכל הכח להסתיר מעיניה את המתרחש

למרות זאת היא הרגישה היטב בהתרחשות,
היא שמה לב לזמן הרב שהיא ממתינה, לאורחים שהחלו נעים באי נוחות על מקומם
היא ראתה את הלחץ והחשש שהיה על פניהם של הוריה המודאגים, וחשה במבטים המרחמים, המביטים כל העת בה ובכניסה, מחכים לחתן שלה שיבוא

היא התאפקה, שלא לבכות, היא התאמצה להראות שהיא לא שמה לב, שטוב לה, שהיא רגועה ובטוחה שהנה עוד רגע קט שהוא נכנס היישר אליה, לכסות את פניה, ומשם לחופה

היא באמת קיוותה שאכן זה יקרה

אך בסתר ליבה החל החשש הנורא מכל לפעם בה, אפוא הוא? למה הוא עוד לא בא?

היא הביטה שוב באולם ובאורחים המחכים זמן רב כל כך לחופה המיוחלת
ופרצה בבכי קורע לב

היכן החתן שלי? זעקה

אפוא הוא? למה הוא לא בא?

ליבה נשבר

הדמעות הרבות שירדו מעיניה התערבו בדמעותיהם של חברותיה שפרצו בבכי יחד עימה, הם אחזו בה בחוזקה, מחבקות ומעודדות, אך גם הן הבינו היטב את גודל הכאב

היא בכתה ובכתה
כל כך הרבה חיכתה ליום חופתה עד שמצאה את אהבתה,
הקשר היה אמיץ, אמיתי, היא כבר חלמה על הבית שיקימו יחד, על השלום שישכון ביניהם, על האור שיביא לחייה, על מנוחת הנפש והשלווה

היא כבר חשה בשלימות ובאהבה אמיתית שמילאו את ליבה

היא לא ידעה את נפשה, איך זה קורה לה?

היא הביטה שוב אל הכניסה בעיניים כלות וזעקה במר ליבה -

בוא! בוא כבר!!!



אלפיים שנה שאנחנו מחכים לגאולה השלימה
ליום הגדול והנורא שבו יתגלה כבוד ה' בעולם
הכל נראה מוכן
חזרנו לארצנו מארבע כנפות,
ארץ ישראל פורחת ומתפתחת, הערים מתרחבות,
ציבור בני התורה הולך וגדל,
עולם התורה מתפתח ב"ה,
ארגוני קירוב רבים פועלים, אלפי גמחי"ם, ארגוני חסד, קופות צדקה,
הכבישים מוכנים, הכלכלה יציבה,
הכל מוכן
אז למה? ריבונו של עולם! המשיח לא בא???

בימים בהם אנו מתאבלים על גלות השכינה
נישא את עינינו לשמיים ונזעק בבכי

ריבונו של עולם! בוא!! בוא כבר!!!