הנושאים החמים
כשאני פוגשת את חני, גיליון הציורים המקוריים שלה אחוז בידיה ביראת כבוד כלשהי "את המקור אני תמיד משאירה אצלי" היא מסבירה בחיוך. "אחרי הכל- שם השקעתי את הלב ואת תמצית הנשמה".
חני וולפא ציירת מוכשרת העוסקת בתחום באופן רשמי למעלה משלוש שנים, אז סיימה את קורס איור ממוחשב בפרוג ("ומאז אני משתלמת בעוד קורס ועוד קורס כי זה מדבק וממלא לי את הנפש"...) בעולם התעסוקה תכירו אותה כמאיירת קומיקס ודיוקנאות ואף יוצרת דמויות מותגים.
כשאנחנו מדברות על סגנונות שונים בציור, מסתבר כי לחני יש כמה כאלו, ועוד אחד עיקרי שמהווה את המיתוג שלה בעיקר בציורי קומיקס.
"הסגנון שלי פחות נראה בציבור החרדי, הוא לוקח השראה מסגנון ציורי הקומיקס האמריקאי. כשהתחילו להתפרסם ציורים שלי בסביבה המוכרת, נו אלי כמה וכמה ואמרו לי שלדעתם, בציבור החרדי תהיה רתיעה מהסגנון שפיתחתי. המציאות הראתה אחרת... מסתבר כי הלקוחות שפונים אליי מוצאים את הטלפון של הסטודיו שלי בדיוק בגלל הסגנון הזה שהבאתי למגזר.
"מעשה אירוני קרה לי, כשהגיע אליי לקוח שהיה נשמע לי שמרני במיוחד, וביקש עבודה מסויימת. התחלתי לצייר לו את העבודה והשתדלתי להימנע מהקו המודרני שפיתחתי. לאחר ששלחתי לו את תחילת העבודה הוא פונה אליי בתמיהה: 'רגע, לאן נעלמו הקווים המיוחדים של הסגנון שלך? באתי אלייך בגללם!' ואז הבנתי שאמנות חייבת לצאת מהמקום הכי מתחבר של האמן, כך היא נכנסת ללבם של בני אדם ומחברת גם אותם. זה כיף לתת את נטיית הנפש שלי לאמנות, ולראות שאנשים מתחברים לקו הזה".
ציור בקו מודרני
לכל אמן שאמנותו היא פרנסתו מצבור סיפורים מרתק על אמנות ולקוח ומה שביניהם, אנו מבקשים מחני לשתף אותנו באחד כזה שנשלף לה מהתיק. "היה אחד ממש מצחיק על גבול המשוגע" היא ניזכרת ומחייכת.
"מו"ל מסויים, מאד מוערך ביקש ממני ליצור לו דמות ממותגת לאיזו פרסומת. הוא ביקש שאצייר לו דובים, כאשר האחד רובץ והשני ועומד.
ציירתי לו את הדובים והוא הודה לי מקרב לב. לאחר תקופה הוא שוב חזר אליי, ושאל אם אוכל לערוך בהם שינוי קטן.... מה השינוי? ביגוד. הוא צריך את הדובים האלו לבושים, מאחר ובקהילה מסוימת, שם הוא מעוניין לפרסם את המוצר שלו, התנגדו לפרסום שיש בו דובים שאינם לבושים.
אציין שהמו"ל בעצמו היה נבוך ומזועזע מהרעיון, אבל זה מה שדרשו ממנו, ודעתו לא ממש שינתה לצורך העניין. כל אמן צריך לדעת שגם ציבור כזה קיים, ואף פעם לא נדע מה צפוי לנו"...
מה לדעתך הקו המבדיל בין ציירי 2019 לצייר הילדות שלנו?
"עד כמה שזכור לי, כשאני הייתי ילדה הציורים היו הרבה יותר מתוקים, ילדים צוירו שמנמנים עם לחיים אדומות ושיער מלא ושעיר. ציור היה ציור. היתה אנטומיה וחוקים, הסגנון היה יותר ורוד וחייכני. היום יש הרבה יותר סגנונות וקוים וניסיון ליצור מציאות שהיא מעבר למציאות.
"אפילו בציבור החרדי יש הרבה מאד סוגי ציורים, לא רק בזכות העלילה אלא קו שונה תמונות גאומטריות, קרטוניות, (cartoon) ועוד. אם ניקח לדוגמא את הצייר האגדי יואל בר-לב שילדים רבים אוהבים את ספרי הקומיקס שלו, אז אפשר לראות שהדמויות שלו יותר מרתקות ופחות נצמדות למציאות.
פעם פשוט ציירו אנשים יפים או מכוערים, בגובה כזה או אחר, עם שיער בלונדיני, ג'ינג'י או שחור.
אם נתייחס לקו המשותף, אז בסופו של דבר, גם אז וגם היום, כל אחד מביא את המקוריות שלו. כל מאייר מביא את עצמו לתוך הציור, ובתוך הציור אפשר לגלות את האישיות של היוצר".
מבחינת פרנסה, יכולה לדרג לנו איך זה עובד?
"ציורי קומיקס הם העבודות הכי פופולאריות בציבור החרדי- לעיתונות, לספרים או למוסדות פרטיים. היא גם העבודה שדורשת מאמץ הכי גדול ביחס לתשלום שלה.
"ציירתי בעבר לעיתון חב"ד סיפור קומיקס על פני שנה שלימה. כעת אני מפרסמת קומיקס בעיתונים מקומיים של חב"ד, שהיא החסידות שלנו. כרגע אני עובדת על ספר שאמור לצאת בחודשים הקרובים, אינני יכולה לתת פרטים, אך כן אספר שזהו ספר קומיקס לילדים, המבוסס על ספר למבוגרים מרתק במיוחד.
תחום פרנסה אחר באיור הוא ציור דיוקנאות. "זו פרנסה 'טובה' יותר, היא ממוקדת יותר, מאפשר מסגרת רכה יותר ומתוגמלת מבחינה כספית הרבה יותר". מבהירה חני. "היא מוזמנת בדרך כלל על ידי ציבור מאד ספציפי של אנשים פרטיים, שרואים לנכון להשקיע את מיטב כספם על יצירות מעין אלו".
"יש גם את עולם המותגים המצוירים, שגם היא פרנסה נהדרת. היא משתלבת בעבודת מיתוג מוצר על ידי דמות. מדובר בעיצוב דמות מותג שהיום היא דבר מאד פופולרי. (למשל פרת השוקולד של עלית, לני של כרמית, התינוק של במבה ועוד).
"יצא לי לעצב כמה דמויות מיתוג לפרויקטים קטנים ופרטיים, ואני בהחלט שואפת להגיע גם למוצרים עולמיים".
חני, לצייר נשמע לי כזו עבודה פנטסטית.... לאייר קוים, לזרוק בהם צבע, למחוק, למתוח, לעמעם...
יש גם שחיקה?
"האמת שלפעמים קצת כן. בכל אמנות שהופכת לפרנסה יש רגעים שרוצים להתנתק. יש ימים שמדגדג לי מאד לשבת ולצייר בשביל הנפש, אבל בסוף אני מציירת למישהו עבודה ואז נגמר לי החשק לצייר מה שרציתי..."
ובכל זאת, ברוב הפעמים העבודות המוזמנות על ידי לקוחות נותנות גם למאייר את מרחב האמנות החופשי. חני מספרת על אחת העבודות המוזמנות ששבתה את ליבה במיוחד.
"אני יודעת שבאתר פרוג השמור, הציור הסופי כמו זה שאספר עליו יצונזר אוטומטית- מאחר והוא נראה ממש אמיתי". מציינת חני "אז רק אספר והקוראים יבינו מהציורים הבאים את היופי של היצירה.
"בעלה של חברה טובה שלי, ביקש שאצייר תמונה שלהם מהחתונה. היו לו כמה תמונות שהוא אהב והוא רצה ציור מושלם, שמשלב כמה מהתמונות. בשלבים ההתחלתיים אכן השתמשתי בתמונות המקוריות כדי להיות כמה שיותר קרובה לקווים האמיתיים, אך לאחר מכן הציור והצביעה היו חופשיים לגמרי".
"כאן אפשר לראות את דיוקן הרבנית שניאורסון שאיירתי במחשב, על ידי טכניקה שמדמה עיפרון".
כשאת מציירת במחשב זה כמו לצייר על דף?
"יש לי מסך שאפשר לצייר עליו בעט מיוחדת וזה כמו לצייר על דף לכל דבר. אני יכולה לבחור סוגי מברשות, צבעים, עיבוי קו במידה הרצויה... זה קל יותר, כי לא צריך לחכות ששכבות הצבע יתייבשו, העבודה מתקדמת בלי להכתים את דף... בעבודה פזית אם עשינו טעות בצבע אז 'אכלנו אותה' ואי אפשר לתקן, אלא אם כן עוברים עם קוים יותר כהים. מה שאינו רלוונטי לציור ממוחשב. בקורס למדנו מיסודות בסיסיים של ציור, איך בונים דמויות ומה הכללים של פרספקטיבה- ורק אז עברנו למחשב".
הציור שאת הכי קשורה אליו?
"הכי קשורה לציור הרבי מלובאוויץ'". משתפת חני ומספרת על הסיטואציה בה הוא צוייר.
"הכנתי אותו מתנה להורים שלי ליום החתונה שלי. מתנה שרוצה להביע את הכרת הטוב על כל חיי שהם בזכותם. הדפסתי להם אותו על קנבס ענק לסלון. הורים שלי תלו אותו בדמעות בקיר המרכזי. זהו הציור שאיתו אני מרגישה הכי טוב והכי הרבה סיפוק"...
חני וולפא ציירת מוכשרת העוסקת בתחום באופן רשמי למעלה משלוש שנים, אז סיימה את קורס איור ממוחשב בפרוג ("ומאז אני משתלמת בעוד קורס ועוד קורס כי זה מדבק וממלא לי את הנפש"...) בעולם התעסוקה תכירו אותה כמאיירת קומיקס ודיוקנאות ואף יוצרת דמויות מותגים.
כשאנחנו מדברות על סגנונות שונים בציור, מסתבר כי לחני יש כמה כאלו, ועוד אחד עיקרי שמהווה את המיתוג שלה בעיקר בציורי קומיקס.
"הסגנון שלי פחות נראה בציבור החרדי, הוא לוקח השראה מסגנון ציורי הקומיקס האמריקאי. כשהתחילו להתפרסם ציורים שלי בסביבה המוכרת, נו אלי כמה וכמה ואמרו לי שלדעתם, בציבור החרדי תהיה רתיעה מהסגנון שפיתחתי. המציאות הראתה אחרת... מסתבר כי הלקוחות שפונים אליי מוצאים את הטלפון של הסטודיו שלי בדיוק בגלל הסגנון הזה שהבאתי למגזר.
"מעשה אירוני קרה לי, כשהגיע אליי לקוח שהיה נשמע לי שמרני במיוחד, וביקש עבודה מסויימת. התחלתי לצייר לו את העבודה והשתדלתי להימנע מהקו המודרני שפיתחתי. לאחר ששלחתי לו את תחילת העבודה הוא פונה אליי בתמיהה: 'רגע, לאן נעלמו הקווים המיוחדים של הסגנון שלך? באתי אלייך בגללם!' ואז הבנתי שאמנות חייבת לצאת מהמקום הכי מתחבר של האמן, כך היא נכנסת ללבם של בני אדם ומחברת גם אותם. זה כיף לתת את נטיית הנפש שלי לאמנות, ולראות שאנשים מתחברים לקו הזה".
ציור בקו מודרני
לכל אמן שאמנותו היא פרנסתו מצבור סיפורים מרתק על אמנות ולקוח ומה שביניהם, אנו מבקשים מחני לשתף אותנו באחד כזה שנשלף לה מהתיק. "היה אחד ממש מצחיק על גבול המשוגע" היא ניזכרת ומחייכת.
"מו"ל מסויים, מאד מוערך ביקש ממני ליצור לו דמות ממותגת לאיזו פרסומת. הוא ביקש שאצייר לו דובים, כאשר האחד רובץ והשני ועומד.
ציירתי לו את הדובים והוא הודה לי מקרב לב. לאחר תקופה הוא שוב חזר אליי, ושאל אם אוכל לערוך בהם שינוי קטן.... מה השינוי? ביגוד. הוא צריך את הדובים האלו לבושים, מאחר ובקהילה מסוימת, שם הוא מעוניין לפרסם את המוצר שלו, התנגדו לפרסום שיש בו דובים שאינם לבושים.
אציין שהמו"ל בעצמו היה נבוך ומזועזע מהרעיון, אבל זה מה שדרשו ממנו, ודעתו לא ממש שינתה לצורך העניין. כל אמן צריך לדעת שגם ציבור כזה קיים, ואף פעם לא נדע מה צפוי לנו"...
מה לדעתך הקו המבדיל בין ציירי 2019 לצייר הילדות שלנו?
"עד כמה שזכור לי, כשאני הייתי ילדה הציורים היו הרבה יותר מתוקים, ילדים צוירו שמנמנים עם לחיים אדומות ושיער מלא ושעיר. ציור היה ציור. היתה אנטומיה וחוקים, הסגנון היה יותר ורוד וחייכני. היום יש הרבה יותר סגנונות וקוים וניסיון ליצור מציאות שהיא מעבר למציאות.
"אפילו בציבור החרדי יש הרבה מאד סוגי ציורים, לא רק בזכות העלילה אלא קו שונה תמונות גאומטריות, קרטוניות, (cartoon) ועוד. אם ניקח לדוגמא את הצייר האגדי יואל בר-לב שילדים רבים אוהבים את ספרי הקומיקס שלו, אז אפשר לראות שהדמויות שלו יותר מרתקות ופחות נצמדות למציאות.
פעם פשוט ציירו אנשים יפים או מכוערים, בגובה כזה או אחר, עם שיער בלונדיני, ג'ינג'י או שחור.
אם נתייחס לקו המשותף, אז בסופו של דבר, גם אז וגם היום, כל אחד מביא את המקוריות שלו. כל מאייר מביא את עצמו לתוך הציור, ובתוך הציור אפשר לגלות את האישיות של היוצר".
מבחינת פרנסה, יכולה לדרג לנו איך זה עובד?
"ציורי קומיקס הם העבודות הכי פופולאריות בציבור החרדי- לעיתונות, לספרים או למוסדות פרטיים. היא גם העבודה שדורשת מאמץ הכי גדול ביחס לתשלום שלה.
"ציירתי בעבר לעיתון חב"ד סיפור קומיקס על פני שנה שלימה. כעת אני מפרסמת קומיקס בעיתונים מקומיים של חב"ד, שהיא החסידות שלנו. כרגע אני עובדת על ספר שאמור לצאת בחודשים הקרובים, אינני יכולה לתת פרטים, אך כן אספר שזהו ספר קומיקס לילדים, המבוסס על ספר למבוגרים מרתק במיוחד.
תחום פרנסה אחר באיור הוא ציור דיוקנאות. "זו פרנסה 'טובה' יותר, היא ממוקדת יותר, מאפשר מסגרת רכה יותר ומתוגמלת מבחינה כספית הרבה יותר". מבהירה חני. "היא מוזמנת בדרך כלל על ידי ציבור מאד ספציפי של אנשים פרטיים, שרואים לנכון להשקיע את מיטב כספם על יצירות מעין אלו".
"יש גם את עולם המותגים המצוירים, שגם היא פרנסה נהדרת. היא משתלבת בעבודת מיתוג מוצר על ידי דמות. מדובר בעיצוב דמות מותג שהיום היא דבר מאד פופולרי. (למשל פרת השוקולד של עלית, לני של כרמית, התינוק של במבה ועוד).
"יצא לי לעצב כמה דמויות מיתוג לפרויקטים קטנים ופרטיים, ואני בהחלט שואפת להגיע גם למוצרים עולמיים".
חני, לצייר נשמע לי כזו עבודה פנטסטית.... לאייר קוים, לזרוק בהם צבע, למחוק, למתוח, לעמעם...
יש גם שחיקה?
"האמת שלפעמים קצת כן. בכל אמנות שהופכת לפרנסה יש רגעים שרוצים להתנתק. יש ימים שמדגדג לי מאד לשבת ולצייר בשביל הנפש, אבל בסוף אני מציירת למישהו עבודה ואז נגמר לי החשק לצייר מה שרציתי..."
ובכל זאת, ברוב הפעמים העבודות המוזמנות על ידי לקוחות נותנות גם למאייר את מרחב האמנות החופשי. חני מספרת על אחת העבודות המוזמנות ששבתה את ליבה במיוחד.
"אני יודעת שבאתר פרוג השמור, הציור הסופי כמו זה שאספר עליו יצונזר אוטומטית- מאחר והוא נראה ממש אמיתי". מציינת חני "אז רק אספר והקוראים יבינו מהציורים הבאים את היופי של היצירה.
"בעלה של חברה טובה שלי, ביקש שאצייר תמונה שלהם מהחתונה. היו לו כמה תמונות שהוא אהב והוא רצה ציור מושלם, שמשלב כמה מהתמונות. בשלבים ההתחלתיים אכן השתמשתי בתמונות המקוריות כדי להיות כמה שיותר קרובה לקווים האמיתיים, אך לאחר מכן הציור והצביעה היו חופשיים לגמרי".
"כאן אפשר לראות את דיוקן הרבנית שניאורסון שאיירתי במחשב, על ידי טכניקה שמדמה עיפרון".
כשאת מציירת במחשב זה כמו לצייר על דף?
"יש לי מסך שאפשר לצייר עליו בעט מיוחדת וזה כמו לצייר על דף לכל דבר. אני יכולה לבחור סוגי מברשות, צבעים, עיבוי קו במידה הרצויה... זה קל יותר, כי לא צריך לחכות ששכבות הצבע יתייבשו, העבודה מתקדמת בלי להכתים את דף... בעבודה פזית אם עשינו טעות בצבע אז 'אכלנו אותה' ואי אפשר לתקן, אלא אם כן עוברים עם קוים יותר כהים. מה שאינו רלוונטי לציור ממוחשב. בקורס למדנו מיסודות בסיסיים של ציור, איך בונים דמויות ומה הכללים של פרספקטיבה- ורק אז עברנו למחשב".
הציור שאת הכי קשורה אליו?
"הכי קשורה לציור הרבי מלובאוויץ'". משתפת חני ומספרת על הסיטואציה בה הוא צוייר.
"הכנתי אותו מתנה להורים שלי ליום החתונה שלי. מתנה שרוצה להביע את הכרת הטוב על כל חיי שהם בזכותם. הדפסתי להם אותו על קנבס ענק לסלון. הורים שלי תלו אותו בדמעות בקיר המרכזי. זהו הציור שאיתו אני מרגישה הכי טוב והכי הרבה סיפוק"...
