הנושאים החמים
יחסי הילדים עם הוריהם בעבר, לבין ימינו אנו.
שינויים, תהפוכות, סוגי תרבויות ומנהגים רבים השתנו בשנים האחרונות ובמיוחד מהשנים הקדומות יותר לימינו כיום. ביניהם, תלשנו בפינצטה, את הנושא הרגיש והכ"כ משמעותי, כאז כן היום, השאלה מהם ההבדלים.
היחס בין הילדים להוריהם. בין העבר להיום.
האם יש בכלל הבדל?
זאת לא אמורה להוות שאלה. ובכל אופן, לאי אלו אנשים שעדיין חובקים את שרידי הנוסטלגיה ואוחזים בהם בכל הכוח, נרתעים מלהודות, שכן, השינויים קיימים, מהווים כמחיצה, בין החיים המלאים אך השונים מאד בעבר מהחיים התוססים שלנו כיום.
ההבדל ברור וקיים.
לא יהיה קשה להיזכר בלא מעט סיפורים המוכיחים את אמונתם התמימה של הילדים בהוריהם, את הליכתם אחריהם בכל צעד ושעל, ולעולם לא עלתה מחשבה במוחם לסטות משחונכו, ואם אכן היננו מכירים מעט הסטוריה, נבין, שעד תחילת המאה ה-19, בשנים קדומות אלו, כלל לא היה מושג של חילוניות: או יהודי, או גוי מאמין בדתו. המושג "נושרים" שבדורינו אנו לצערינו הרב רווח, כלל לא היו קיים בלקסיקון העברי, אולי רק בקשר לעלים...
ננדוד הרחק, לתקופה של טרם נתינת האמנציפציה באירופה, טרם כניסתה של תרבות אירופה, ההשכלה לתוככי העם היהודי,
שם, בדיוק שם, עיני כל משפחה ומשפחה היו נשואות כלפי האב והאם, והלכו אחריהם מבלי להניד עפעף.
אם ננדוד קרוב יותר לארצנו, אך מרחק רב מארצות אירופה, אל עבר ארצות האסלאם לפני המאה ה-19, קודם חדירת תרבות אירופה לתוככי קהילות האסלאם, נראה - ובמדינות אלו במיוחד- את אמונתם המלאה בהוריהם. ידוע שבקהילות רבות, חשיבות המשפחה הנרחבת היתה בולטת באופן מיוחד, כל בן שנישא התגורר על יד אביו ועזר לו בפרנסה, כבוד המשפחה היה חשוב, דמות האב היתה בראש, חשובה ונחשבת, ואכן, נתון זה אחד הגורמים לשמירה הרוחנית הייחודית והשמרנית ששררה בקרב יהודי האסלאם עד המאה ה-19.
אלו דוגמיות קטנות, אך טועמות במקצת את אווירת החיים בשנים אלו, את היחס המכבד והמאמין ששרר בין הילדים כלפי הוריהם.
וכך ננדוד חזרה ובמהירות, אולי כבר על מטוס איכות, אל ימינו אנו. יש הבדל? יש הבדל.
גם אלו שהוזכרו לעיל, אוהדי הנוסטלגיה ופגיעי הפרידה לא יוכלו להוכיח כנגד, השנים הללו לא דומות לאלו שהיום, ואם נראה את דקויות העניין, נבין עוד יותר.
מתי בכלל חל השינוי?
כפי שהוזכר בתאור השנים הקדומות, צויין כמעט כבדרך אגב, הזמן בו חל השינוי, אך הוא בעצם המשמעותי לנו יותר מכל. עד המאה ה-19, החיים היו חיים מסוג אחד, ומתחילת המאה ה-19 ואפשר לומר שעד ימינו -מדובר כאן בעיקר על סוג החיים בנושא הנידון: היחס בין ילד להורה אך אף בכלל, החיים הם מסוג אחר.
מה אירע בזמן הזה, שגרם לשינוי משמעותי שכזה?
אכן, אף זאת הוזכר לעיל במילה או שתיים בין השורות, בתחילת המאה ה-19 ניתנה אמנציפציה, קודם באירופה ולאחר מכן אף בארצות האסלאם, נתמקד בארצות אירופה לעניינינו, מהי אמנציפציה? הפירוש המילולי והרשמי של המילה, הינו – שוויון זכויות, אך הפירוש המהותי הינו הרבה מעבר...
בתקופה זו, החלה תרבות אירופה, הגויית, לחדור לכיוון היהודים, בתחילה בטיפין אך מהר מאד בהשתלטות דרסטית ונוראית, זו היתה תקופה שמדינות אירופה החלו בהשתלטות אמפריליסטית. אכן, היא לא היתה רק מבחינה פיזית...
הגויים באירופה החלו להחדיר רוח של קידמה ושוויון בין כולם, יהודים וגויים כאחד, מובן שמהר מאד ההתבוללות היתה בשיאה. היהודים החלו ללמוד במוסדות הלימוד הגויי'ם, החלו ללמוד השכלה, והוכשרו למקצועות שונים, מובן שרבים מתכני למידתם היו דברי כפירה נוראיים, וכך השתלבו בחברה הגויית, למדו את מנהגיהם, והחלו לחקותם ולהתערות בחברתם, מהר מאד העניין התדרדר יותר ויותר.
על נושא של חדירת ההשכלה אל העם היהודי ניתן לכתוב מאמר נפרד. אך כעת נעסוק בהשלכה של חדירת ההשכלה לגבי התנהלות חייהם של הנערים הצעירים ומתוך כך להתנהגות שהשתנתה כלפי הוריהם.
אכן, כפי שנכתב, הנערים הצעירים היהודים הושפעו רבות מההתנהגות הגויית בכל אורח החיים, וכך אט אט, רכשו את המידות הנלעגות, את הדיבור הפרוע, הזניחו את ערכי היסוד של העם היהודי למען ערכים נוראיים ובזויים, הסירו כיפה, הורידו ציצית. ו-החילוניות נכנסה בפתחי רבים מבתי ישראל, והפילה חללים רבים. כך אכן קרה. אך זהו היה התאור הקיצוני שבכולם, המבחיל והמרטיט, אך בואו ונדבר על האלה שנדחקו לצד כל השנים, הנערים האלה, מהבתים הטובים וגם הפשוטים יותר, שלא נסחפו לגמרי - לא העיזו להיסחף לגמרי, אך שמירת המצב הרוחני הקדום היה כבר בלתי אפשרי, הם נשארו בתווך. הם שמרו תורה, שמרו מצוות, קיימו את הלכות כיבוד הורים, אך התמימות כבר לא היתה אותה תמימות, האמונה התמימה נסדקה במעט, העולם החיצון לא הקים מחיצת ברזל מוחלטת בפניהם, אחרי הכל.
תמימות הוא לא דבר שניתן להחזיר לקדמותו, זה כמו לקחת אריג בד לבן ובוהק ולמרוח עליו גואש שחור ועז, כל מה שיעשו לא יצלח בכדי להחזיר את הבד הלבן לבהיקותו הקודמת. זהו, התמימות, האמונה, הראש הקטן שלא מעיז לחשוב אחרת, כל אלה נצבעו בצבע שחור עז וצורם, ולמי שלא כל הצבע נשפך עליו, לכל הפחות נקודה אחת הפכה לשחורה מהאריג הבוהק, ואת הנקודה הזו לא הצליחו להסיר, עד היום הזה.
זהו. עד היום הזה. ועכשיו אתם שואלים מה הגורם לשינוי המשמעותי הזה? צבע הגואש השחור, בדיוק הוא.
כיום, היחס בין הילדים להוריהם, לצערינו הרב, הוא לא באותה מידת אמון מלא שהיתה בעבר. הוא לא יראת הכבוד השלימה והטהורה כלפי ההורים. לא הליכה אחר דרכם מבלי לחשוב אחרת. לא, לגמרי לא.
אלו חסרונות קשים ומרים, חלק מהאבידות הנוראות שאבדו לנו אי שם במערבולות הימים של חדירת ההשכלה לימינו, אך עם זאת, במפתיע, אין להתעלם ממעלות מסויימות שכיום מצויות יותר, חיוביות מאד, ובעצם, אלו תוצאות של החסרונות בהם מתאפיין היחסים כיום, ונסביר: בעקבות כך שהריחוק פחת, המעמד המוחלט בין ההורים לילדים מעט נסדק, יראת הכבוד של הילד מהוריו לא היתה כשהיתה, שאלו חסרונות ממשיים כיום, אך בעקבותיהם, נוצר קירוב בין הילדים לבין הוריהם, דיבור ישיר יותר, שיח פתוח יותר, מעמד קרוב וחם. אך חשוב לציין שאלו ישארו בגדר מעלות, לו אכן, יזכרו וידעו את קו הגבול, בין זרימה ופתיחות עם ההורים, לבין 'חברות' וביטול המעמד הברור בין הילד להוריו. במובן מסויים: לתפוס את המעלות מהעבר, את המעלות מההווה, ולהסיר את החסרונות משני הזמנים. כנראה ששלימות שכזו אפשרית רק בבוא משיח במהרה, אמן.
על כל פנים, מה שבעבר מעלות אלו לא היו קיימות, אמנם לא נגדירם כחיסרון בעבר, כי הילדים לא חשו בחסר הזה מפני שלא הכירו בו, אך אין להתעלם מכך שכיום אלו מעלות חשובות ונצרכות בהחלט.
בעבר, בעקבות הכבוד הרב שרכשו הילדים כלפי הוריהם, היראה, והאמונה. גם הריחוק היה בהתאם, היה מעמד ברור ומוחלט, של הורים, אחריהם הילדים. המושג של שיחות נפש ושפיכת רגשות הלב מילד אל הורה כמעט לא היה מצוי, (יש לציין שבכלל בעבר, עניין הרגשות פחות היה מוכר, ופחות מדובר, ובכל אופן, הריחוק הניכר בין הילד להוריו אף הוא גרם לכך), הדיבור הישיר, החמים והאוהב, מילד אל אבא, "זורם" בשפתינו אנו, לא היה קיים, מה שכיום סגנון זה של יחסים קיים לרוב, ומהווה מעלה חשובה וטובה עבור הילד. אך כפי שהזכרנו לעיל, מוכרחים הגבולות להתקיים תוכ"ד.
כך או אחרת, מצינו שאף בעבר ואף בהווה היו אי אלו חסרונות ואי אלו מעלות. כן אציין שבכל אופן אין ספק שהמעלות בהווה, הן תוצאה של חוסר ברירה, ברור שהיה עדיף לכולנו את המצב הרוחני, והיחס התמים והמאמין שהיה בעבר בין הילד להורה, היחס שבעצם הוא זה שאמור להיות, אין ספק שהיינו בוחרים בעבר, על חסרונותיו, על אף שבימינו היו אלו מוגדרים כחסרונות, בשונה מבעבר.
אך מי אנו, מהן העדפותינו. יש אחד שמנהיג, מחבר, ורוקם לנו ריקמה אחד שלימה ומושלמת, שאין אנו יודעים אותה, רואים רק את הקשירות שמאחור, את בלאגן החוטים. הריקמה, התפר ועוד תפר שמתחברים לתמונה אחת מדהימה לא נראים לעיינינו, אך נתפרים בשבילנו.
לנו רק נשאר למנוע את שפיכת הגואש השחור.
שינויים, תהפוכות, סוגי תרבויות ומנהגים רבים השתנו בשנים האחרונות ובמיוחד מהשנים הקדומות יותר לימינו כיום. ביניהם, תלשנו בפינצטה, את הנושא הרגיש והכ"כ משמעותי, כאז כן היום, השאלה מהם ההבדלים.
היחס בין הילדים להוריהם. בין העבר להיום.
האם יש בכלל הבדל?
זאת לא אמורה להוות שאלה. ובכל אופן, לאי אלו אנשים שעדיין חובקים את שרידי הנוסטלגיה ואוחזים בהם בכל הכוח, נרתעים מלהודות, שכן, השינויים קיימים, מהווים כמחיצה, בין החיים המלאים אך השונים מאד בעבר מהחיים התוססים שלנו כיום.
ההבדל ברור וקיים.
לא יהיה קשה להיזכר בלא מעט סיפורים המוכיחים את אמונתם התמימה של הילדים בהוריהם, את הליכתם אחריהם בכל צעד ושעל, ולעולם לא עלתה מחשבה במוחם לסטות משחונכו, ואם אכן היננו מכירים מעט הסטוריה, נבין, שעד תחילת המאה ה-19, בשנים קדומות אלו, כלל לא היה מושג של חילוניות: או יהודי, או גוי מאמין בדתו. המושג "נושרים" שבדורינו אנו לצערינו הרב רווח, כלל לא היו קיים בלקסיקון העברי, אולי רק בקשר לעלים...
ננדוד הרחק, לתקופה של טרם נתינת האמנציפציה באירופה, טרם כניסתה של תרבות אירופה, ההשכלה לתוככי העם היהודי,
שם, בדיוק שם, עיני כל משפחה ומשפחה היו נשואות כלפי האב והאם, והלכו אחריהם מבלי להניד עפעף.
אם ננדוד קרוב יותר לארצנו, אך מרחק רב מארצות אירופה, אל עבר ארצות האסלאם לפני המאה ה-19, קודם חדירת תרבות אירופה לתוככי קהילות האסלאם, נראה - ובמדינות אלו במיוחד- את אמונתם המלאה בהוריהם. ידוע שבקהילות רבות, חשיבות המשפחה הנרחבת היתה בולטת באופן מיוחד, כל בן שנישא התגורר על יד אביו ועזר לו בפרנסה, כבוד המשפחה היה חשוב, דמות האב היתה בראש, חשובה ונחשבת, ואכן, נתון זה אחד הגורמים לשמירה הרוחנית הייחודית והשמרנית ששררה בקרב יהודי האסלאם עד המאה ה-19.
אלו דוגמיות קטנות, אך טועמות במקצת את אווירת החיים בשנים אלו, את היחס המכבד והמאמין ששרר בין הילדים כלפי הוריהם.
וכך ננדוד חזרה ובמהירות, אולי כבר על מטוס איכות, אל ימינו אנו. יש הבדל? יש הבדל.
גם אלו שהוזכרו לעיל, אוהדי הנוסטלגיה ופגיעי הפרידה לא יוכלו להוכיח כנגד, השנים הללו לא דומות לאלו שהיום, ואם נראה את דקויות העניין, נבין עוד יותר.
מתי בכלל חל השינוי?
כפי שהוזכר בתאור השנים הקדומות, צויין כמעט כבדרך אגב, הזמן בו חל השינוי, אך הוא בעצם המשמעותי לנו יותר מכל. עד המאה ה-19, החיים היו חיים מסוג אחד, ומתחילת המאה ה-19 ואפשר לומר שעד ימינו -מדובר כאן בעיקר על סוג החיים בנושא הנידון: היחס בין ילד להורה אך אף בכלל, החיים הם מסוג אחר.
מה אירע בזמן הזה, שגרם לשינוי משמעותי שכזה?
אכן, אף זאת הוזכר לעיל במילה או שתיים בין השורות, בתחילת המאה ה-19 ניתנה אמנציפציה, קודם באירופה ולאחר מכן אף בארצות האסלאם, נתמקד בארצות אירופה לעניינינו, מהי אמנציפציה? הפירוש המילולי והרשמי של המילה, הינו – שוויון זכויות, אך הפירוש המהותי הינו הרבה מעבר...
בתקופה זו, החלה תרבות אירופה, הגויית, לחדור לכיוון היהודים, בתחילה בטיפין אך מהר מאד בהשתלטות דרסטית ונוראית, זו היתה תקופה שמדינות אירופה החלו בהשתלטות אמפריליסטית. אכן, היא לא היתה רק מבחינה פיזית...
הגויים באירופה החלו להחדיר רוח של קידמה ושוויון בין כולם, יהודים וגויים כאחד, מובן שמהר מאד ההתבוללות היתה בשיאה. היהודים החלו ללמוד במוסדות הלימוד הגויי'ם, החלו ללמוד השכלה, והוכשרו למקצועות שונים, מובן שרבים מתכני למידתם היו דברי כפירה נוראיים, וכך השתלבו בחברה הגויית, למדו את מנהגיהם, והחלו לחקותם ולהתערות בחברתם, מהר מאד העניין התדרדר יותר ויותר.
על נושא של חדירת ההשכלה אל העם היהודי ניתן לכתוב מאמר נפרד. אך כעת נעסוק בהשלכה של חדירת ההשכלה לגבי התנהלות חייהם של הנערים הצעירים ומתוך כך להתנהגות שהשתנתה כלפי הוריהם.
אכן, כפי שנכתב, הנערים הצעירים היהודים הושפעו רבות מההתנהגות הגויית בכל אורח החיים, וכך אט אט, רכשו את המידות הנלעגות, את הדיבור הפרוע, הזניחו את ערכי היסוד של העם היהודי למען ערכים נוראיים ובזויים, הסירו כיפה, הורידו ציצית. ו-החילוניות נכנסה בפתחי רבים מבתי ישראל, והפילה חללים רבים. כך אכן קרה. אך זהו היה התאור הקיצוני שבכולם, המבחיל והמרטיט, אך בואו ונדבר על האלה שנדחקו לצד כל השנים, הנערים האלה, מהבתים הטובים וגם הפשוטים יותר, שלא נסחפו לגמרי - לא העיזו להיסחף לגמרי, אך שמירת המצב הרוחני הקדום היה כבר בלתי אפשרי, הם נשארו בתווך. הם שמרו תורה, שמרו מצוות, קיימו את הלכות כיבוד הורים, אך התמימות כבר לא היתה אותה תמימות, האמונה התמימה נסדקה במעט, העולם החיצון לא הקים מחיצת ברזל מוחלטת בפניהם, אחרי הכל.
תמימות הוא לא דבר שניתן להחזיר לקדמותו, זה כמו לקחת אריג בד לבן ובוהק ולמרוח עליו גואש שחור ועז, כל מה שיעשו לא יצלח בכדי להחזיר את הבד הלבן לבהיקותו הקודמת. זהו, התמימות, האמונה, הראש הקטן שלא מעיז לחשוב אחרת, כל אלה נצבעו בצבע שחור עז וצורם, ולמי שלא כל הצבע נשפך עליו, לכל הפחות נקודה אחת הפכה לשחורה מהאריג הבוהק, ואת הנקודה הזו לא הצליחו להסיר, עד היום הזה.
זהו. עד היום הזה. ועכשיו אתם שואלים מה הגורם לשינוי המשמעותי הזה? צבע הגואש השחור, בדיוק הוא.
כיום, היחס בין הילדים להוריהם, לצערינו הרב, הוא לא באותה מידת אמון מלא שהיתה בעבר. הוא לא יראת הכבוד השלימה והטהורה כלפי ההורים. לא הליכה אחר דרכם מבלי לחשוב אחרת. לא, לגמרי לא.
אלו חסרונות קשים ומרים, חלק מהאבידות הנוראות שאבדו לנו אי שם במערבולות הימים של חדירת ההשכלה לימינו, אך עם זאת, במפתיע, אין להתעלם ממעלות מסויימות שכיום מצויות יותר, חיוביות מאד, ובעצם, אלו תוצאות של החסרונות בהם מתאפיין היחסים כיום, ונסביר: בעקבות כך שהריחוק פחת, המעמד המוחלט בין ההורים לילדים מעט נסדק, יראת הכבוד של הילד מהוריו לא היתה כשהיתה, שאלו חסרונות ממשיים כיום, אך בעקבותיהם, נוצר קירוב בין הילדים לבין הוריהם, דיבור ישיר יותר, שיח פתוח יותר, מעמד קרוב וחם. אך חשוב לציין שאלו ישארו בגדר מעלות, לו אכן, יזכרו וידעו את קו הגבול, בין זרימה ופתיחות עם ההורים, לבין 'חברות' וביטול המעמד הברור בין הילד להוריו. במובן מסויים: לתפוס את המעלות מהעבר, את המעלות מההווה, ולהסיר את החסרונות משני הזמנים. כנראה ששלימות שכזו אפשרית רק בבוא משיח במהרה, אמן.
על כל פנים, מה שבעבר מעלות אלו לא היו קיימות, אמנם לא נגדירם כחיסרון בעבר, כי הילדים לא חשו בחסר הזה מפני שלא הכירו בו, אך אין להתעלם מכך שכיום אלו מעלות חשובות ונצרכות בהחלט.
בעבר, בעקבות הכבוד הרב שרכשו הילדים כלפי הוריהם, היראה, והאמונה. גם הריחוק היה בהתאם, היה מעמד ברור ומוחלט, של הורים, אחריהם הילדים. המושג של שיחות נפש ושפיכת רגשות הלב מילד אל הורה כמעט לא היה מצוי, (יש לציין שבכלל בעבר, עניין הרגשות פחות היה מוכר, ופחות מדובר, ובכל אופן, הריחוק הניכר בין הילד להוריו אף הוא גרם לכך), הדיבור הישיר, החמים והאוהב, מילד אל אבא, "זורם" בשפתינו אנו, לא היה קיים, מה שכיום סגנון זה של יחסים קיים לרוב, ומהווה מעלה חשובה וטובה עבור הילד. אך כפי שהזכרנו לעיל, מוכרחים הגבולות להתקיים תוכ"ד.
כך או אחרת, מצינו שאף בעבר ואף בהווה היו אי אלו חסרונות ואי אלו מעלות. כן אציין שבכל אופן אין ספק שהמעלות בהווה, הן תוצאה של חוסר ברירה, ברור שהיה עדיף לכולנו את המצב הרוחני, והיחס התמים והמאמין שהיה בעבר בין הילד להורה, היחס שבעצם הוא זה שאמור להיות, אין ספק שהיינו בוחרים בעבר, על חסרונותיו, על אף שבימינו היו אלו מוגדרים כחסרונות, בשונה מבעבר.
אך מי אנו, מהן העדפותינו. יש אחד שמנהיג, מחבר, ורוקם לנו ריקמה אחד שלימה ומושלמת, שאין אנו יודעים אותה, רואים רק את הקשירות שמאחור, את בלאגן החוטים. הריקמה, התפר ועוד תפר שמתחברים לתמונה אחת מדהימה לא נראים לעיינינו, אך נתפרים בשבילנו.
לנו רק נשאר למנוע את שפיכת הגואש השחור.
