מדור עם כיתוב17.jpg

הודיה מסתורית / פרק 1

עלילה סוחפת ומותחת, מסעירה רגשות ומנוסחת בניחוח מקראי. סיפור בחמישה פרקים, שהולך להכניס אתכם לעולם חדש וממכר. מאת שרה מגן.
נכתב ע"י שרה מגן. · ‏17/6/18 ·
  1. שרה מגן.
    גרגירי סוכר פזיזים תפסו מחסה בכל סדק שבצבץ במטבחון הישן והישנוני של בית הכנסת. פינת הקפה הייתה מצולקת בכתמים חומים עד שחורים.

    הקרמיקות הירקרקות עמדו מאורגנות בשלווה. חרף הלכלוך. התרגלו וזהו.

    "השיעור מתחיל, חברים" קרא אי-מי מן הפתח.

    "אבי, נראה לך שאתה צריך להזכיר לי", הצטעק מי- שהוא מן המטבחון. "השיעור היומי הוא הארומה של כל היום".

    אבי התיז את שיירי הקפה לכיוון הכיור. ושביל אספלט שחור נגר אל חור הניקוז. נמשים שחורים קטנים קטנטנים נוספו לקרמיקות הירקרקות.


    ----


    "מורי ורבותי"

    גל הדיבורים נמוג כגלי הים המרפים עצמם בהתנפצם אל החוף. מרכינים את ראשם הקצוף בכבוד אל רצועת החולות הרובצת מנומנמת על שפת הים.

    רֶעבְּ שלוימה שתק. וכששמע את השתיקה המחכה-מכבדת, פתח והכריז בקול שקט את ההכרזה החד שנתית שלו:

    "מורי ורבותי, מחר בעזרת השם מתקיימת סעודת ההודיה השנתית של משפחתנו משפחת שבחוביץ על כל ענפיה שריגיה ופרותיה. כולם ככולם עולים ירושלימה. סעודת הודיה וקבלת התורה הפרטית שלנו. אי לכך, נאלץ להקדים את השיעור היומי בשעה אחת ומחצה. ויישר כח מראש לכל אחד ואחד. ולכולם ביחד.

    את השקט הרגיל והמתפלא שעטף את השומעים. שמע רֶעבְּ שלוימה היטב. והשקט הדהד בו בבת קול ארוכה ותובענית. דוחקת – הודפת ומדרדרת את המילים מפיו:

    "הפעם" אמר בהגבהת קול.

    "החלטתי לספר לכם, מה זה ועל מה זה מקיימים אנו סעודת הודיה זו במסירות נפש וזמן. בכל כוח ומוח. בכל שנה ובהרבות מנה".

    וכולם נאנחים אנחת הנאה של למפרע.

    אוּהַה אם רֶעבְּ שלוימה מספר סיפור. הרי יוצאים הם למסע בו הולך הוא להנחותם בדרך שמחות ודמעות, ניחוחות וטעמים ועליהם להכין ממחטות למכביר. למחות דמעות שמחה וגיל. צער וכאב. ובעיקר עליהם להכין לב שומע.

    ידוע רֶעבְּ שלוימה בכושר התיאור התיאורי שבו ניחן. הבאים לידי ביטוי, בשיעור הדף היומי שהוא המקים והמחיה, המוציא והמכניס. המוליך ומביא.

    כל שיעור הוא חוויה מהלכת, קמה, חיה ונושמת. כל תיאור הופך לקסם בפיו. כל אשר ידבר, ישמעו, יחושו, יריחו ויטעמו.

    וכאשר לשם משל, מתאר הוא את הפרה יכולים כולם לשמוע את געייתה. להריח את ריח החציר והרפת. לסתובְּ את אפבְּ. ולחזות בעיניה הגדולות-ענקיות, המביטות בהם בתמיהה גדולה.

    והיה אם יצאו לתור בסוגיות הקשורות בעוגן לים הגדול, היה ריח המלח חודר לאפם, וחספוס החול מגרגר בין אצבעות רגליהם. ורחש הגלים מרגיע את השומעים, וכמעט ונופלים הם לשנת לילה רגועה על השולחן בבית הכנסת כעל חול חמים רבוץ בשלוה חופית.

    כמדריך טיולים בקי ורגיל הוא מטייל עימם בין שורות הגמרא, מנסיק אותם אל על לטיול בשבילי הרקיע. ובסיומו של השיעור מנחיתם לארץ במפתיע. דשנים ברוחם ונעלים בנשמתם.

    ועכשיו מתנה שכזו. סיפור מפי רֶעבְּ שלוימה.

    וזאת למודעי, כי משפחת שבחוביץ, בניה מהוללים ומשובחים בכל הגלילות והתפוצות. הכרכים והחוצות. משפחה לתפארת. יהלומים בשרשרת. בנים וחתנים. וחתני חתנים, יושבים ולומדין ויושבים על מדין. ובנותיה צנועות וחסודות. ילדות ונכבדות. וכולן בחלקן שמחות ובחסד בְּטוחות. נושאים ונושאות חן בעיני כל. ובעיקר בעיני יוצר הכל.

    וחידה מחודדת מסובבת אותם כבר רבות בשנים. על "סעודת הודיה – קבלת התורה" סמוך ונראה לחג השבועות. ולא שחלילה גס ליבם על כולם. ויוצאים הם מן הכלל. אלא שזיכרון קורות אבותיהם נחרט על קורות בתיהם. כי כמעט ויצאו מן הכלל בגלל "רק" ו"מעט" ו"משהוא". לא הם. אלא אבות אבותיהם. ועל זאת יצאו מן הכלל וקבעו כאמור "סעודת הודיה – קבלת התורה". ובה בסעודה שיבחו אהובים וחגגו שנה בשנה סעודתם הדשנה במיני תרגימה והרבות בלגימה. לא כדי לאחד הלבבות המאוחדים. אלא כדי לשמח השמחים ולשוב ולהודות להלל ולשבח ליוצר במרומים. על הזכות ליישב תחת כנפי השכינה. בקדושה ובטהרה. בסביבה וחברה יקרה. ולא חלילה תחת בורות נשברים.

    ועוד, נושא שמוזכר מחוזק ומתוחזק בסעודה דנן. על ידי דרשנים ומגידים רבנים ועל ידי המשתתפים. יחזרו חזור והזכר. חזור והתפח- חשיבותה של תפילת אם יהודיה. תמיד. בכל עת. ובכל שעה.

    שנצורות הן התפילות באוצר מנוצר. שמור ובטוח. ומחכות ליום פקודה ופעולה ליום ישועה ולעת תשועה. שהם שעמדו לאבותיהם ולהם לדור דור ולנצח נצחים. במשפחתם ובמשפחת כל בני ישראל.

    יסופר שם בינות למנות ולרפרפות, על האם ולחישותיה החרישיות שלאטה לאזניים הזעירות. על המילמילים השקטות והעדינות כסיבי משי דקיקים, שנאגדו לחבל עבה חזק ואיתן קושר בינם - לאביהם שבשמים. קשר של אהבה נובעת - נצחית.

    ועל כל זאת ועוד יספר לנו רֶעבְּ שלוימה שבחוביץ, בפרק הבא.

    ----

    תגיות מאמרים

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. יואב ברק
    כשרון מוחלט!
    מבין השורות ניתן להבחין שהמילים נבררו בקפידה.
    המטאפורות מפוארות (מאוד)
    המילים. גם הן קולחות להן בחלקות
    וחורזים חריזות נעימות לקריאה, ואף לחזרה.
    בהצלחה.
    האמת שאני נמנע מלהקשות על דמויים כי המטאופרה היא כמו ציור, הכל אפשרי!
      שרה מגן אוהב/ת את זה.
  2. מוצרלה
    מחכה באזני הלא זעירות לשמוע על אותן מילמילים ושאר מילים (מילמילים! איזה יופי! מאמצת!)
    לא מתנגדת גם לרפרפת.
    אוה! כתיבה מסוגננת מאוד ועשירה!
      אשכולית ו-שרה מגן אוהבים את זה.
  3. רחל סרולוביץ
    אפשר למקד את שיא קורת הרוח שחשתי בקריאת הפרק, בנקודה בה הבנתי שדווקא הניסוח המליצי הוא זה שמביא את ההומור הדקיק אל הכתוב. בנוסף, ממחקר פשוט שערכתי בעבר, אנשים המחבבים ז'אנר כזה, מחבבים אותו בשל עונג השעשוע במילים ומשמעויותיהן, ולאו דווקא בשל העלילה. אך לדעתי המומחיות האמתית היא ויסות עוצמת השעשוע עד שלא תחפה על העלילה עצמה. הצלחות!
  4. א-ירושלמית
    שרה, זה מקסים. הכנסת אותנו ישירות לתוך העלילה. ואפילו שזו עדיין לא העלילה עצמה, הפתיח שלה מרתק ומכניס לאוירה באופן הכי מיטבי שיכול להיות.
      עורכת התוכן ו-שרה מגן אוהבים את זה.
  5. שריונה
    שרה- מחכים להמשך.
    כתיבה מלוטשת ועלילה מרתקת.
      עורכת התוכן ו-שרה מגן אוהבים את זה.
  6. נתן גלנט
    חיקוי של שמחה פשיטיק שמחקה את מוישה גוטמן?
    כך או כך - כתיבה נהדרת, עשירה ומלאה.
    מהוקצע ודחוס, קצר וטוב. (למי שמתחבר לז'אנר, לא לכל אחד, כמובן)


    ושאלה.
    מהם מילמלים?
    על המילמילים השקטות והעדינות כסיבי משי דקיקים, ...
    1. שרה מגן.
      מילמילים השקטות והעדינות כסיבי משי דקיקים - ביטוי למילים שקטות, של דרך אגב. רגש עדין ואוירה בלתי נתפסת כמעט – שהם המשפיעים העיקריים בחינוך.
      עורכת התוכן ו-א-ירושלמית אוהבים את זה.
  7. אשכולית
    איזו הפתעה לפגוש פה סיפור חדש בניחוח מרענן!
    כתיבה שנונה, סוחפת וצבעונית במיוחד, נראה כי נרקם כאם סיפור יפהפה.
    רעב שלוימה מאופיין נפלא, ואני מחכה בסקרנות עם יתר המסובים:) לשמוע את סיפורו.
  8. אסתי אקרמן
    שרה, איזה יופי.
    סגנון מיוחד עם קסם עתיק.
    מחכה לפעם הבאה.
  9. פנינה ריימונד
    סופרת חדשה נולדה? איך לא שמענו עלייך עד היום?
      עורכת התוכן ו-ידידיה חבר אוהבים את זה.
  10. רפאל417
    הלשון מצועצע מידי, תיאורים מיותרים, לקיחת מילים שמתאימים יותר להקשרים אחרים, וכן מילים שפירושם שונה ממה שמשמע כאן, למשל: "סדק שבצבץ", משבצבץ פירושו שיוצא ממקומו לכיוון מעלה, כמו "מבצבץ ועולה", ואילו סדק זה יורד למטה.
      לוטוס ו-wald אוהבים את זה.
    1. שרה מגן.
      תודה על הביקורת הממוקדת.
      ולגבי הסיגנון, עניין של טעם. לא כל דבר מתאים לכל אחד.
    2. ידידיה חבר
      'סדק מבצבץ' זהו בהחלט מושג קיים, אינני יודע אם מבחינה דקדוקית, אבל מטבעות לשון אינן מחויבות לכללי הדקדוק, כידוע.
      ומי שאיננו אוהב סגנון מצועצע, מתבקש לשמור את טעמו האישי לעצמו...
      שרה מגן אוהב/ת את זה.