הנושאים החמים
המקרה
גרפיקאית וותיקה הציעה עצמה לעבודה במשרד פרסום. בראיון העבודה הציגה את ניסיונה הרב ומקצועיותה. כשנשאלה לגובה השכר שמבקשת נקבה בסכום של 80 ₪ לשעה סכום מכובד לכל הדעות, והתקבלה לעבודה. בתום שנת עבודה ראשונה משבקשה לקבל חופשה ודמי הבראה נענתה ששכרה הגבוה כולל כבר גם חופשה והבראה. הגרפיקאית הגיבה שזה לא מדויק כלל וכלל כי הסיבה ששילמו לה שכר גבוה נובע מהוותק והמקצועית שלה ולא משום שכלול בתוכו תנאים סוציאליים, המנהל נותר בשלו, הוא הסכים כי היא מומחית ומקצועית ובעלת ותק ולמרות זאת אומר שלא היה משלם לה שכר גבוה כל כך לולא כלול בו גם חופשה, הבראה, מחלה, וחגים.
נשאלת השאלה מה הדין במקרה כזה.
תשובה
שאלה זו נקראת בפוסקים שאלת 'דמים מודיעים' דהיינו, האם אומרים שהדמים הגבוהים שקיבל העובד מודיעים תמורת מה באו ויש להסיק מהשכר הגבוה שכולל רכיבים נוספים ולא רק שכר עבודה או שלא.
בספר תרומת הדשן להרב ישראל איסרלן [1] מביא שאלה בראובן ששכר את שמעון שיבצע עבורו שליחות למדינה פלונית אל לוי וסיכם עמו שכר של עשרה זהובים לשליחות, משביצע שמעון את השליחות בא לראובן ודרש את שכרו המסוכם ועוד שלושה זהובים נוספים עבור הוצאות הדרך [בימינו דמי נסיעות], השיב לו ראובן שעשרה הזהובים כוללים גם את הוצאות הדרך מאחר ועל שליחות מעין זו נוהגים לשלם רק שבעה זהובים, ולכך הוסיף לו עוד שלושה זהובים בשביל הוצאות הדרך, ושמעון טוען לעומתו שמנהג כל השוכרים שמשלמים עבור הוצאות הדרך בנוסף לשכר השליחות שנקבע הדין עם מי, משיב התרומת הדשן שראובן צודק בטענתו שהרי שמעון מודה לו שאין ראוי לתת לו שכר גדול כל כך בשליחות זו אילולא כלול בתוכו גם הוצאות הדרך ובמצב כזה אומרים שהדמים מודיעים.
בעל הקצות החושן להרב יהודה לייב הכהן הלר [2] חולק על התרומת הדשן ומקשה עליו מגמרא מפורשת בפרק השוכר את הפועלים. המשנה אומרת 'מקום שנוהגים להשכים ישכים להעריב יעריב' כלומר, עובד חייב לעבוד בשעות שנהוג לעבוד באותה מדינה, שואלת הגמ' פשיטה שכך ומה החידוש בדבר, מתרצת הגמרא שהמשנה באה לחדש שגם אם המעסיק הוסיף על שכרן של הפועלים יותר מהמקובל בשוק, אעפי"כ אינו יכול לדרוש שיעבדו יותר שעות מהנהוג כי העובדים יכולים לומר שהוסיף על שכרן כדי שיעבדו טוב יותר ולאו דווקא בשביל שיעבדו שעות רבות מהמקובל, נראה מגמרא זו שלא אומרים שהדמים מודיעים.
האחרונים [3] האריכו להצדיק את שיטת תרומת הדשן מדברי הגמרא בתירוצים שונים, למעשה יש כמה דרכים בפסיקה.
יש מי שאומר [4] שאין להסיק מהתרומת הדשן לשאלה שלנו ולדעתם טענת 'דמים מודיעים' שייך רק בתשלום עבור הוצאות הקשורות ישירות לעבודת העובד, דוגמת נסיעות לשליח שהנסיעה היא חלק אינטגרלי מהעבודה אך משלמים עליה בנפרד, בזה כאשר המעביד טוען ששילם מחיר גבוה מהמקובל גם עבור הנסיעות מתקבלת טענתו, מאחר והנסיעה הינה חלק אינטגרלי מהעבודה מסתבר שהשכר הגבוה שנקבע כלל גם הוצאה זו, אבל בתשלום תנאים סוציאליים המחויבים לפי החוק, שאין לזה כל קשר לעבודה והתשלום הוא הטבה המגיעה לעובד בזה בוודאי לא אומרים שהדמים מודיעים וטענת המעסיק לא תתקבל.
לדעה זו טענת דמים מודיעים אינה שייכת לגבי חופשה, הבראה, מחלה, פנסיה, ופיצויי פיטוריו, אלא רק לגבי נסיעות וביגוד שהם תשלומים כחלק משכר העבודה וחלק מהעבודה עצמה.
ישנה דעה אחרת [5] שסוברת שניתן להסיק ממקרה התרומת הדשן לשאלתנו והדין הוא שדמים מודיעים גם לגבי תנאים סוציאליים ואינה מחלקת בין תשלום עבור נסיעות לבין תנאים סוציאליים אחרים כחופשה והבראה.
אלא שלדעה זו יש להביא בחשבון מספר פרמטרים נוספים טרם הקביעה שהדמים מודיעים כגון, האם השכר אכן מכסה את התשלום עבור התנאים הסוציאליים הנטענים או לא, וכן האם לעובד יש הסבר מניח את הדעת לשכר הגבוה שסוכם עמו כגון היותו עובד מצטיין או בעל וותק וכדו', ועוד פרמטרים.
אין לראות באמור ייעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי או הצעה לנקיטת פעולה משפטית כל שהיא ועל כל מקרה ומקרה יש להתייעץ בנפרד
[1] סימן שכ"ג.
[2] סימן שלא סק"א
[3] נתיה"מ (של"ב סק"א). ערוך השלחן (של"ב סי"ד).שו"ת שבה"ל ח"ד סימן רי"ט. חושן אהרן.
[4] קובץ דרכי הוראה ח"ד עמ' ריג. קובץ הישר והטוב חכ"ד עמ' קלו.
[5] קובץ הישר והטוב חי"ז עמ' קסב.
גרפיקאית וותיקה הציעה עצמה לעבודה במשרד פרסום. בראיון העבודה הציגה את ניסיונה הרב ומקצועיותה. כשנשאלה לגובה השכר שמבקשת נקבה בסכום של 80 ₪ לשעה סכום מכובד לכל הדעות, והתקבלה לעבודה. בתום שנת עבודה ראשונה משבקשה לקבל חופשה ודמי הבראה נענתה ששכרה הגבוה כולל כבר גם חופשה והבראה. הגרפיקאית הגיבה שזה לא מדויק כלל וכלל כי הסיבה ששילמו לה שכר גבוה נובע מהוותק והמקצועית שלה ולא משום שכלול בתוכו תנאים סוציאליים, המנהל נותר בשלו, הוא הסכים כי היא מומחית ומקצועית ובעלת ותק ולמרות זאת אומר שלא היה משלם לה שכר גבוה כל כך לולא כלול בו גם חופשה, הבראה, מחלה, וחגים.
נשאלת השאלה מה הדין במקרה כזה.
תשובה
שאלה זו נקראת בפוסקים שאלת 'דמים מודיעים' דהיינו, האם אומרים שהדמים הגבוהים שקיבל העובד מודיעים תמורת מה באו ויש להסיק מהשכר הגבוה שכולל רכיבים נוספים ולא רק שכר עבודה או שלא.
בספר תרומת הדשן להרב ישראל איסרלן [1] מביא שאלה בראובן ששכר את שמעון שיבצע עבורו שליחות למדינה פלונית אל לוי וסיכם עמו שכר של עשרה זהובים לשליחות, משביצע שמעון את השליחות בא לראובן ודרש את שכרו המסוכם ועוד שלושה זהובים נוספים עבור הוצאות הדרך [בימינו דמי נסיעות], השיב לו ראובן שעשרה הזהובים כוללים גם את הוצאות הדרך מאחר ועל שליחות מעין זו נוהגים לשלם רק שבעה זהובים, ולכך הוסיף לו עוד שלושה זהובים בשביל הוצאות הדרך, ושמעון טוען לעומתו שמנהג כל השוכרים שמשלמים עבור הוצאות הדרך בנוסף לשכר השליחות שנקבע הדין עם מי, משיב התרומת הדשן שראובן צודק בטענתו שהרי שמעון מודה לו שאין ראוי לתת לו שכר גדול כל כך בשליחות זו אילולא כלול בתוכו גם הוצאות הדרך ובמצב כזה אומרים שהדמים מודיעים.
בעל הקצות החושן להרב יהודה לייב הכהן הלר [2] חולק על התרומת הדשן ומקשה עליו מגמרא מפורשת בפרק השוכר את הפועלים. המשנה אומרת 'מקום שנוהגים להשכים ישכים להעריב יעריב' כלומר, עובד חייב לעבוד בשעות שנהוג לעבוד באותה מדינה, שואלת הגמ' פשיטה שכך ומה החידוש בדבר, מתרצת הגמרא שהמשנה באה לחדש שגם אם המעסיק הוסיף על שכרן של הפועלים יותר מהמקובל בשוק, אעפי"כ אינו יכול לדרוש שיעבדו יותר שעות מהנהוג כי העובדים יכולים לומר שהוסיף על שכרן כדי שיעבדו טוב יותר ולאו דווקא בשביל שיעבדו שעות רבות מהמקובל, נראה מגמרא זו שלא אומרים שהדמים מודיעים.
האחרונים [3] האריכו להצדיק את שיטת תרומת הדשן מדברי הגמרא בתירוצים שונים, למעשה יש כמה דרכים בפסיקה.
יש מי שאומר [4] שאין להסיק מהתרומת הדשן לשאלה שלנו ולדעתם טענת 'דמים מודיעים' שייך רק בתשלום עבור הוצאות הקשורות ישירות לעבודת העובד, דוגמת נסיעות לשליח שהנסיעה היא חלק אינטגרלי מהעבודה אך משלמים עליה בנפרד, בזה כאשר המעביד טוען ששילם מחיר גבוה מהמקובל גם עבור הנסיעות מתקבלת טענתו, מאחר והנסיעה הינה חלק אינטגרלי מהעבודה מסתבר שהשכר הגבוה שנקבע כלל גם הוצאה זו, אבל בתשלום תנאים סוציאליים המחויבים לפי החוק, שאין לזה כל קשר לעבודה והתשלום הוא הטבה המגיעה לעובד בזה בוודאי לא אומרים שהדמים מודיעים וטענת המעסיק לא תתקבל.
לדעה זו טענת דמים מודיעים אינה שייכת לגבי חופשה, הבראה, מחלה, פנסיה, ופיצויי פיטוריו, אלא רק לגבי נסיעות וביגוד שהם תשלומים כחלק משכר העבודה וחלק מהעבודה עצמה.
ישנה דעה אחרת [5] שסוברת שניתן להסיק ממקרה התרומת הדשן לשאלתנו והדין הוא שדמים מודיעים גם לגבי תנאים סוציאליים ואינה מחלקת בין תשלום עבור נסיעות לבין תנאים סוציאליים אחרים כחופשה והבראה.
אלא שלדעה זו יש להביא בחשבון מספר פרמטרים נוספים טרם הקביעה שהדמים מודיעים כגון, האם השכר אכן מכסה את התשלום עבור התנאים הסוציאליים הנטענים או לא, וכן האם לעובד יש הסבר מניח את הדעת לשכר הגבוה שסוכם עמו כגון היותו עובד מצטיין או בעל וותק וכדו', ועוד פרמטרים.
אין לראות באמור ייעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי או הצעה לנקיטת פעולה משפטית כל שהיא ועל כל מקרה ומקרה יש להתייעץ בנפרד
[1] סימן שכ"ג.
[2] סימן שלא סק"א
[3] נתיה"מ (של"ב סק"א). ערוך השלחן (של"ב סי"ד).שו"ת שבה"ל ח"ד סימן רי"ט. חושן אהרן.
[4] קובץ דרכי הוראה ח"ד עמ' ריג. קובץ הישר והטוב חכ"ד עמ' קלו.
[5] קובץ הישר והטוב חי"ז עמ' קסב.
