מחקתי את המאמר הקודם "כתר מלוכה" מכיוון שרציתי לכתוב את המאמר הנוכחי.. סליחה מכל המגיבים שתגובתם נמחקה.

מעשה באדם אחד שהיה נוהג ללכת בשוליים ולא בדרך המלך.
פעם היה שם בור, והוא נפל לתוכו.
הבור היה אפל מאוד, היו בו נחשים ומים דלוחים.
קרא האיש לעזרה, ובאמת ניסו לעזור לו.
זרקו לו אוכל ושתיה ואפילו כסף, עודדו אותו, לעגו עליו, מישהו השליך לו סולם, כולם נתנו לו עצות.
אף אחד לא היה בבור קודם, איש מהם לא ידע איך יוצאים מכזה מקום.
אז הוא ניסה לבד. חפר, הקים, העמיד, טיפס, והכי חשוב - התפלל וביקש והאמין וידע שאין דרך אחרת.
הוא חייב לצאת.
יום אחד הוא יצא. והיציאה היתה מצידו השני של הבור.
ושם - העולם נראה אחרת.
המרחבים היו מדהימים, השחקים היו גבוהים, האמונה בבורא הטוב והמיטיב היתה מלאה באור ובביטחון,
והכל קרץ אליו והזמין אותו לשמוח בתגליות המהממות.
אבל אז הוא גילה שלצד השחרור והדרור, הרי שהתחושות מהבור מלוות אותו גם הלאה.
הוא חש נחיתות, האשמה עצמית, רדיפה, חוסר אונים, פחד וחרדה וכו' וכו' ...
אבל הכל היה רק בתוך הקופסא הזו של המוח.
כי המציאות היתה כל כך מאפשרת, ומחייכת, והיה הכל טוב.
והכבלים היו חזקים, מאמללים, ולא אפשרו לו כלום.

אז הוא פתח במסע אמיתי ומפרך .
וגילה שכמות המאמץ לצאת מהבור, זהה למאמץ הנדרש לצאת מהבור של התודעה.
עם הזמן הוא ראה שהטיפוס אל מעבר להרי החושך, לצד הקושי, מתגמל ומסקרן כל כך.
סוג של גאולה פרטית.


* בהשראת הספר "במה ללא קהל" שנכתב במהלך המסע שלי למצוא את הטוב (אם כי אני רק בתחילתו...)
העלילה בספר לא היתה באמת, כמובן. הקונפליקטים לעומת זאת אותנטיים בחלקם.
הספר יגיע לחנויות בעז"ה בחודש אלול.

** המעשה הנ"ל לא בא לשקף שום דבר. בסך הכל מדובר במשל ואין לו קשר אלי
או לסיפור "במה ללא קהל".

1597760065604.png