shutterstock_78547903.jpg123.jpg

ברוב יועץ: על משמעת ודינמיקה הורית

יש לכם שאלה? שלחו אותה למדור 'ברוב יועץ', ואחד מהיועצים שלנו, יתפנה לענות עליה.
נכתב ע"י עורכת התוכן · ‏20/5/18 ·
  1. עורכת התוכן
    למדור 'ברוב יועץ' שלום וברכה!

    יש לי שאלה הקשורה לדינמיקה של המשפחה שלנו:
    מה עליי לעשות כאימא, שהמשמעת שלי על ילדיי הקטנים (ארבע ומטה) רעועה כמעט לגמרי. ברגע שאני מזכירה את אבא, יש משמעת. למה ממני הם לא חוששים ולא קשובים ולאביהם כן?
    אציין כי כבר ניסיתי מספר שיטות ורעיונות, אך לא הגעתי לאותה רמת משמעת שאני מצפה שתהיה.

    בתודה!

    א.ל.
    אמא לשלישיה צפופה ב"ה.


    אימא יקרה מאד!

    כשקראתי את שאלתך שמעתי בתוכה את הכאב שלך, את התסכול מכך שלפי הרגשתך, אינך מצליחה למלא בהצלחה את תפקידך האימהי.

    אני מניחה שהמטרה שלך בהשגת משמעת, היא לא על מנת ליצור שליטה, לא כדי להשיג כניעה וצייתנות. משמעת בבית היא תנאי בסיסי להתנהלות תקינה של סדר יום, של קימה בזמן, שינה בזמן, אכילה בזמנים מסודרים, סידור החפצים והמשחקים. שיתוף פעולה ומשמעת יוצרים אווירה נעימה בבית ותחושה שכולם שותפים פעילים ותורמים את חלקם החיובי למה שמתרחש בתוכו.

    ברור לכן, כי חוסר משמעת יוצר אי סדר, אי שקט, ומעל לכל תסכול עמוק, לעיתים אפילו תחושת כישלון בנוגע לתפקיד האימהי שלי. ובפרט כאשר רק המילה אבא כבר מחזירה אותם לסדר וגורמת להם להתנהג בדיוק כמו שצריך.

    את שואלת מדוע הם אינם חוששים ממך?

    הטבע הנשי בכללו הוא רך יותר והמציאות שאת מתארת נפוצה מאד. זו הרי הסיבה שבציווי: "איש אימו ואביו תיראו" הקדימה התורה את האם, לזרז את הבן ליראה ממנה היות שבדרך הטבע הוא ירא יותר מן האב.
    מצד שני כותב ישעיהו הנביא- "כאיש אשר אימו תנחמנו". כלומר, כוח הניחום, ההרגעה, היכולת להעניק לילד ביטחון ושלווה, נמצא דווקא אצל האם.
    ישנן עצות רבות ודרכים כיצד לחזק את האסרטיביות כשזו איננה באה באופן טבעי וללמד את הילדים להקשיב לך.
    אך אני רוצה להתעכב, להדגיש ולהעצים את תפקידך האימהי- הניחום, האהבה, ההכלה. הקשר האימהי שחשוב כל כך לטפח ולדאוג להזין ולתחזק אותו ללא הרף.
    מצאי לך כמה דקות פנויות ביום ונסי לחשוב אילו זכרונות ילדות, אילו חוויות של בית את רוצה לצרוב בילדייך. רגעים של צחוק, משחקים משותפים, פעילות יוצרת, השכבה רגועה. מה הם יזכרו כשיגדלו- רגעי קסם משפחתיים, אהבה, שמחה, חיבוקים או כמה צייתנים וממושמעים הם היו או לא היו. השקיעי בקשר אתם, בטיפוח הרגשי שלהם, אל תהפכי את נושא המשמעת למרכז מערכת היחסים ביניכם.
    שוב, אינני מקלה ראש בחשיבותה של המשמעת. כתבתי זאת למעלה. אך זכרי, שכאימא מיועדים לך תפקידים רבים וחשובים בבניית האישיות של ילדייך, בריאות הנפש שלהם והמבוגרים שהם יהיו לבסוף.

    הרבה הצלחה ונחת!

    אילת בריטמן
    מטפלת בקלפים טיפוליים.
    ayeletbarkai@gmail.com

תגובות

בכדי לרשום תגובה, עליך להרשם לאתר.
  1. מלפפון
    מזכיר לי שהבן שלי התנגד יום אחד ללכת לגן.
    אמרתי לו ביאוש: לאבא אתה לא עושה את זה, נכון? יודע שרק אני נכנעת.
    הוא ענה: לאבא עשיתי את זה פעם אחת...
    בגל זאת נכנעתי ולקחתי אותו הביתה...
  2. מר דרור
    כתיבה יפה מאוד ותובנות חכמות
    אך אין כאן תשובה לשאלה?!
      שושי שרלין אוהב/ת את זה.
  3. סופי12
    מי צריך את 'ברוב יועץ' כשיש את 'איש את רעהו'? ;)
  4. חלוש
    הכיוונים שעלו פה לפתרון הבעיה יפים,
    רק שהרעיונות שהעלו כאן הם בסיס ליצירת משמעת ולא דרכים להחלת משמעת.
    אכן, ילד שטוב לו מאד בבית, וחשובה לו האהבה וההערכה של אמא יטה יותר לשמוע לה ולרצות אותה,
    אבל עדיין צריך לתת בידי האמא עוד כלים מעשיים שיתנו תוקף לדבריה בעיני הילדים.
      eden24696, עורכת התוכן ו-גלבוע אוהבים את זה.
  5. אסתר
    כתוב יפה ומאיר זווית נוספת ויפה על אימהות, אבל למעשה, לא ניתן כאן פתרון לשאלה. אפילו לא כיוון של פתרון אלא סוג של סתימת פיות לאמא המתייעצת מעין: תפסיקי לחשוב על משמעת, תראי את החלק הרך והאימהי שבך.
    ולדעתי, כדי לצלוח את היומיום המתיש של אמא לילדים קטנים, כפי שמתואר, חייב להיות גם משמעת. חייבת להיות תמונה מאוזנת של אהבה, חום, רכות ונינוחות מצד אחד, וסמכות ומשמעת מצד שני.
    כרגע היא נשמעת מרוסקת עם אפס דימוי עצמי.