הנושאים החמים
בחירה – בכי רע
אין לי הרבה מה לעשות כאן.
בכדי למלא את הזמן, חשבתי לספר לך, אמא, מעט עלי.
מאז שאני זוכר את עצמי יש לי שני חברים קרובים שמלווים אותי תמיד, יהונתן חפץ ור' ברוך קדוש.
ר' ברוך שקט, נכבד, עם טעם עייף מעט.
ואילו יוני נמרץ, עכשווי, וקולני הרבה יותר.
בכל צומת בין אם חשובה ובין אם שולית, מתנהל ויכוח ביניהם, יוני אגרסיבי הרבה יותר וקשה להתנגד לו, ר' ברוך איטי לפעמים, משעמם.
ביום הארור ההוא יצאתי מהישיבה בסוף מריחה עצלה של סדר ג'. וכשראיתי את שמוליק יושב ליד ההגה של הרכב ששכר, מנפנף לעברי בתנועה שפירושה היה אחד, שוחרר הרסן.
יוני החל לצווח בטירוף, לך על זה, שנים אתה חולם על דהירה ברכב, כאילו הכביש מינימום של סבא שלך, ור' ברוך – שתק ---
נכנסתי פנימה, תרגלתי קצת עם הדוושות, שילבתי הילוך והתחלתי להאיץ. מד המהירות טיפס בהדרגה שלושים, ארבעים, חמישים, שמונים. הרוח שחדרה בעד החלון הפתוח למחצה, נפנפה את שערי, ואני הרגשתי ברקיע השביעי.
תרגיע, נזכר ר' ברוך להתעורר, אתה באזור מיושב...
תשתוק כבר, כך יוני כמובן, תן להנות.
הבזק סגלגל, חבטה, חריקת בלמים מאוחרת, וזהו.
מירי, ילדה קטנה ומתוקה בת ארבע שנולדה אחרי שבע שנות המתנה, נפלה קרבן.
קרבן לתשוקה להשוויץ בעיני עצמי.
אורות מהבהבים, סירנה, אזיקים.
ואז המעצר, המתנה למשפט.
את בטח זוכרת שהמשפחה דרשה שלא אבוא להלוויה. לא תכננתי לבוא. לא יכולתי.
המשפט. העו"ד האומלל ששכרתם בדמים מרובים, התאמץ כ"כ להוציא אותי יפה, מעידה חד פעמית, עדות אופי, ואני - לא ניסיתי אפילו לעזור. לא יכולתי.
השופטת לא יכלה לסבול אותי. צעיר פוחז, נטול רישיון, משתולל על הכביש ורוצח – ילדה תמימה.
שלוש שנים הם עונש קל, כך אמרה, ואני – הסכמתי איתה בליבי.
שלושה חדשים אני כאן, בפנים, בודד בין מפלצות, וידידיי משכבר הימים – החליפו להם תפקידים.
ר' ברוך מנסה לעודד, יש תקווה, אל תתייאש, שבע יפול צדיק וקם.
ויוני? יוני לועג בקול צורם, תקווה למה? לשידוך עם אסירה מאגף הנשים? לחזור לישיבה ולעשן עם החברותא בחצר, תוך ליבון הסוגיא?
לחשושיו נעשים מרירים יותר ויותר, כבדים, אפלים.
ור' ברוך – שוב שותק.
אינני יודע איך אחזיק מעמד עד הסוף, וכיצד אראה אז.
דניאל
אין לי הרבה מה לעשות כאן.
בכדי למלא את הזמן, חשבתי לספר לך, אמא, מעט עלי.
מאז שאני זוכר את עצמי יש לי שני חברים קרובים שמלווים אותי תמיד, יהונתן חפץ ור' ברוך קדוש.
ר' ברוך שקט, נכבד, עם טעם עייף מעט.
ואילו יוני נמרץ, עכשווי, וקולני הרבה יותר.
בכל צומת בין אם חשובה ובין אם שולית, מתנהל ויכוח ביניהם, יוני אגרסיבי הרבה יותר וקשה להתנגד לו, ר' ברוך איטי לפעמים, משעמם.
ביום הארור ההוא יצאתי מהישיבה בסוף מריחה עצלה של סדר ג'. וכשראיתי את שמוליק יושב ליד ההגה של הרכב ששכר, מנפנף לעברי בתנועה שפירושה היה אחד, שוחרר הרסן.
יוני החל לצווח בטירוף, לך על זה, שנים אתה חולם על דהירה ברכב, כאילו הכביש מינימום של סבא שלך, ור' ברוך – שתק ---
נכנסתי פנימה, תרגלתי קצת עם הדוושות, שילבתי הילוך והתחלתי להאיץ. מד המהירות טיפס בהדרגה שלושים, ארבעים, חמישים, שמונים. הרוח שחדרה בעד החלון הפתוח למחצה, נפנפה את שערי, ואני הרגשתי ברקיע השביעי.
תרגיע, נזכר ר' ברוך להתעורר, אתה באזור מיושב...
תשתוק כבר, כך יוני כמובן, תן להנות.
הבזק סגלגל, חבטה, חריקת בלמים מאוחרת, וזהו.
מירי, ילדה קטנה ומתוקה בת ארבע שנולדה אחרי שבע שנות המתנה, נפלה קרבן.
קרבן לתשוקה להשוויץ בעיני עצמי.
אורות מהבהבים, סירנה, אזיקים.
ואז המעצר, המתנה למשפט.
את בטח זוכרת שהמשפחה דרשה שלא אבוא להלוויה. לא תכננתי לבוא. לא יכולתי.
המשפט. העו"ד האומלל ששכרתם בדמים מרובים, התאמץ כ"כ להוציא אותי יפה, מעידה חד פעמית, עדות אופי, ואני - לא ניסיתי אפילו לעזור. לא יכולתי.
השופטת לא יכלה לסבול אותי. צעיר פוחז, נטול רישיון, משתולל על הכביש ורוצח – ילדה תמימה.
שלוש שנים הם עונש קל, כך אמרה, ואני – הסכמתי איתה בליבי.
שלושה חדשים אני כאן, בפנים, בודד בין מפלצות, וידידיי משכבר הימים – החליפו להם תפקידים.
ר' ברוך מנסה לעודד, יש תקווה, אל תתייאש, שבע יפול צדיק וקם.
ויוני? יוני לועג בקול צורם, תקווה למה? לשידוך עם אסירה מאגף הנשים? לחזור לישיבה ולעשן עם החברותא בחצר, תוך ליבון הסוגיא?
לחשושיו נעשים מרירים יותר ויותר, כבדים, אפלים.
ור' ברוך – שוב שותק.
אינני יודע איך אחזיק מעמד עד הסוף, וכיצד אראה אז.
דניאל
