בידוד-סגר-ריחוק חברתי
יש מי מבינכם שהמילים הללו לא מעוררות בו סלידה?
אם כן-כמוני כמוכם...
בתקופה של הסגר הראשון הרגשתי שהבית סוגר עלי כמו בית כלא
להזכירכם לא יכלנו אז לצאת -הרחובות היו שוממים
ולאומנית שכמותי-זה היה קשה מנשוא...
חלפו חודשים ולצערי חזרנו לאותה נקודה
רק עם מצב הרבה פות מעודד והרבה פחות שת"פ
חששתי מאוד מהסגר כשמתקרב עלינו
אבל לא ידעתי עד כמה עלי לחשוש
כי בתאום מושלם כמה ימים לאחר תחילת הסגר
נכנסיתי לבידוד..כן גם אלי זה בא... (אני טוענת שזו חויה שלכולם מגיעה בסוף...)
אז כמה טוב שיש אפשרות לקחת את המצלמה ליד ו
להביע את התחושות באמצעותה
מה שניסיתי להביע בתמונות זה את תחושת המחנק-העולם שבחוץ ,מבעד לסורגי הבידוד
החושך למול האור-שעוד יכנס פנימה ויציף גם את הבידוד המדכא-באור של תקוה
1.JPG

כמה טוב שזריחות יפות כאלה -אפשר לראות מבעד לחלון....
3.JPG


הציפור הזו הזכירה לי שורה מהשיר שמש של חנן בן ארי-
"ואז אני אהיה כמו שמש לעולם אהיה כמו ציפור נודדת חופשיה"...
כמה רציתי להיות כמו הציפור הזו -נודדת וחופשיה!
IMG_8130.jpg

האור מבעד לסורגים....
4.JPG

כשהבית ההאהוב-הופך למעין כלא...

אז מאחלת לכולם חג שמח מי בבידוד ומי בסגר..
תהנו שם בחוץ גם בשבילי;)
ואם אתם בסגר תזכרו שיש גם בו נקודת אור-יום תסיימו אחד אותו....