הנושאים החמים
בס"ד
לא בוכים על חלב שנשפך ?!
אינני יודע מה גורם לי לפתוח את פי אחרי כ"כ הרבה שנים ששתקתי, אולי נקיפות מצפון שנוקפות אותי בזמן האחרון יותר ויותר ואני מפחד לקחת את סודי אל הקבר, אולי סתם לא נעים לי שנכדי ימשיכו להפיץ שקר לעולם, שקר שאני המקור שלו ואולי הידיעה שעל ידי סיפור זה אנשים יבינו את כח הפרסומת, ואיך אפשר למנף עסק בעזרת פרסומת נכונה. בכל מקרה אתחיל בסיפור:
לפני עשרות בשנים שהמדינה שלנו הייתה עדיין בחיתוליה, התאספנו אט אט באחד המושבים במרכז הארץ קבוצה של אנשים, שמה שאיחד ביננו היה זה שכולנו אודים מוצלים מאש בוגרי המחנות הארורים. כל שאיפתנו הייתה להקים משפחה ולבנות בכך גל-עד למשפחותינו האהובות הי"ד שנשארו שם, ולפרנס את משפחתנו בכבוד. אך הרבה אופציות לעבודה קבועה לא היה, וכך כל יום היינו נפגשים בערב כל החברים, ושואלים איך נביא מחר לחם לבית.
ערב אחד אמר אחד החברים: למה שלא נקנה פרה ביחד, וכך נחסוך את הכסף של החלב שכה נצרך לילדינו, ואם יהיה קצת חלב מיותר נמכור לשכנים ונרוויח קצת כסף.
אף אחד לא הקשיב לו, רק שלושה חברים ואני מבניהם נשארנו לצידו. אמרנו לו שמהיום נתחיל לחסוך כסף, ותוך חודש חודשיים נוכל לקנות את הפרה. חודשיים עברו והיה ברשותנו פרה טובה שמניבה חלב בשפע, ואני לא יודע אם היום בדור השפע מבינים אותי, אבל אז היה הקלה גדולה מאוד שלא צריכים לקנות חלב, ועוד נשאר קצת כסף לשאר הדברים.
חצי שנה לאחר מכן עוד פרה הצטרפה, וכך מכרנו יותר חלב והרווחנו יותר כסף. בקיצור, לאחר שנתיים היו ברשותנו שש פרות, ומהם היה לנו פרנסה, וסביבם התנהל סדר היום שלנו. סדר יום שהתחיל בשעת בוקר מוקדמת, שהיינו חולבים את הפרות אל תוך דליים, מעבירים את החלב למיכל הפסטור, ממלאים בבקבוקים ואז יוצאים לסיבוב החלוקה בבתי המושב, לוקחים מהם את הבקבוקים הריקים, מנקים אותם וחוזר חלילה.
לא הרבה זמן היה לנו ליהנות. ואז התחילו הבעיות, פרה אחת חלתה ומתה, המכונה של הפסטור התקלקלה ותיקונה עלה הון תועפות, כסף שלא היה לנו להשקיע בתיקון, ולווינו את הכסף מהחברים שלא השתתפו אתנו בהשקעה, ונראה לי שבליבם שמחו מאוד על זה שלא השתתפו אתנו בהשקעה.
המכונה חזרה לעבוד, ואנחנו כבר רצינו לצאת מהבוץ ולחזור ולהרוויח. הגענו בכוחות מחודשים לחליבה, העברנו את כל דליי החלב למיכל הפסטור הענק, ואז באתי להתחיל את הפסטור, כנראה עשיתי בטעות תנועה לא נכונה וכל החלב נשפך על הרצפה. חבריי הסתכלו לשנייה בהלם, ומיד התיישבו על הרצה כאבלים, והתחילו לבכות בכי תמרורים. הבכי היה מדבק וגם אני יושב על הרצפה ובוכה.
אחרי כמה דקות, למרות שאף אחד לא האשים אותי, אני לא הרגשתי נעים, ואמרתי להם, די חברים "לא בוכים על חלב שנשפך". הם מסתכלים עלי ומתחילים לצעוק, לא לבכות?! זה הדבר הכי עצוב שקרה לנו, ואם על זה לא נבכה על מה כן נבכה?! וחזרו לבכות בכל כוחם.
תוך כדי שאני חושב איך להרגיע אותם עולה לי רעיון, חברים די לבכות אני אומר להם בשמחה, שמעתם פעם על "מיליארד סינים לא טועים"? כן הם עונים בשקט, אבל מה הקשר לעכשיו, ולמה בגלל זה להפסיק לבכות?
תקשיבו ותבינו, אתם לא יודעים איפה זה סין, אף פעם לא ראיתם סיני, ואתם לא בטוחים במאה אחוז שיש בדיוק מיליארד סינים. אולי יש קצת יותר אולי יש פחות? ובכל אופן אתם יודעים שיש מיליארד סינים, כי אמרו לכם ש"מיליארד סינים לא טועים" מי אמר שהם לא טועים? ובכלל איזה דבר כל המיליארד סינים עושים וצודקים? אפילו לאכול לא כולם אכלו היום, כי אחד ישן, ואחד צריך לעשות בדיקה רפואית והוא בצום היום ובכל אופן הוא אכל, אז זה היה טעות בשבילו לאכול, אז מה הסיכויים שכל המיליארד סינים עשו משהו ולא טעו? הם מסתכלים עלי כ"תרנגול על בן אדם בכפרות", טוב בסדר. אבל מה הקשר לעכשיו?
אני מקודם אמרתי לכם ש"לא בוכים על חלב שנשפך". אני מסכים אתכם שזה משפט שטותי, אבל הרעיון שלי הוא כזה: נכון שהיום אין לנו חלב לחלק, אבל ממחר על כל בקבוק חלב שלנו יהיה כתוב "לא בוכים על חלב שנשפך", נכון שביום הראשון אנשים לא יבינו, אבל לאט לאט זה יכנס להם לראש. ואם עד עכשיו אנשים מאוד שמרו ונזהרו על כל טיפת חלב, לאט לאט הם יתחילו לזלזל בזה, ואם יישפך קצת חלב הם לא יבכו אלא יגידו "לא בוכים על חלב שנשפך". ואם איזה ילד יבכה על משהו שטותי, אמא שלו תגיד לו, חמודי "לא בוכים על חלב שנשפך". אמא מה הכוונה "לא בוכים על חלב שנשפך"? האמא תיקח אותו למטבח, תשפוך קצת חלב ותגיד לו, אתה רואה נשפך חלב ואנחנו לא בוכים.
ומה הרווח שלנו בזה, ואני שכבר חשבתי שהם הבינו אותי אמרתי להם עם חיוך של מנצח, נמכור יותר חלב ונרוויח יותר. וכך עשינו, על כל בקבוק כתבנו בגדול "לא בוכים על חלב שנשפך", תלינו שלט גדול מעל הרפת עם הכיתוב "לא בוכים על חלב שנשפך". לא עבר יותר מחודש, והתחלנו לשים לב לעליה במכירות. מי שהיה קונה חצי בקבוק חלב התחיל לקנות בקבוק, ומי שהיה קונה בקבוק התחיל לקנות שניים. עד שלא עמדנו בהספק וקנינו עוד ועוד פרות, הוספנו עובדים, הגדלנו את המחלבה והרווחנו בלי סוף.
כיום אנחנו אנשים מבוגרים, וכבר אין בכוחנו לנהל את המחלבה. ישבנו וחשבנו למי נמכור אותה, ושנהיה רגועים שמפעל חיינו נמצא בידיים טובות.
פתאום נזכרתי ואמרתי להם, אתם זוכרים ממתי התהפך עלינו הגלגל והתחלנו להרוויח, חבריי צוחקים ואמרים "לא בוכים על חלב שנשפך". נכון, ומאיפה בא לי הרעיון, מהסינים. אם הסינים הצליחו לעבוד על כולם שהם לא טועים, אז הם אלה שצריכים להיות הבעלים של המחלבה, חבריי הסכימו איתי פה אחד,
וכך נמכרה תנובה לסינים.
נ.ב. דרך אגב, עד היום אם לי או לאחד מחבריי מנהלי תנובה נשפך קצת חלב, אנחנו מיד בוכים בכי תמרורים, כי אנחנו היחידים שיודעים ש"בוכים על חלב שנשפך".
מקווה שדברי יהיו לתועלת
יענקלה הרצליך
מבעלי "תנובה" לשעבר
לא בוכים על חלב שנשפך ?!
אינני יודע מה גורם לי לפתוח את פי אחרי כ"כ הרבה שנים ששתקתי, אולי נקיפות מצפון שנוקפות אותי בזמן האחרון יותר ויותר ואני מפחד לקחת את סודי אל הקבר, אולי סתם לא נעים לי שנכדי ימשיכו להפיץ שקר לעולם, שקר שאני המקור שלו ואולי הידיעה שעל ידי סיפור זה אנשים יבינו את כח הפרסומת, ואיך אפשר למנף עסק בעזרת פרסומת נכונה. בכל מקרה אתחיל בסיפור:
לפני עשרות בשנים שהמדינה שלנו הייתה עדיין בחיתוליה, התאספנו אט אט באחד המושבים במרכז הארץ קבוצה של אנשים, שמה שאיחד ביננו היה זה שכולנו אודים מוצלים מאש בוגרי המחנות הארורים. כל שאיפתנו הייתה להקים משפחה ולבנות בכך גל-עד למשפחותינו האהובות הי"ד שנשארו שם, ולפרנס את משפחתנו בכבוד. אך הרבה אופציות לעבודה קבועה לא היה, וכך כל יום היינו נפגשים בערב כל החברים, ושואלים איך נביא מחר לחם לבית.
ערב אחד אמר אחד החברים: למה שלא נקנה פרה ביחד, וכך נחסוך את הכסף של החלב שכה נצרך לילדינו, ואם יהיה קצת חלב מיותר נמכור לשכנים ונרוויח קצת כסף.
אף אחד לא הקשיב לו, רק שלושה חברים ואני מבניהם נשארנו לצידו. אמרנו לו שמהיום נתחיל לחסוך כסף, ותוך חודש חודשיים נוכל לקנות את הפרה. חודשיים עברו והיה ברשותנו פרה טובה שמניבה חלב בשפע, ואני לא יודע אם היום בדור השפע מבינים אותי, אבל אז היה הקלה גדולה מאוד שלא צריכים לקנות חלב, ועוד נשאר קצת כסף לשאר הדברים.
חצי שנה לאחר מכן עוד פרה הצטרפה, וכך מכרנו יותר חלב והרווחנו יותר כסף. בקיצור, לאחר שנתיים היו ברשותנו שש פרות, ומהם היה לנו פרנסה, וסביבם התנהל סדר היום שלנו. סדר יום שהתחיל בשעת בוקר מוקדמת, שהיינו חולבים את הפרות אל תוך דליים, מעבירים את החלב למיכל הפסטור, ממלאים בבקבוקים ואז יוצאים לסיבוב החלוקה בבתי המושב, לוקחים מהם את הבקבוקים הריקים, מנקים אותם וחוזר חלילה.
לא הרבה זמן היה לנו ליהנות. ואז התחילו הבעיות, פרה אחת חלתה ומתה, המכונה של הפסטור התקלקלה ותיקונה עלה הון תועפות, כסף שלא היה לנו להשקיע בתיקון, ולווינו את הכסף מהחברים שלא השתתפו אתנו בהשקעה, ונראה לי שבליבם שמחו מאוד על זה שלא השתתפו אתנו בהשקעה.
המכונה חזרה לעבוד, ואנחנו כבר רצינו לצאת מהבוץ ולחזור ולהרוויח. הגענו בכוחות מחודשים לחליבה, העברנו את כל דליי החלב למיכל הפסטור הענק, ואז באתי להתחיל את הפסטור, כנראה עשיתי בטעות תנועה לא נכונה וכל החלב נשפך על הרצפה. חבריי הסתכלו לשנייה בהלם, ומיד התיישבו על הרצה כאבלים, והתחילו לבכות בכי תמרורים. הבכי היה מדבק וגם אני יושב על הרצפה ובוכה.
אחרי כמה דקות, למרות שאף אחד לא האשים אותי, אני לא הרגשתי נעים, ואמרתי להם, די חברים "לא בוכים על חלב שנשפך". הם מסתכלים עלי ומתחילים לצעוק, לא לבכות?! זה הדבר הכי עצוב שקרה לנו, ואם על זה לא נבכה על מה כן נבכה?! וחזרו לבכות בכל כוחם.
תוך כדי שאני חושב איך להרגיע אותם עולה לי רעיון, חברים די לבכות אני אומר להם בשמחה, שמעתם פעם על "מיליארד סינים לא טועים"? כן הם עונים בשקט, אבל מה הקשר לעכשיו, ולמה בגלל זה להפסיק לבכות?
תקשיבו ותבינו, אתם לא יודעים איפה זה סין, אף פעם לא ראיתם סיני, ואתם לא בטוחים במאה אחוז שיש בדיוק מיליארד סינים. אולי יש קצת יותר אולי יש פחות? ובכל אופן אתם יודעים שיש מיליארד סינים, כי אמרו לכם ש"מיליארד סינים לא טועים" מי אמר שהם לא טועים? ובכלל איזה דבר כל המיליארד סינים עושים וצודקים? אפילו לאכול לא כולם אכלו היום, כי אחד ישן, ואחד צריך לעשות בדיקה רפואית והוא בצום היום ובכל אופן הוא אכל, אז זה היה טעות בשבילו לאכול, אז מה הסיכויים שכל המיליארד סינים עשו משהו ולא טעו? הם מסתכלים עלי כ"תרנגול על בן אדם בכפרות", טוב בסדר. אבל מה הקשר לעכשיו?
אני מקודם אמרתי לכם ש"לא בוכים על חלב שנשפך". אני מסכים אתכם שזה משפט שטותי, אבל הרעיון שלי הוא כזה: נכון שהיום אין לנו חלב לחלק, אבל ממחר על כל בקבוק חלב שלנו יהיה כתוב "לא בוכים על חלב שנשפך", נכון שביום הראשון אנשים לא יבינו, אבל לאט לאט זה יכנס להם לראש. ואם עד עכשיו אנשים מאוד שמרו ונזהרו על כל טיפת חלב, לאט לאט הם יתחילו לזלזל בזה, ואם יישפך קצת חלב הם לא יבכו אלא יגידו "לא בוכים על חלב שנשפך". ואם איזה ילד יבכה על משהו שטותי, אמא שלו תגיד לו, חמודי "לא בוכים על חלב שנשפך". אמא מה הכוונה "לא בוכים על חלב שנשפך"? האמא תיקח אותו למטבח, תשפוך קצת חלב ותגיד לו, אתה רואה נשפך חלב ואנחנו לא בוכים.
ומה הרווח שלנו בזה, ואני שכבר חשבתי שהם הבינו אותי אמרתי להם עם חיוך של מנצח, נמכור יותר חלב ונרוויח יותר. וכך עשינו, על כל בקבוק כתבנו בגדול "לא בוכים על חלב שנשפך", תלינו שלט גדול מעל הרפת עם הכיתוב "לא בוכים על חלב שנשפך". לא עבר יותר מחודש, והתחלנו לשים לב לעליה במכירות. מי שהיה קונה חצי בקבוק חלב התחיל לקנות בקבוק, ומי שהיה קונה בקבוק התחיל לקנות שניים. עד שלא עמדנו בהספק וקנינו עוד ועוד פרות, הוספנו עובדים, הגדלנו את המחלבה והרווחנו בלי סוף.
כיום אנחנו אנשים מבוגרים, וכבר אין בכוחנו לנהל את המחלבה. ישבנו וחשבנו למי נמכור אותה, ושנהיה רגועים שמפעל חיינו נמצא בידיים טובות.
פתאום נזכרתי ואמרתי להם, אתם זוכרים ממתי התהפך עלינו הגלגל והתחלנו להרוויח, חבריי צוחקים ואמרים "לא בוכים על חלב שנשפך". נכון, ומאיפה בא לי הרעיון, מהסינים. אם הסינים הצליחו לעבוד על כולם שהם לא טועים, אז הם אלה שצריכים להיות הבעלים של המחלבה, חבריי הסכימו איתי פה אחד,
וכך נמכרה תנובה לסינים.
נ.ב. דרך אגב, עד היום אם לי או לאחד מחבריי מנהלי תנובה נשפך קצת חלב, אנחנו מיד בוכים בכי תמרורים, כי אנחנו היחידים שיודעים ש"בוכים על חלב שנשפך".
מקווה שדברי יהיו לתועלת
יענקלה הרצליך
מבעלי "תנובה" לשעבר
