מי שמכיר אותי, יודע, שיש לי אהבת אמת לפריטי וויטג'
מוכנה להתפשר על פריטי רטרו, בלית ברירה
ילקוט עור-צ'אק
שמלת כותנה קלילה לבת שלי-צ'אק
נעלי בובה אדומות עם אבזם-צ'אק
מכנס קצרצר עם כתפיות-צ'אק
נעל חצי מגף גבוה מעור עם שרוכים-צ'אק
בקיצור-הבנתם אותי, נראה לי
מאוהבת בפריטים אירופאים מתקופת טרום השואה (כמובן טרום, כי בתקופת השואה...)

פה המקום לתת הבדל בין רטרו לווינטג'
וינטג'-פריטים מתקופות עתיקות
רטרו-פריטים עכשוויים שמחקים פריטים מתקופות עתיקות.

לכן, היה לי ברור שנושא פרויקט סיום לימודי הצילום (בפרוג) יעסוק בצורה זו או אחרת בנושא.

ואז עלה בדעתי רעיון, להתחקות אחר עברה של סבתי היקרה שתחי', אישה שחצתה כבר את גיל הפ' אך רוחה צעירה כשל בת כ'
כשהצעתי לה את הרעיון, היא התלהבה ממנו ועזרה לי במידע על התקופה בה חיה בארץ.

ישבתי איתה ערב אחד וערכנו סיעור מוחות, חלקנו את התמונות לנושאים, כך שכל נושא, הוא תמונה.

222.jpg


בתמונה הזו, נטל חלק ביה"ס בתמונה, שימו לב לחצי מחברת, המחברות ההן שגזרו פעם כדי לחסוך (אני עוד השתמשתי בחצי מחברת ואני לא כ"כ זקנה :))
מחברת עטופה בנייר עיתון, עיפרון משויף-לא היו מחדדים וספרי זכרונות כרוכים בעטיפת עור
והזיכרונות, ישבנו, היא התמוגגה ואני צחקקתי מסגנון הכתיבה הנמלץ של הזכרונות מהתקופה ההיא, פסוקים מפרקי אבות, ציטוטים מספרי מוסר, מדובר היה בבנות בנות 14, להזכירכם...

DSC_2255.jpg


בתמונה הזו, הנושא היה צעצועים, להורי סבתי, לא היה כסף, הם היו עניים, ולכן אימה יצרה לה בובה ממגבת ישנה קשורה, סבתי סיפרה שאהבה את הבובות ההן, היא שיחקה ב-5 אבנים תוצרת חוץ, כלומר-מחוץ לדלת
אבני החצץ שימשו להם למשחק יומיומי ומהנה
וספרי הקריאה שנכתבו ע"י סופרים גויים וחילוניים, אך היו ברובם נקיים, ללא הרפש של היום.
לסיכום, הם חסכו מקום של צעצועים וספרי קריאה, שכן, כמה ספרים כבר היו אז?
וצעצועים?
או חזרו אחר כבוד לרחוב, או שפורקו, התקפלו וחזרו למגרת המגבות...

DSC_2303.jpg


והתזונה, בתמונה פה חשפנו את התפריט המצומצם של שנות הצנע
(לא התאפקתי והוספתי את ספר הבישול "המטבח המשובח" של ליליאן קורנפלד, ספר שנתנו חמיות מסורות לכלותיהן הצעירות, עפ"י שם הספר רואים שבתקופה ההיא רווח סגנון המצלול הזהה בסגנון הכתיבה)
משום שסבתי גדלה בבית ברוך ילדים ועני במיוחד, התזונה שלהם שממילא היתה דלה, הוגבלה ביותר עקב משטר הצנע
הארוחות שלהם הורכבו מכמה פריטים והם:
רבע ביצה לנפש פעם בשבוע
פרוסת לחם שחור ועליה מרגרינה בלובנד, לעיתים עם ריבת תות, שכבה דקיקה
עגבניה מרוסקת וטיפת שמן זית,
בצל וקישוא, חובזה ושום
וכמובן אורז בן גוריון-הלא הם הפתיתים של ימינו
העוגיות שצילמתי לעיל, היו העוגה המשובחת שהכינה אימה של סבתי מהמצרכים המעטים שנרכשו בתלושים במשורה

DSC_2268.jpg


בתמונה פה עברנו על אלבום החתונה שלה והתמונות מתקופה הילדות, הנערות ושנות גידול הילדים,
התאפקתי מלצחקק על סגנון החתונות והלבוש בעת ההיא
אך, כאמור, סבתי באה ממשפחה עניה, הארוע התאים למשפחה.
היה מרתק להבחין בפנים של אנשים שאינם איתנו עוד כיום
ואפילו להתפעל מהפשטות (חתונה בביה"ס, מישהו? חדר מורות, שהוסב בעזרת בדים מחדר התפירה לחדר ייחוד????)
השמחה והתמימות פורצים מבעד לתמונות בשחור לבן עם המסגרת הלבנה, אפשר להביט בהן שעות ולחייך ואולי גם טיפה לכאוב, על עולם שנמוג מאיתנו אט אט, שפושט את התמימות הזו לעולם של היום, עולם מלא תככים ונסיונות.

נעבור לפן המקצועי
התמונות צולמו בכוונה תחילה עם תאורת צד ע"מ להדגיש את הקמטים, בעיבוד, הדגשתי אותם יותר ואת טקסטורת הידיים
וכמובן הפכתי למראה חמים וווינטג'י

היתה לי בעיה בהעלאת התמונות, בכל העת הקובץ נכשל עקב גודלו למרות ההקטנות שביצעתי
למי שמעונין לראות את הפוסט במלואו, עם התמונות בגודל המאפשר להבחין בפרטים וכן תמונה נוספת של סבתי בצעירותה וכיום, אך מפאת כללי הפורום, נבצר ממני להעלותה
אפשר לצפות בו כאן

אשמח לתגובות :)