איך להיות מגניבים

מעשה בנערה מתבגרת, שפתחה את ארון הבגדים של אימה ומצאה בו את שמלת החלומות שתמיד חלמה עליו. בגד יפהפה, מושלם, מדהים.

"אמא!" מיהרה הנערה אל בעלת השמלה בהתרגשות, מנופפת בחדווה בחתיכת המושלמות, "בגד אלוף! אני לוקחת אותו, טוב?"

אמא שלה פרצה בצחוק. "את הבגד הזה ראית לפני חמש שנים", גיחכה, "והקאת למראהו. לא האמנת שהעזתי ללבוש אותו, כשהייתי בגילך".

אבל חמש שנים לאחר אותה הקאה, כשהבת ראתה אותו בשנית, הבגד היה סמל המושלמות בעיניה.

הוא היה באופנה.

*

אופנה היא דבר משתנה. בגד שפעם לא ההנו להעיף אליו מבט נעשה היום סמל המגניבות. ה'אין' הוא מושג המנהל את חיינו, בין אם נרצה בכך ובין אם לא. גם אם נחליט שאנחנו שמרניים ולובשים רק משקפיים ישנים ועקבים נמוכים, המודה תנהל אותנו בסגנון הדיבור שלנו, בסגנון ההליכה ובסגנון הכתיבה.

איפה זה פוגש אותנו? בכל התחומים.

היות ואני עורכת, בחרתי להתמקד על תחום הכתיבה. כל אחד מכם רשאי להפיק לקחים לתחום העבודה שלו, או, לחילופין, לא להפיק שום לקחים ולהמשיך בחייו כרגיל. גם זו אפשרות, ואפילו טרנדית.

טרנד. כולנו אוהבים את המילה הזאת. 'זה טרנדי', 'זה חדשני', 'זה קוּל', מי לא רוצה להיות קול? כולם רוצים (אבל לא מוכנים להודות בזה).

הבעיה מתחילה כשלפעמים הקוליות מאפילה על ההחלטות שלנו. היא עשויה לעוור אותנו, לגרום לנו לשיפוט מוטעה בגלל סינוור הקוליות.

קחו למשל את הטרנד העדכני.

שנכנס לאחרונה לעולם הספרות.

כתיבה קצרה.

שורות קצרות.

מעברי אנטר רצופים.

נקודות. אהה. נקודות. כמה. טוב.

לשים. נקודה.

הגזמתי? רובכם תגידו שכן, הגזמתי לחלוטין. אבל למה? זה הרי טרנדי לגמרי! להכניס נקודה אחרי כל שלוש מילים, טובי הסופרים עושים את זה היום. זה מוסיף למנגינה, מקציב את הקטע, וזה מה-זה מגניב, גם אני רוצה.

כדי להיות סופר-מגניבים אנחנו צריכים לעצור רגע קודם ולחשוב: המגניבות מתאימה? הקצב באמת תורם לקטע? מתאימות כאן השורות הקצרות?

או אולי אני משוחדת מהמגניבות, ולא מבחינה שהיא לא מתאימה. שוכחת שבמונולוג מתגלגל אין טעם במנגינה של שורות קצרות, ורק סינוור המגניבות גורם לי לנסות לשלב אותה.

מגניבות היא דבר שמגניב רק כשהוא מתאים. סופרים טובים בוחנים את המגניבות שלהם, בודקים מתי היא מתאימה ומשתמשים בה כשיש התאמה. אם אין התאמה? לא משתמשים בה.

נסיים במשל על אדם מתוק וחביב, שביום בהיר הבין שזה ממש טרנדי להגיד 'שלושה' ו'ארבעה' ו'חמישה' וכשהוא מדבר ככה גבוהה-גבוהה זה מוציא אותו מגניב. הלך מיילך וסיפר סיפור מרתק על שלושה בנות שיש לו, ארבעה מהמכוניות שאין לו וחמישה מהכתבות שיהיו לו. יצא מגניב? קצת. יצא הרבה טיפש.

רוצים להיות מגניבים, רוצים להיות טרנדים? מצוין. זה טוב, זה ממתג. אבל תעשו את זה כשזה מתאים.

בהצלחה

@קרדיט להעברה: מ. י. פרצמן
על המחבר
מ. י. פרצמן

תגובות

לא.
קשור.
למגניבות.
:confused:

לפעמים המדיום מכתיב התנהגות אחרת
שבשלב מסוים מתחילה לחצות פלטפורמות.

בכולופן, נהניתי :)
 
לדעתי הטרנד נובע מכך שבדורנו לאנשים אין מספיק קשב. ולעומת זאת אנו מוקפים כל יום בהמון המון מלל.
לכן הרצון של הכותב הוא לשדר -
בוא נעשה את זה קצר.
שלא נאבד אותך באמצע.
עוד שורה אחת.
וזהו. סיימתי.
 
קצר וקולע! אהבתי.
אהממ...
'מגניב' זו מילה עתיקה, כמעט כמו 'כריש'. (ואולי זה חזר ואני לא מעודכן?!)
פוסט יפה.
אני חושב שיש הבדל בין המילה טרנד למילה מגניב או קול (וכריש בכלל לא קשור). טרנד פירושו עדכני, ואילו מגניב או קול פירושו שהוא מגניב וקול... כמובן שהמגניב והקול זה להיות טרנדי, אבל עצם הפירוש שונה.


נ.ב.
לא מצליח לצטט מתוך הפוסט, אבל כתבת "בחרתי להתמקד על תחום הכתיבה". נראה לי שיותר נכון לכתוב "בחרתי להתמקד בתחום הכתיבה". כמו"כ כתבת "אם אין התאמה? לא משתמשים בה", דומני שסימן השאלה מיותר.
 
מה לעשות, שיותר קל להשפיע עלינו בתת מודע מאשר במודע...
וזה נכון לכל תחומי החיים כמעט, כך למשל שומעים זמרים ותיקים שמחפשים להתחבר לדור הצעיר ובשביל זה מנגנים באופן לא מקצועי... טוב, מיד זה הופך למקצועי........
ובמיוחד בביגוד ואיפור....
 
אופנה היא באמת דבר משתנה.
ולכן כמעט אין את "הטעם האמיתי שלי"
אבל לכל אחד יש את המשהו הקטן שהוא אוהב, אבל לא נעים כ"כ ללבוש \ לעשות כי לא כל יום פורים. ולכן האופנה המתחלפת היא הזדמנות מצויינת להגשים את האהבות הקטנות.

אבל יש דברים שאסור לנהות אחרי הזרם, כל דבר שהוא חלק מהפנימיות והאישיות שלנו, צריך להיות מה שאנחנו.
הטרנדים יכולים לכוון ולשפר אותנו, כי כל טרנד \ אופנה חדשה זה 'שינוי' מהאופנה הקודמת, ובשינוי הרבה פעמים יש חידוש, אבל לא תמיד.
לדוגמא - בכתיבה, בעבר ספרי היסטוריה היו מאוד יבשים ועובדתיים, היום הופכים אותם למשהו נעים לקריאה.
 
נערך לאחרונה ב:
אבל יש דברים שאסור לנהות אחרי הזרם, כל דבר שהוא חלק מהפנימיות והאישיות שלנו, צריך להיות מה שאנחנו.
אופנת בגדים (וכדו') יכולה להיות דבר חיצוני או פנימי, תלוי איך מסתכלים עליה. ואם מסתכלים עליה כדבר פנימי, אזי מדובר בדבר מסוכן שבעתיים, וצריך להיזהר פי שבעים ושבעה.
בעיירה חרדית כלשהי, בסגנון פרומער לגמרי, באים ילדים לחיידר עם נעליים בעלות סוליה ירוקה וסמלים לבנים ואדומים, ואין פוצה פה ומצפצף. לעומת זאת אם יהין אי מי מן הילדים בעיר לבוא עם נעליים כאלו לחיידר, ואפילו להסתובב איתם בחוץ בשעות אחר הלימודים, אם לא ישעו אותו מהחיידר, לכה"פ יזמנו אותו לשימוע בצירוף אזהרה חמורה. כל אחד מבין שזה בגלל שבאותה עיירה אין שום משמעות לצבע הנעליים, ואילו בעיר יש לזה משמעות, וכשילד מגיע עם נעליים כאלו, הוא מבטא את אותה משמעות שלילית. (ואגב, כך אמר לי מפורשות המפקח באותו החיידר שבעיירה).

לדוגמא - בכתיבה, בעבר ספרי היסטוריה היו מאוד יבשים ועובדתיים, היום הופכים אותם למשהו נעים לקריאה.
עוררת כאן כמה דובים מרבצם...
 
אופנת בגדים (וכדו') יכולה להיות דבר חיצוני או פנימי, תלוי איך מסתכלים עליה. ואם מסתכלים עליה כדבר פנימי, אזי מדובר בדבר מסוכן שבעתיים, וצריך להיזהר פי שבעים ושבעה.
בעיירה חרדית כלשהי, בסגנון פרומער לגמרי, באים ילדים לחיידר עם נעליים בעלות סוליה ירוקה וסמלים לבנים ואדומים, ואין פוצה פה ומצפצף. לעומת זאת אם יהין אי מי מן הילדים בעיר לבוא עם נעליים כאלו לחיידר, ואפילו להסתובב איתם בחוץ בשעות אחר הלימודים, אם לא ישעו אותו מהחיידר, לכה"פ יזמנו אותו לשימוע בצירוף אזהרה חמורה. כל אחד מבין שזה בגלל שבאותה עיירה אין שום משמעות לצבע הנעליים, ואילו בעיר יש לזה משמעות, וכשילד מגיע עם נעליים כאלו, הוא מבטא את אותה משמעות שלילית.


עוררת כאן כמה דובים מרבצם...
פרט ?!
 
איזה דובים התעוררו. (דובים שקמים מרביצתם - זה סוג החיה האהובה עליי. תברר בתנכ"י)
יש הרבה שמתרפקים נאמנה על נוסטלגיית קריאת הספרים של שנות השבעים ולפני, ומלאי טרוניות על סגנון הכתיבה העכשווי.
ועל אף שדובים הקמים מרבצם מעוררים גם בי התעניינות, עדיין לא הייתי רוצה שיקומו עלי...
 
יש הרבה שמתרפקים נאמנה על נוסטלגיית קריאת הספרים של שנות השבעים ולפני, ומלאי טרוניות על סגנון הכתיבה העכשווי.
ועל אף שדובים הקמים מרבצם מעוררים גם בי התעניינות, עדיין לא הייתי רוצה שיקומו עלי...
כל עוד הם לא יודעים היכן אני גר, והמפתח לדלת אצלי בכיס, אני דיי רגוע...
 
תודה רבה לכל המגיבים.

@ב.א. - נכון, תודה על הדיוק בקשר להתמקדות ב ולא על.
בקשר ל"אם אין התאמה? לא משתמשים בה": המילה 'בה' מיוחסת ל'מגניבות', לא להתאמה. אבל אתם צודקים שזה לא ברור, תודה רבה.

@אי פה אי שם - נכון מאוד, ובמקרים כאלו כמו שציינת השימוש בטרנד מוצדק.
האמירה במאמר הזה היא לשים לב לפעמים שבהם הוא לא מוצדק, ובמקרים כאלו לא להשתמש בטנרד אלא להסתפק במשהו מתאים יותר.
 
נערך לאחרונה ב:
סוף סוף מישהו אומר את האמת בפנים.
אני יודעת מי דחפה מאד לסגנון הכתיבה המרגיז הזה. כן, המרגיז!

יש הגיון בשורות קצרות, אבל הטקסט גדל בהתאם. ההגיון הוא, שבקריאה מול מסך קשה לקרוא ברצף יותר מ60-70 תוים בשורה אחת. אז מגדירים טור ברוחב מתאים, מתאימים את גודל האות לטור, והכל נשאר קריא למרות השורות ה'קצרות'.
אבל לשבור
שורות
לכתחילה
ולשים.
נקודה.
בסוף.
כל.
מילה.

זה... זה מטופש לגמרי.

בעבר דנתי עם חברות בקבוצת כתיבה כלשהי על צורת השירה המודרנית: מילה-אנטר-מילה-אנטר-מילה-אנטר.
נסו בעצמכם: קחו קטע אקראי, רצוי אפילו יבשושי ומשעמם, העתיקו אותו לוורד, ו'אנטרו' כל מילה-שתיים.
וואלה, קיבלתם שיר. שיר! מודרני! לגמרי!... עם משמעויות! נסתרות! וכוונות! ורגשות!!!

קיטש במלוא מובן המילה.
 
. . יש הגיון בשורות קצרות, אבל הטקסט גדל בהתאם. ההגיון הוא, שבקריאה מול מסך קשה לקרוא ברצף יותר מ60-70 תוים בשורה אחת. אז מגדירים טור ברוחב מתאים, מתאימים את גודל האות לטור, והכל נשאר קריא למרות השורות ה'קצרות' . .
רמב"ם הל' ס"ת פ"ז ה"ד: "ואורך כל שיטה ושיטה, שלושים אותיות, כדי לכתוב 'למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם' שלושה פעמים - וזה הוא רוחב כל דף ודף. ולא תהא השיטה קצרה מזה, כדי שלא יהא הדף כאיגרת; ולא ארוכה יתר על זה, כדי שלא יהיו עיניו משוטטות בכתב".
 
רמב"ם הל' ס"ת פ"ז ה"ד: "ואורך כל שיטה ושיטה, שלושים אותיות, כדי לכתוב 'למשפחותיכם למשפחותיכם למשפחותיכם' שלושה פעמים - וזה הוא רוחב כל דף ודף. ולא תהא השיטה קצרה מזה, כדי שלא יהא הדף כאיגרת; ולא ארוכה יתר על זה, כדי שלא יהיו עיניו משוטטות בכתב".
אבל עדיין, זה נאמר על דרך סידור הכתוב בצורה נורמלית.
המדובר כאן זה על שבירת שורות מכוונת.
 
יפה מאד!
הלוואי שהייתי מצליח לכתוב לפי טרנד.
בסוף יש לכל סופר את הסגנון שלו. שאמנם התקבע ממשהו שהוא ראה. או קרא.
אבל ככה מהר להתחיל לכתוב לפי טרנד. כנראה שמי שמתאים לסגנון שלו, זה ילך לו בקלות.
ומי שלא זה יקרא בהתאם. קצר וקולע לסל וחסל.
 
נערך לאחרונה ב:
אבל עדיין, זה נאמר על דרך סידור הכתוב בצורה נורמלית. המדובר כאן זה על שבירת שורות מכוונת.
אכן. כוונתי להגדרת 60־70 תווים ככמות המקסימלית לשורת־מסך, בעוד שבס"ת הגשמי נקבע כי 30 תווים הינם די־והותר...
 
אגב - מצד שני אי אפשר לשכוח את זה:

ויציב.
ונכון.
וקיים.
וישר.
ונאמן.
ואהוב.
וחביב.
ונחמד.
ונעים.
ונורא.
ואדיר.
ומתוקן.
ומקובל.
וטוב.
ויפה.

וגם:

גילה.
רינה.
דיצה.
וחדווה.
אהבה.
ואחווה.
ושלום.
ורעות.

אז כנראה שככלות הכל יש לזה מקום (שהרי לכל מילה יש משמעות בפני עצמה).
 
תחשבי מה מגדיר את האופנה. מה מגדיר את הטרנדי. את הקול. את המגניב.
הקצב הכללי של החיים, התרבות, העולם שסביבנו, סגנון החיים. כל אלה ועוד "מייצרים" בדרך סמויה את הטרנד. זה לא משהו חיצוני אלא דווקא משהו שמגיע מאיתנו האנשים. החיים.
תראו בפרסומות, בקליפים, איך העריכה נעשית יותר ויותר קצבית ומהירה. למה? זה הטרנד. למה זה הטרנד? זה אנחנו, חיים במסלול המהיר.
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט פ'

קכט פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי:קל פֵּתַח דְּבָרֶיךָ יָאִיר מֵבִין פְּתָיִים:קלא פִּי פָעַרְתִּי וָאֶשְׁאָפָה כִּי לְמִצְוֹתֶיךָ יָאָבְתִּי:קלב פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כְּמִשְׁפָּט לְאֹהֲבֵי שְׁמֶךָ:קלג פְּעָמַי הָכֵן בְּאִמְרָתֶךָ וְאַל תַּשְׁלֶט בִּי כָל אָוֶן:קלד פְּדֵנִי מֵעֹשֶׁק אָדָם וְאֶשְׁמְרָה פִּקּוּדֶיךָ:קלה פָּנֶיךָ הָאֵר בְּעַבְדֶּךָ וְלַמְּדֵנִי אֶת חֻקֶּיךָ:קלו פַּלְגֵי מַיִם יָרְדוּ עֵינָי עַל לֹא שָׁמְרוּ תוֹרָתֶךָ:
נקרא  10  פעמים

לוח מודעות

More from מ. י. פרצמן

שתף את המאמר

למעלה